היי ביידן, ביי ביידן

כדי להבין מה חיפש ג’ו ביידן בשיא הקיץ במזרח התיכון, צריך ללכת קצת אחורה: מאז נכנס לתפקידו בינואר 2021, קידם ביידן בלהיטות את נושא מגבלות הקורונה, סגירה מוחלטת של השוק, כפיית חיסונים על עובדי ציבור וכן הלאה. המדינות הדמוקרטיות שיתפו פעולה, הרפובליקניות התנגדו. הממשל הדפיס כמות מטורפת של כסף, טריליונים עברו ממעמד הביניים הקורס לבעלי ההון, והחיים קפאו. שנתיים חלפו וכצפוי האינפלציה כעת בשיאה – 9.1% בעדכון האחרון. האמריקאים כורעים תחת נטל אדיר של עליית מחירים, מחיר גלון דלק ממוצע הגיע ל–$5, המצב קשה. הבנק המרכזי החל להעלות ריבית, המגמה שתימשך עד 2023. המיתון בדרך, הבורסות בירידה ושוק הנדל”ן בסיכון.

שתי פעולות שביצע ממשל ביידן, בנוסף לקורונה, גרמו למצב הזה: האחת נוגעת לשוק האנרגיה והשניה גיאופוליטית – מול רוסיה והמזרח התיכון. הראשונה קשורה למדיניות ביידן בנושא האנרגיה והאקלים. בקמפיין הבחירות שלו הוא הבטיח שיביא להפסקה בייצור גז ונפט, התעשיות המזהמות כפרויקט טיפול במשבר האקלים. הוא אכן ביצע מה שהבטיח, והגביל את הייצור של חביות הנפט וקידוח הגז בארצות הברית. אלא שהדבר גרר עליית מחירים בכל העולם.

כתוצאה מכך, המצב עכשיו הוא שמדינות בארצות הברית סובלות מהשבתות יזומות של רשת החשמל עקב אי עמידה בעומס, שכן האנרגיות המתחדשות עדיין אינן יציבות ואינן מספקות. הקונגרס האמריקני החליט שלא לשתף פעולה עם יוזמתו של הנשיא ובשבוע שעבר אפילו חברי קונגרס דמוקרטים סירבו להצביע בעד חוק האקלים של ביידן. חוק שגורס הסטת משאבים של 300 מיליארדים להשקעות באנרגיה ירוקה. בתגובה הודיע ביידן על כינון מצב חירום אקלימי, שבדומה לקורונה יאפשר לממשל לקבוע חוקים פדרליים מבלי לקבל את אישור המחוקקים.

הפעולה השניה שזורה בד בבד עם הפעולה הראשונה. ביידן החליט לממש את הבטחת הבחירות ולצאת לחלוטין מאפגניסטן מבלי להשאיר חיילים אמריקנים במזרח התיכון. אבל הדרך שבה בוצעה היציאה, אפשר לומר כרגיל במקרה של ארה”ב, היתה לא מוצלחת בלשון המעטה. כל החיילים יצאו/ברחו ברחו בבת אחת מהזירה כשהם מותירים מאחור ציוד צבאי בשווי עשרות מיליארדי דולרים. בתוך חודשים ספורים השתלט הטאליבן מחדש על אפגניסטן.

במקביל, ניסה ביידן לחדש את הסכם הגרעין מול איראן – ההסדר שנחתם בימי ממשל אובמה ובוטל על ידי טראמפ. המשא ומתן מתנהל כבר יותר משנה, ללא הצלחה. קואליציה נגד איראן לא מתגבשת. אין ספק שהסעודים והאמירתיים, אויביהם המושבעים של איראן, הזדעזעו מהנטישה האמריקנית. בנוסף, במהלך קמפיין הבחירות של ביידן, תקף האחרון אישית את נסיך סעודיה בן סלמאן והאשים אותו ברצח העיתונאי חשוקג’י בשגרירות סעודיה בתורכיה בשנת 2019. בן סלמאן זועם על ביידן מאז.

