תגידו, אנחנו באמת צריכים את כל ההוצאות החודשיות האלה? ואולי, אם רק נחתוך כמה מהן ולא ניכנס לאפיקי ההשקעה לטווח ארוך איכות החיים שלנו תעלה פלאים? יכול להיות שאנחנו פשוט חמדנים? אולי הכניסו לנו לראש שמגיע לנו יותר? ואולי זו רק פוסט טראומה של מהגרים, אמריקניזציה קפיטליסטית, אינדיבידואליזם נרקסיסטי? ואולי בעיקר רגישות יתר, חוסר ביטחון עצמי, חרדה מהלא נודע? וכל זה במקביל לאובדן התמימות. לתודעה המגוייסת. להתפוררות של מדינת הרווחה. לאינפלציה במפלגות, באקטיביזם שיפוטי, בקונספירציות… מונחים מפציצים שאני בעצמי כבר לא בטוח מה הם אומרים. אז בואו נדבר תכלס; מה אם היינו מוותרים על כמה מהשאיפות החומריות הנפוצות בקרב הישראלים, לא היה לנו יותר קל לחיות? כאן ועכשיו. לא בעתיד, לא בכוח, לא בחסד…
מדי שבוע יעביר כאן עמׂר בוגר (מומחה מדופלם בהתנהלות לא כלכלית ומספר 5 מיליארד ברשימת עשירי העולם), מדריך לחיים ללא מסגרת אשראי. והשבוע: איך לוותר על לצבור יותר
עומר בוגר
יו"ר פורום האוברדראפט העולמי. כותב המדור הלא כלכלי. מומחה מדופלם לחיים ללא מסגרת אשראי. לא מדליק מזגן. לא מאמין ביתושים. כשהוא לא כותב לנו הוא עצמאי בעסקי התיירות, מנקה חלונות בגובה, ועושה שיפוצים, מדקר ומשלם משכורות ומיסים, ועדיין מחכה שאמא תבוא לאסוף אותו.