זעם תימני

המושג “המורדים החות’ים” החל להישמע לאחרונה לעתים מזומנות במערכת הכריזה של חרושת האקטואליה. הארגון התימני בעל השם הרשמי “אנסר-אללה”, שעד כה היה אנונימי לחלוטין עבור רוב צרכני החדשות בעולם, עלה לכותרות כאשר לקח אחריות על שורה ארוכה של תקיפות בים האדום נגד כלי שיט “הקשורים לישראל”. לא רק זאת, אלא שאותה “מליציה פרו-איראנית” אף תקפה באופן ישיר ספינות מלחמה אמריקאיות ומטרות נוספות השייכות לכוח הצבאי החזק בהיסטוריה, תוך הפגנת יכולות טכנולוגיות ומודיעינות מרשימות עבור ארגון גרילה שמקורו באחת המדינות העניות בתבל.

במהלך חודש אוקטובר 2023 הודיעו הפנטגון וחיל האוויר הישראלי על יירוטים של טילי קרקע-קרקע ששוגרו “ממרחב ים סוף” והיו “כנראה בדרכם לאילת”. החות’ים, המייצגים את ממשלת צנעא ששולטת כיום על מרבית שטח תימן, הודיעו שהשיגורים היו מחווה של “סולידריות עם אחינו הפלסטינים” ושהן תימשכנה עד שישראל “תסיים את ההתקפה הפושעת על עזה”. באמצע חודש נובמבר חלה הסלמה נוספת כאשר כוח קומנדו חות’י – מלווה בצוות צילום מקצועי – השתלט על אוניית המשא “גלקסי לידר” השייכת באופן חלקי לאיש העסקים הישראלי רמי אונגר. חברי הצוות נלקחו כבני ערובה והספינה הובאה אל נמל אל חודיידה, היכן שהיא משמשת כיום כאתר למבקרים וכסמל לתעוזתם של “תומכי האל”.

זה היה האות לתחילת “משבר הים האדום” שגרם לשיבושים קריטיים בנתיבי המסחר בין דרום-מזרח אסיה וארצות המערב. התקיפות על כלי השיט התרחשו בתוך מצר בּאבּ אל-מנדאבּ (“שער הדמעות”) הרובץ לחופה המערבי של תימן ומוביל למפרץ אילת-עקבה ולתעלת סואץ – צוואר הבקבוק שדרכו עוברת כרבע מתנועת הסחר בעולם ומהווה עורק אנרגיה מרכזי מחצי האי ערב והמפרץ הפרסי לאירופה.

בעקבות “האיום החות’י” החליטו מספר חברות בינלאומיות להימנע לעת עתה משיט בים האדום. חלק ניכר מהתחבורה הימית נותב אל מסלול עוקף אפריקה, והתוצאה המיידית היתה עלייה במחירי האנרגיה (וברווחי התאגידים הרלוונטיים) והפחתה דראסטית בכמות הנפט המגיע לאירופה. באמצע ינואר הכריזה חברת COSCO הסינית, קונצרן הספנות הגדול בעולם, שהיא משעה את השיט לנמלים ישראליים בשל “קשיים אופרטיביים”. נוסף על כך, המשבר גרם כפי הנראה לשיבוש בתנועת המיכליות מאיחוד האמירויות לישראל ובהזרמת הנפט מאילת לאשקלון בצינור של קצא”א – הפרויקט הישראלי-איראני “אפוף המיסתורין” שהושק בסוף שנות השישים על מנת לעקוף את תעלת סואץ.

בנוסף לניסיונות השתלטות אחדים שנעשו על ידי לוחמי קומנדו או “פיראטים” חות’יים, נודע על סדרה של מתקפות טילים ומל”טים על ספינות ששטו תחת דגלים שונים, שלרובן היו קשרים רופפים בלבד עם ישראל. עד כה הסתיימו רוב המקרים בנזקים פיזיים מינוריים ובלא נפגעים בנפש. באמצע חודש דצמבר הודיע הממשל בוושינגטון על הקמת “כוח ימי בינלאומי משותף” להתמודדות עם הנסיבות הדרמטיות החדשות, ובאמצע ינואר הפציצו כוחות אמריקאיים ובריטיים “מטרות של המורדים החות’ים”. זו היתה ההתערבות הצבאית הישירה הראשונה של כוחות המערב בתימן לאחר יותר משמונה שנים של תמיכה פעילה במלחמה הברוטלית שניהלו בתוכה ערב הסעודית ואיחוד האמירויות.