כתגובה, ביצעה סעודיה מהלך חסר תקדים וחתמה על שורת הסכמים עם רוסיה. המשמעות מבחינת הכלכלה האמריקנית גדולה עד מאוד. ב–1971 בעקבות חובות כבדים של ארצות הברית שצברה במהלך מלחמת וייטנאם, ביצע הנשיא ניקסון מהלך וביטל את ההצמדה של הדולר לזהב. לאחר מלחמת יום הכיפורים, הגיע ניקסון להסכם היסטורי עם סעודיה: הסעודים התחייבו לקנות נפט באמצעות דולרים בלבד. לסעודיה הצטרף כל קרטל הנפט אופ”ק. בכך השיגה ארצות הברית קואליציה עם שליטה במירב הנפט בעולם, מהלך שהקנה מחדש לדולר את הלגיטימציה להיות מטבע הרזרבה העולמי. ועתה, משחתם בן סלמאן על ההסכמים עם רוסיה, נסתם הגולל על ברית של 50 שנה שביססה את אמריקה כמעצמה היחידה בעולם. העתיד לבוא היה רק ענין של זמן.

בעת כניסת ביידן לתפקידו, החל נשיא סין שי ג’ינגפין לצרף אליו את פוטין כדי להקים ברית מעצמות כנגד ארצות הברית. בתגובה פעלה ארצות הברית נגד סין ורוסיה. בגזרה הסינית – ארצות הברית, אנגליה ואוסטרליה הקימו ברית חדשה נגד סין ועצרו את אספקת הפחם למדינה, מה שיצר מתיחות מול טייוואן. בגזרה הרוסית – ברית נאט”ו (שבה חברה ארצות הברית ומטרתה להגן על המערב מפני פלישה רוסית), חתרה לצירוף אוקראינה לברית.

בינתיים, כידוע, פוטין הבהיר שפריסת נאט”ו על הגבול הרוסי היא קו אדום מבחינתו, והחל לפרוס כוחות לקראת פלישה לאוקראינה. משפלש לבסוף, הטיל ביידן סנקציות כבדות וחסרות תקדים על רוסיה ועל האוליגרכים תומכי פוטין. או אז הרובל צנח, רוסיה פשטה את הרגל ונראה היה שפוטין יוכרע. אבל לא כך קרה. בעלות הברית החדשות שלו – סין וברית אופ”ק (שביידן הרגיז אותן בנסיונות ההתקרבות שלו לסעודיה) באו לעזרתו והצילו את הכלכלה שלו.

ובחזרה לסעודים, שהם מרכז הסיפור הזה: הם הסכימו לראשונה למכור נפט סעודי ביואן סיני, ואילו הרוסים עצרו את אספקת הגז לגרמניה וחייבו מדינות בעולם לשלם באמצעות רובל או זהב. בכך, לראשונה, הועמדה בעולם מערכת כלכלית חדשה שמתחרה בזו של ארצות הברית. רבים מקרב עשירי העולם איבדו את האמון בארצות הברית מפחד שבעתיד יחרימו את נכסיהם כפי שקרה לאוליגרכים הרוסים.

אופ”ק צירפו את רוסיה לקרטל הנפט והחליטו לצמצם את ייצור חביות הנפט. מחיר הנפט בעולם עלה. בשילוב עם פעולות ביידן בתוך ארצות הברית לצמצום הייצור לטובת האקלים, הוקפצו מחירי הנפט בעולם לרמות חסרות תקדים. ביידן הסתבך עוד לאחר שבמהלך של ייאוש מכר לחברה סינית מיליון חביות נפט מתוך הרזרבה האמריקנית, ואז התברר שבנו האנטר השקיע 1.7 מיליארד דולר בחברה המדוברת לפני שנה. הרפובליקאים זועמים כעת על הנשיא וזהו זעם שעלול להיתרגם לתהליך הדחה.

אולי זה המקום להזכיר שההפיכה האלימה באוקראינה ב–2014, שבה הנשיא האוקראיני יוקצ’נקו הפרו–רוסי הודח, התרחשה עם מעורבות אמריקנית. אז הודלפו הקלטות של ה–CIA שבהן מוזכר ככל הנראה שמו של ביידן כמי שהיה מעורב אישית במהלך.

