הקורבנות כהים מדי, הרעים עשירים מדי

באפריל 2021 פרסמה אימאן סלאח, אקטיביסטית בת 27 מהתנועה לשחרור תימן YLM)), סרטון נרגש בדף האינסטגרם שלה שבו שיתפה את עוקביה בתחושותיה. יומיים לפני כן הגיעו לוושינגטון היא ושישה מחבריה לארגון ופתחו בשביתת רעב בלתי מוגבלת.

“זה כל כך קשה,” היא אומרת בסרטון ודמעותיה ניגרות, “אני תשושה ומבולבלת, ואני כל הזמן חושבת כמה נורא שילדים בתימן עוברים את זה מדי יום.”

חבורת התימנים־אמריקאים הצעירה הזו, דרשה מהקונגרס להפסיק לאלתר את התמיכה האמריקנית במלחמה שמנהלות ערב הסעודית ואיחוד האמירויות נגד מולדתם, ולהסיר את המצור הקטלני שהוטל על המדינה מוכת הסבל. הם גם קראו לנשיא ג’ו ביידן לממש את הבטחותיו מקמפיין הבחירות לעצור את אספקת הנשק לממלכה הסעודית, ולהתחיל להתייחס בחומרה הראויה לשלטונה המדכא. 

“בשעה שחייהם של מאות אלפי ילדים מוטלים על הכף, אנחנו חייבים לעשות הכול כדי להביא לסיומו של המצור האכזרי,” אמרה סלאח בראיונות שהעניקה לעיתונות. “ככל שהקטסטרופה הולכת ומחמירה, אנו מבינים שאין די בפעילות רגילה ובשליחת מכתבים לחברי קונגרס. הגיעה העת לנקוט צעד רדיקלי יותר.”

לתסכולם ולכעסם של פעילי התנועה היו סיבות מוצדקות. תפקידה הדומיננטי של ארה”ב בהזנת מכונת המלחמה ידוע ואף זכה להתייחסות ביקורתית, גם אם מועטה, בעיתונות הארצית. פוליטיקאים מהשמאל, כגון הסנטור ברני סנדרס, חיוו את דעתם השלילית בפומבי וניסו ליזום חקיקה שתאסור על עסקאות נשק ועל סיוע לוגיסטי לצבאות התוקפים. כמה הפגנות ועצומות הצליחו לעורר עניין מה בדעת הקהל הרדומה, אבל הפצצות החכמות והטילים המונחים מתוצרת ראת’יון ולוקהיד־מרטין המשיכו להטיל הרס והרג בקרב האוכלוסייה הענייה ביותר במזרח התיכון. 

המדיניות הזו החלה עם הנשיא אובמה, אומצה במלואה על ידי ממשל טראמפ, ולא השתנתה עם כניסתו של ביידן לחדר הסגלגל. במקביל לכמה הצהרות בלתי מחייבות, הוא מיהר להתייצב לצד “הזכות של ערב הסעודית להגן על ריבונותה וגבולותיה.”

“אין בכך כל הפתעה,” אומרת שירין אל־אדיימי, תימניה־אמריקאית מאוניברסיטת מישיגן, בהתייחסה להחלטתו המאכזבת של ביידן. “פוליטיקאים דמוקרטים נוטים אמנם להיות ביקורתיים יותר כלפי המשטר הסעודי ולהכיר באכזריותו. אבל כשזה מגיע למעשים, כל הממשלים מנהלים מדיניות זהה. ההבדל הוא רק ברטוריקה.”

הטרגדיה בתימן החלה עם פרוץ מלחמת האזרחים בשנת 2004, כאשר המיעוט השיעי־זיידי התקומם נגד המשטר. המרד פרץ תחת הנהגת ארגון החוּת’ים (‘אנסר אללה’, שמו הרשמי) והמוקד שלו היה באזור ההררי שבצפון־מערב המדינה, לאורך הגבול עם סעודיה ולחוף הים האדום. באותה עת רחשה בארץ תסיסה חברתית רחבת מימדים על רקע האבטלה הגוברת והמחירים העולים. התנגשויות בין המורדים לבין הצבא הלכו והסלימו, ובשנת 2009 הצטרפה ערב הסעודית ללחימה לצד ממשלת צנעא. 

במקביל, הצליחה הזרוע התימנית של הארגון הסוני אל־קעידה להשיג אחיזה בטריטוריות במרכז המדינה, והחלה ליזום פעולות אלימות כנגד המשטר וכנגד האוכלוסייה השיעית. בד בבד יצא הצבא האמריקני בסדרה של תקיפות מל”טים שגבו אבידות אזרחיות כבדות. אי היציבות והמצב הכלכלי המחמיר, העצימו את גלי ההפגנות, וסופן שהביאו להתפטרותו של הנשיא מנסור האדי ולהקמתה של ממשלת פשרה מוחלשת. 

