תנו לשמש לעלות

עם קבלת המינוי כשר לעניניי מלחמה ושלום בממשלת הצללים החדשה עשיתי מיד את הדבר הראשון שצריך לעשות כשמקבלים הודעה מסדר גודל משמעותי: הכנתי לעצמי כוס קפה חמה ומתוקה. כשר לענייני מלחמה ושלום מיד התחזקתי בתחושה שיש לי הכוח להוציא לאור את המתנשאים הראשיים של המרחב שלנו: אנשים ששותים קפה בלי סוכר.

מועצם ממנת הקפאין והמתיקות שקיבלתי, ניגשתי לאוורר את התוכניות והוצאתי אותן מהמגירה המאובקת שבהן אוחסנו בניחותא במחשב הנייד שלי. ואז גיליתי שאנשים ששותים קפה בלי סוכר זו רק ההתחלה.

מלחמה ושלום. משמע, במי יש להילחם, ועם מי צריך לעשות שלום? האם מדובר בשאלות נפרדות, או בשאלות שיש להן תשובות שונות בהכרח?

כשר לעניניי מלחמה ושלום, הבנתי, הדבר הראשון שעלי להכריז עליו מלחמה הוא חוסר הבהירות המושגית. אנשים שלא יודעים איפה הם חיים, ואיך לקרוא לזה, מצויידים באופן בלתי מספק בעליל למלחמות החשובות של המאה ה-21.

הדבר האקוטי ביותר להבהרה הוא קו הגבול של מדינת ישראל. ולכן אחד הדברים הראשונים שאני ניגש לטפל בהם הוא יצירת בהירות מושגית לגבי השטחים הכבושים ויושביהם. מיליוני ישראלים בכלל אינם יודעים שמדינת ישראל שולטת משני צידי הקו הירוק, בעוד שלפלסטינים שחיים מצידו השני של הקו הזה אין שום דבר שדומה לאזרחות ישראלית. ממשלות ישראל לאורך עשרות השנים האחרונות שותפות למצג שווא כאילו מי ששולט על תושבי שטחים הכבושים הוא ישות שהיא לא מדינת ישראל (צה”ל או הרשות הפלסטינית), אבל צה”ל, כמו משרד הבריאות, הוא בסך הכל שם אחר למדינת ישראל.

המשרד יוביל לקיצוץ של 50% בתקציבי מערכת הביטחון על זרועותיה הרבות. התקציב שיתפנה יועבר למטרות חברתיות וציבוריות ארוכות טווח, הכוללות תשתית של חיים מיטיבים ונוחים במקום האנדרלמוסיה המכוערת שהיא הסטנדרט התכנוני במציאות הישראלית מזה שנים רבות. לצד כל יישוב ערבי גדול, או ריכוז יישובים כזה, תוקם הרחבה מודרנית שתאפשר למי שרוצים לעזוב את חיי הכפר הצפוף והדחוק לטובת מגורים בשכונות חדישות לעשות זאת בקלות

זה דבר די מדהים, כשחושבים על כמה עמוק ויסודי השקר הזה לבדו: המוסדות הרשמיים של מדינת ישראל – כולם! – משקרים לתושבי מדינת ישראל בהצהירם שהם אינם שולטים בתושבי השטחים הכבושים באמת, ושמתקיים שם משהו מטושטש, מעורפל, שבמסגרתו חיילי צה”ל עורכים סיורים ופעילות למניעת טרור, ועוד אגדות מעין אלה, כשמה שאותם חיילים עושים בעצם הוא מימוש שלטונה של מדינת ישראל מצידו השני של הקו הירוק, על אנשים שישראל שללה מהם את הכלים הפוליטיים הבסיסיים לעצב את גורלם במו ידיהם.

הישראלים לא יודעים שמדינת ישראל, המדינה שלהם, משמשת כמנהיגת כנופייה של שודדים שעובדת יום ולילה כדי להוציא אדמה מידי הפלסטינים – שאינם אזרחי ישראל ואינם יכולים להביע התנגדות פוליטית לכך – ולהעבירה לידי מתנחלים, שנהנים ממלוא הזכויות שלהם כאזרחי ישראל בזמן שהם חיים בדיוק באותו שטח שבו חיים הפלסטינים נעדרי הזכויות וההגנה.