מיותר לציין שארגון החות’ים אינו גורם חדש באזור. למעשה, הוא קיים בגלגולים שונים מאז שנות השמונים. בשנת 2004 הוא מילא תפקיד מרכזי בהתקוממות המיעוט השיעי נגד משטרו של הרודן עלי עבדאללה סאלח, שהובילה לפריצת מלחמת האזרחים וללידתה של הטרגדיה התימנית הנמשכת עד עצם הימים האלה. מוקד המרי היה באזור ההררי שבצפון-מערב מדינה הגובל בסעודיה ובים האדום, והוא התרחש במקביל לתסיסה חברתית רחבת ממדים על רקע האבטלה הגוברת והמחירים העולים. בשל הסלמת ההתנגשויות בין המורדים לבין כוחות הצבא הצטרפה בשנת 2009 ערב הסעודית ללחימה לצד הממשלה הרשמית, בה בעת שהזרוע התימנית של אל-קעידה הרחיבה את אחיזתה הטריטוריאלית ותקפה מטרות שיעיות ברחבי המדינה.

אי-היציבות והמצב הכלכלי המחמיר העצימו את גלי הפגנות, וסופן שהן הביאו להתפטרותו של הנשיא מנסור האדי ולהקמת ממשלת פשרה מוחלשת. בפברואר 2015, לאחר שהמאמצים הבינלאומיים להרגעת הרוחות ולהשגת הסדר העלו חרס, עלה בידם של החות’ים להשתלט על הבירה צנעא, לפזר את הפרלמנט ולהקים את המובלעת האוטונומית אשר מהווה עד היום את מוקד הסכסוך. הממשלה בראשות האדי עברה לעיר עדן שבדרום המדינה. ההפיכה זכתה לגינוי בינלאומי נרחב, והחות’ים הוגדרו כארגון טרור הפועל בשמה של אירן ושתכליתו לחתור תחת המשטרים הסוניים בחצי האי ערב.

במרץ 2015 יצאו ערב הסעודית ואיחוד האמירויות למבצע צבאי נרחב שכלל התקפות אוויריות, ירי טילים ופשיטות של כוחות קרקע על האזור שבשליטת החות’ים, שבו מתגוררת רוב אוכלוסיית המדינה. על פי האתר yemendataproject.org, מאז תחילת המתקפה נערכו כ-25,000 הפצצות מן האוויר על מטרות שחלק ניכר מהן אזרחיות. ארגון אמנסטי דיווח על פגיעות בשכונות מגורים, מתקני תשתיות, מחסני מזון ואף בתי ספר. ככל הידוע, סך הקורבנות הישירים מן הלחימה עומד כיום על כ-9,000 הרוגים ומאות אלפי עקורים, אולם עיקר הנזק נגרם מהמצור ההרמטי שאכפו מדינות הקואליציה על שטחי החות’ים, אשר הביא לצמצום רדיקלי באספקת המזון והתרופות למדינה כולה. התוצאה היתה קטסטרופה אנושית בלתי נתפסת, שעל פי נתוני האו”ם כללה תמותה של כארבע מאות אלף בני אדם בשל תת-תזונה, מחסור במים נקיים והתפרצויות קטלניות של מחלת הכולרה. כמחצית מתוך 30 מיליון תושבי המדינה נמצאים עד היום “על סף רעב”, וכשלושה מיליון הפכו לפליטים בארצם.

ערב הסעודית היא צרכנית הנשק הגדולה ביותר במזרח התיכון. את מרביתו היא רוכשת מארה”ב, אם כי גם בריטניה וצרפת תורמות את חלקן בעסק. נוסף על כך, הסיוע האמריקאי למאמץ המלחמה התבטא בשיתוף פעולה מודיעיני, בייעוץ אסטרטגי ובתדלוק קרקעי ואווירי של מטוסי הקואליציה. שליחי אמנסטי מצאו שוב ושוב שרידים של פצצות מתוצרת ארה”ב בין הריסות של בתי מגורים ומתקנים אזרחיים, והארגון אף טען בפרסומיו שהממשל בוושינגטון לא רק מפר את חוקי ארצו ומהווה שותף מודע לפשעי מלחמה, אלא גם נושא באחריות למה שהאו”ם כינה “המשבר ההומניטרי החמור בעולם”.

במהלך שנת 2023 דעכה למדי הלוחמה בתוך תימן והגיעה למעשה לכדי רגיעה כללית. בין החות’ים לבין המשטר הרשמי בעדן נוצרו הבנות שהובילו לעסקאות לחילופי שבויים. במקביל, נערכו שיחות בין איראן לבין ערב הסעודית, ובחודש מרץ הצהירו שתי המדינות על חידוש היחסים הדיפלומטיים ביניהן לאחר שבע שנים של נתק – מאז הוצאתו להורג של מנהיג שיעי חשוב בריאד. בצל הנסיבות החדשות, התנהלו בדצמבר 2023 שיחות שלום בין ממשלת צנעא לבין סעודיה, בתיווך האו”ם, והצדדים הביעו התחייבות להפסקת אש שתאפשר את הסרת המצור ואת שיקום המדינה ההרוסה. קצו של הסכסוך הארוך והטרגי בתימן כמעט ונראה באופק, אולם הנסיבות שהתהוו בעקבות התקפת חמאס והפלישה לעזה שינו את פני הדברים.