בפברואר 2015, לאחר שכשלו המאמצים הבינלאומיים להרגעת הרוחות ולהשגת הסדר, עלה בידי החות’ים להשתלט על עיר הבירה, לפזר את הפרלמנט ולהקים למעשה את המובלעת האוטונומית שמהווה עד היום את מוקד הסכסוך. הממשלה בראשות הנשיא האדי עברה לעיר עדן שבדרום המדינה. 

במרץ 2015 יצאו ערב הסעודית ואיחוד האמירויות במבצע צבאי שכלל התקפות אוויריות, ירי טילים ופשיטות של כוחות קרקע על האזור שבשליטת החות’ים, בו מתגוררת רוב אוכלוסיית המדינה. 

וכמו תמיד במלחמות, מי שמשלמים את המחיר הם המוני אזרחים חפים מפשע, צעירים, מבוגרים, נשים וילדים. 

על פי האתר yemendataproject.org, מאז תחילת המתקפה נערכו כ-24,000 הפצצות מן האוויר על מטרות שחלק ניכר מהן אזרחיות. ארגון אמנסטי דיווח על פגיעות בשכונות מגורים, מתקני תשתיות, מחסני מזון ואף בתי ספר. באחד המקרים פגעה פצצה באוטובוס מלא בילדים וחיסלה את כולם. ככל הידוע, סך הקורבנות עומד עד כה על כ- 9,000 הרוגים ויותר מעשרת אלפים פצועים. מאות אלפי בני אדם איבדו את בתיהם. 

ההפיכה זכתה לגינוי בינלאומי נרחב והחות’ים הוגדרו כארגון טרור שפועל בשמה של אירן, בחתירה תחת המשטרים הסוניים בחצי האי ערב.

“זה נכון שהחות’ים הם ארגון קיצוני ושאירן תומכת בהם, אבל זה לא נכון לומר שהם מריונטות של טהרן,” אומרת אל־אדיימי, ומוסיפה שלהפיכה יש שורשים שכרוכים בהיסטוריה של האזור, בנסיבות החברתיות, ובמדיניות הצנע שהנהיגה ממשלת האדי תחת השפעתן של סעודיה וארה”ב. “הקונפליקט הדתי בין הסונים לשיעים הוא רק מרכיב אחד מני רבים.” 

ערב הסעודית היא צרכנית הנשק הגדולה ביותר במזרח התיכון. מרבית הנשק מגיע מארה”ב, אם כי גם בריטניה וצרפת תורמות את חלקן. הסיוע האמריקני למאמץ המלחמה מתבטא גם בשיתוף פעולה מודיעיני, ייעוץ אסטרטגי ותדלוק קרקעי ואווירי של מטוסי הקואליציה. שליחי אמנסטי מצאו שוב ושוב שרידים של פצצות מתוצרת ארה”ב בין הריסות של בתי מגורים ומתקנים אזרחיים. הארגון טוען בפרסומיו שהממשל האמריקני מפר את חוקי ארצו ומהווה שותף מודע לפשעי מלחמה, ונושא באחריות למה שהאו”ם כינה “המשבר ההומניטרי החמור בעולם.” 

המשבר הזה הוא תולדה ישירה של המלחמה ופועל יוצא, בלתי נמנע, של המצור הכמעט הרמטי שאוכפות מדינות הקואליציה על שטחי החות’ים. בעקבות המצור הזה, הצטמצמה באופן רדיקלי אספקת הדלק, המזון והתרופות למדינה כולה. התוצאה היא קטסטרופה אנושית בסדר גודל עצום. 

על פי נתוני האו”ם, יותר משלוש־מאות אלף תושבים מתו עקב מחסור במזון, במים נקיים ובתרופות בסיסיות. באזורים מסוימים היו התפרצויות קטלניות של מחלת הכולירה. כמחצית מתוך 30 מיליון תושבי המדינה סובלים מתת־תזונה, וכארבעה מיליון הפכו לפליטים בארצם. על פי הדו”ח האחרון של “תוכנית המזון העולמית”WFP) ) המצב צפוי אף להחריף, וידיהם של ארגוני הסיוע קצרות מלהושיע. “אנחנו נאלצים לקחת מזון מהרעבים כדי להציל את הגוועים ברעב,” צוטט לאחרונה ראש ארגון WFP דייויד בייזלי. 

אימאן סלאח טוענת שהמשבר גרוע אפילו יותר ממה שהאו”ם מפרסם. דיווחי סוכנויות האו”ם, לדבריה, מפחיתים בחומרת המצב כדי להימנע מקונפליקט עם ארה”ב. “תימן לא נמצאת על סף רעב. היא בעיצומו. והפיתרון הוא לא אוניות מזון בודדות שכוחות הקואליציה מרשים להכניס, אלא קודם כל הסרת המצור הימי והאווירי שנאכף על ידי הסעודים, בתמיכה ישירה של האמריקאים.”