סיכום עד כה: הפופולריות של הנשיא בשפל, שוק האנרגיה האמריקני בחוסר, המחירים מזנקים, המעצמות היריבות מתחזקות למרות הסנקציות האדירות, ובעלות הברית הישנות כועסות מאוד. ביידן צריך את סעודיה ואת אופ”ק בחזרה, כדי לשלוט מחדש בשוק הנפט, להגביל את מהלכי רוסיה וסין, ולייצב את הדולר ואת הכלכלה העולמית. על רקע כל האמור לעיל, הוא יצא למסע שלו במזרח התיכון. בחודשים שלפני הביקור התקיים משא ומתן שקט, וכבר יצאו כמה פרסומים בתקשורת על התקרבות לנורמליזציה מול סעודיה. הביקור נדחה בחודש לאמצע יולי כדי לאפשר למשא ומתן להבשיל, ובמהלך התקופה הזאת נפלה ממשלת ישראל, ולפיד החליף את בנט. לפיד כשר החוץ קידם את הסכם המים עם ירדן, המדינה שעומדת ביננו לבין סעודיה, ובעזרת הנשיא הרצוג חימם את היחסים גם עם ארדואן וטורקיה. גנץ נפגש כמה פעמים עם אבו–מאזן, שכן הסעודים הבהירו שכל אקט של נורמליזציה יהיה תלוי בפתרון הסוגיה הפלסטינית ובהסדר בהר הבית.

טרם הביקור, הגיעה ישראל להסכמה עם הסעודים ולפיה סעודיה תאפשר לטיסות ישראליות לעבור בשמי סעודיה בדרך לאסיה, ובכך לקצר את זמני הטיסות. בתמורה ישראל תסכים לשחרר את כוח האו”ם מהאיים טיראן וסנפיר בים האדום. מדובר בהסכם שבו מעורבת גם מצרים. הסכם שפותר סופית את סוגיית האיים שהיו במקור בשטח סעודי, נכבשו על ידי ישראל במלחמת יום הכיפורים, הועברו למצרים במסגרת הסכם השלום, וכעת מוחזרים לסעודים.

ביידן נחת בישראל וזכה לקבלת פנים רשמית יפה, נפגש עם לפיד, הרצוג ונתניהו, וערך ביקור ביד ושם. דווקא הביקור הזה עורר עליו ביקורת חריפה ברשת – ילדים הופיעו בפני הנשיא כאשר הם נדרשים לעטות מסכה, בעוד הנשיא והבכירים הישראלים עמדו נטולי מסיכות ונושמים לרווחה. לבסוף חתם עם לפיד על הצהרת ירושלים, מסמך חסר כל ערך תכליתי, שבו ארצות הברית מצהירה שהיא תמנע איראן גרעינית ותספק לישראל 38 מיליארד דולר. ארצות הברית הבהירה שבכל מצב ישראל תצטרך להגן על עצמה. הוזכרו כמה פורומים איזוריים בהשתתפות האמירתים והודו, והועלו יוזמות כלכליות בתחום האקלים, מניעת מגיפות ובינה מלאכותית. ובמילים אחרות – קידום אג’נדה 2030 ביתר שאת. משם עבר ביידן לרשות הפלסטינית, והחזיר את נרטיב שתי המדינות לשולחן, לאחר הקפאה ארוכה, ככל הנראה משום שהסעודים דרשו זאת בטרם ביקורו של ביידן.

בתום שלושה ימים חסרי הישגים, טס ביידן לגולת הכותרת של הביקור – סעודיה. למגינת לבו, הוא התקבל שם בקרירות רבה. דגלי ארצות הברית לא הונפו ברחובות, וטקס קבלת פנים רשמי לא נערך. הצטלמה לחיצת יד- אגרוף עם הנסיך בן סלמאן. במהלך הביקור התקיימה ועידה בנוכחות מנהיגים ערבים אחרים. אמנם נחתמו כמה הסכמים כלכליים, אבל לא משהו שדמה להסכמים האדירים שנחתמו לפני מספר שנים בין הנשיא טראמפ למלך סעודיה. ואם זה לא מספיק, במהלך הביקור הופיע ציטוט בתקשורת של שר החוץ הסעודי שבו הוא אומר כי “ידם של הסעודים מושטת לאיראן”.

שבוע לאחר הביקור לא נראה שביידן הצליח לשכנע את אופ”ק להגדיל את תפוקת הנפט, ובכך להוריד את המחיר. התקיימה גם פסגה בנוכחות פוטין, רוחאני וארדואן באיראן, וכל מדינות האזור כולל ירדן ומצרים הצהירו שלא יחברו לקואליציה מול איראן. ביידן, אם כך, חזר הביתה ללא שום בשורה כלכלית או מדינית. ההצהרות שלו לישראלים ולפלשתינים היו ריקות מתוכן, והן לא השפיעו כהוא זה על היעדר היציבות ההולך וגובר במזרח התיכון.