המניעים להתערבות מדינות המפרץ בתימן הם רבים ומורכבים, והקונפליקט הדתי בין הסונים לשיעים הוא רק אחד מהם. ההפיכה הפוליטית שעשו החות’ים היתה כרוכיה בהיסטוריה של האזור, בנסיבות החברתיות ובמדיניות הצנע שהנהיגה ממשלת האדי תחת השפעתן של סעודיה ושל ארה”ב, שמפגינה תמיכה עקבית ובלתי מסוייגת במשטר הווהאבי הקיצוני של ריאד. למעשה, מיקומה האסטרטגי של תימן, הגובלת במדינות נפט עשירות וחולשת על הנתיב לתעלת סואץ, משחק בסכסוך תפקיד חשוב יותר מכל פירות הרטוריקה התפלים כגון “הצורך ביציבות באזור” או “הסכנה האיראנית”.

“ארה”ב וסעודיה מעוניינות להשיב את ממשלת הבובות של האדי”, טוענת שירין אל-אדיימי, פעילה אמריקאית ממוצא תימני הנאבקת מזה שנים להגביר את המודעות הציבורית לטרגדיה המתחוללת בארצה. באורח אירוני, לאחר שנים רבות של התעלמות תקשורתית ופוליטית כמעט מוחלטת, עלה בידם של החות’ים להעלות את תימן אל הכותרות. אולם במקום לעורר אמפתיה הם רק הזינו עוד יותר את האימה הגודשת את עורקיו של העולם, בעיקר לנוכח האפשרות לפתיחתה של חזית מלחמה נוספת.

הרשויות האמריקאיות מתעקשות שהחות’ים הם “הזרוע הדרומית של התמנון האיראני”, כלשון המגזין פורבס, ושההתקפות בים האדום נעשות בהשראת ובהוראת הרפובליקה האסלאמית. לפי “גורמי מודיעין” המצוטטים חדשים לבקרים בתקשורת המערבית, איראן “שולטת בקואליציה רופפת של מליציות קיצוניות” במזרח התיכון, וביניהן ארגון “ההתנגדות האסלאמית של עירק” שנטל בסוף ינואר את האחריות להתקפת מל”טים על בסיס אמריקאי בירדן שבה נהרגו שלושה חיילים ויותר משלושים נפצעו.

מנהיגי החות’ים אינם מסתירים את הקשר הדוק עם איראן ואף מהללים את “התמיכה המוסרית” שהיא מעניקה, אולם הם מכחישים מכל וכל את הפרסומים על קבלת סיוע צבאי, כספי וטכנולוגי ואת מעורבותה הישירה של טהראן בניהול המתקפות. “זהו ניסיון של אמריקה להסיח את דעת הקהל העולמית”, התבטא לאחרונה דובר הארגון מוחמד אל-בוחייתי, “ההחלטות שלנו הן עצמאיות לחלוטין”. ההצהרה הזו אמנם נשמעת על פניה מגוחכת, אבל בהתחשב בהיסטוריה האקטואלית של תימן, כמו גם באמינות המצטברת של “גורמי המודיעין” במערב, אולי לא כדאי לבטל אותה על הסף. החות’ים הם אכן ארגון קיצוני, שאף משתמש לעתים ברטוריקה מבעיתה, אולם ההתייחסות אליהם כאל מריונטות של משטר האייתולות מנתקת אותם ואת פעולותיהם מהקשרים פוליטיים אותנטיים, ויוצרת, כרגיל, תפיסת מציאות מעוותת בקרב צרכני האקטואליה. מה עוד שהתאווה הגלויה לתקוף את איראן ולעשות לה מעשה עירק – כלומר, להרוס את תשתיותיה ולבזוז את משאביה – בוערת מזה עשורים בעורקיה של מערכת הביטחון האמריקאית, וברור מאליו שהיא לא תהסס להשתמש במניפולציה ובהטעיה כדי להוציא אל הפועל את התוכניות שמעלות עובש במגירות הפנטגון. מנקודת מבט זו, החות’ים ממלאים בנאמנות את תפקידם בתסריט ומגישים לארה”ב את הפרובוקציה הנדרשת על מגש של כסף.