התנועה לשחרור תימן שמה לה למטרה להעלות את האסון ההומניטרי על סדר היום הציבורי. אנשים מעטים מודעים למימדיו ולנסיבותיו, ואף פחות, לתרומתן המכריעה של המעצמות המערביות. שביתת הרעב אמנם זכתה לתשומת לב ולאמפתיה, וגררה עצרות הזדהות שנערכו במקביל ברחבי העולם, אבל הסיקור התקשורתי בכללו נותר מצומצם ושולי כפי שהיה תמיד. גם התגובה במערכת הפוליטית היתה פושרת למדי והיוזמות הבודדות להשפיע על מדיניות הממשל נהדפו והתפוגגו. בספטמבר 2021 הצליחו כמה חברי קונגרס להכניס לתקציב הביטחון סעיף שנועד למנוע את חימוש המשטר הסעודי, אך זה הוסר בשלבי החקיקה הסופיים.

כרגע נפילת משטר החות’ים לא נראית באופק והתמיכה בו בקרב האוכלוסייה השיעית העמיקה תחת התנאים הקשים. לוחמיו לא מסתפקים במגננה אלא מבצעים גם פעולות עומק בשטח ערב הסעודית, חלקן גובות חיי אזרחים חפים מפשע. מנגד, לא ניכרת התרככות בנחישותה של הקואליציה, ומתחילת השנה המתקפות הסלימו. בהפצצות בצפון תימן נהרגו לאחרונה כמאה אזרחים, ביניהם אסירים וילדים.

אמריקה מנפנפת בסכנה האירנית כדי להצדיק את מעורבותה, אבל האינטרס שיש לה בנפילת החות’ים לא שונה מזה של הסעודים. שתי המדינות מעוניינות להשיב את ממשלת הבובות של האדי.” 

הברית בין ארה”ב לבין בית המלוכה בריאד איתנה ורבת שנים, ואין זה סוד שהיא מושתתת בעיקר על אוצרות הנפט העצומים של הממלכה. חרף טבעו האוטוקרטי והעדויות הרבות על דיכוי פוליטי וחברתי שהוא מנהיג במדינה, המשטר הווהאבי מתהדר ביחסים טובים עם מדינות המערב. אמנם הרפורמות שיזם בשנים האחרונות יורש העצר מוחמד בן סלמאן, עוררו לרגע תקוות לשינוי מהותי, אך הן נמוגו לנוכח הרצח המחריד של העיתונאי ג’מאל חשוקג’י, ולנוכח הדיווחים העקביים על הפרה ברוטלית של זכויות אדם בממלכה. 

לפני כמה שבועות דיווח האו”ם על הוצאה המונית להורג של 81 אסירים, כמחצית מהם שיעים, חלקם נידונו למוות על רקע המלחמה בתימן. אך למעט מס שפתיים כללי וגינויים אקראיים, לא נראה שיינקטו צעדים כלפי סעודיה מצד המדינות “שוחרות הדמוקרטיה”, שיודעות להפגין עמדה נחרצת כשהנסיבות תואמות את האינטרסים שלהן. 

על פי כל האינדיקציות, הטרגדיה הכרונית בתימן תלך ותחריף, המלחמה תמשיך לגבות מהאזרחים המוכים את מחירה היקר.

באותה מידה, לא צפוי שינוי משמעותי בחוסר העניין התקשורתי וביחס האדיש של דעת הקהל העולמית. התפריט הטלוויזיוני היומי של צרכני החדשות לא יכיל תמונות מצמררות של ילדים גוועים ברחובות צנעא, ושל פליטים הלומי טראומה לאורך הדרכים ההרוסות של אל־חודיידה. ארגוני צדקה וידוענים לא יארגנו אירועי התרמה מרגשים למען משפחות מדמאר שאיבדו את בתיהן. יהיו מי שיאמרו שזה בגלל הרקע האתני של הקורבנות וצבע עורם. גם אם יש בזה מן הצדק זהו הסבר חלקי בלבד. משקלו הסגולי של “אסון הומניטרי” בדרך כלל לא קשור למימדיו הריאליסטיים, אלא תלוי בראש ובראשונה במידת תרומתו לאינטרסים רבי עוצמה, שאין להם דבר וחצי דבר עם צרכיהם הבסיסיים של אנשים פשוטים. אם המשבר בתימן היה משרת את האינטרסים של הממשל האמריקני, יש להניח שהיינו רואים סיקור נרחב ונוקב בניו־יורק־טיימס וב- CNN..

“הסבל עובר פוליטיזציה,” אמרה אימאן סלאח בראיון שהעניקה בתום שביתת הרעב אשר נמשכה עשרים וארבעה ימים. “לפעמים יש אינטרס שהוא יעורר הזדהות ולפעמים קהות רגשית. הכל לפי הנסיבות. התכלית שלנו היא להציג את הפן האנושי של הקורבנות, להראות שיש שם בני אדם אמיתיים, ממש כמונו. תימן היא לא רק ארץ יפהפייה, היא גם ביתו של עם חזק, שיש לו היסטוריה ותרבות עשירות. אנחנו אנשי הרים ואנחנו קשוחים. לא יצליחו להכניע אותנו בקלות.”