בשלב הזה אנשים יגידו לי: בחייאת רבאק, השר מזרחי, מי לא יודע את זה בשלב הכה מאוחר הזה של הסכסוך? ואני אענה להם: הרוב המכריע של יהודים בישראל לא מבין מה פירוש הכיבוש ואיך הוא עובד. מדינת ישראל ייצרה עננה של מושגים ותעמולה שמטרתה להכחיש את העובדה הפשוטה שתושבי ישראל היהודים שולטים בחיי מיליוני פלסטינים בכוח הזרוע, באלימות קשה, ללא שום אופק וסיום נראה לעין, תוך נגיסה בלתי פוסקת באדמותיהם כבר 55 שנה.

הפעולה הראשונה שלי כשר המלחמה והשלום, איפוא, בשם הבהירות המושגית, היא פרסומה של חוברת שתופץ לכל תושבי מדינת ישראל היהודים ותכיל בתוכה את כל המידע הרלוונטי על הכיבוש: מה המשמעות שלו, כמה פלסטינים הוא הרג, כמה אדמות פלסטיניות נגנבו בחסותו, איזה זכויות יש לפלסטינים במסגרתו וכל הדברים שיהודים שחיים בישראל אוסרים על פלסטינים שחיים מעבר לקו הירוק. עם הפצת החוברת ייפתח בישראל “חודש הכיבוש”. במסגרתו בכל מוסד ישראלי יופצו חומרים ויועברו תכנים שנוגעים לכיבוש ומספרים את סיפורו.

פעולה נוספת להסרת חוסר בהירות היא מתן לגיטימציה מלאה ללימודי נכבה והכנסתם למערכת החינוך בכל רבדיה ומחלקותיה. כל ילד וילדה בישראל, יהודים כמו ערבים, יכירו את סיפורם של הפלסטינים שחיו בישראל לפני (ואחרי) 1948: איפה הם חיו, מה הם עשו, מה הם יצרו ומה עלה בגורלם.

אני יכול להניח ששתי היוזמות האלה יעוררו התנגדויות והסתייגויות רבות בצד היהודי של המפה הפוליטית, ואני רוצה לעודד את כל מי שימצאו אי דיוקים בסיפורים ובמערכי השיעור שלנו להביא אותם לתשומת הלב הציבורית בדיון פתוח, תוך עריכת עשרות דיונים משודרים לטובת הציבור הישראלי. המלחמה בבערות, באי ידיעה מכוונת, בנישול הזולת מאנושיותו, היא השלב הראשון לשלום, כל שלום, והכלל הזה ידריך את המיניסטריון שלי בכל מפעלותיו.

אם החשכה והאפלה מכוונת רובצות בבסיסן של כל משטמה וכל מלחמה, הצעד הבא של משרדי הוא פתיחה מוחלטת של כל החומרים והמסמכים הקשורים למאבק שניהלה מדינת ישראל בנגיף הקורונה. כל ההסכמים, כל הפרוטוקולים, כל הצעדים, כל הסטטיסטיקות, כל צעדי ההטעייה והלוחמה הפסיכולוגית שננקטו, וכן רשימה מלאה של כל האנשים שהיו מעורבים במאבק הזה לכל אורך הדרך. כל מקבלי ההחלטות, כל משתתפי הישיבות, כולם וכולן.

נאמן לשליחותי הכפולה, שלום/מלחמה, המיניסטריון שלי יבטיח שמטרת החשיפה הזו אינה נקמה או פגיעה, אלא אוורור וחשיפה לאור השמש המחטא. אם מי שנקטו בצעדים יכולים להגן עליהם – בבקשה. הם מוזמנים. אם ננקטו צעדים שפגעו בבריאותם של אנשים בכוונה או במחדל בוטה – יש לתבוע מהאחראים הסברים לכך תחת איומי ענישה מקובלת וקבועה בחוק למקרים כאלה. לא המצאנו דבר.

לא תוצע חסינות לאיש. לא תהיה הסתרה של דבר. ואם לפייזר, או לחברה אחרת, יש טענה חוקית כלפי ישראל – שתתבע אותה בבית דין בינלאומי מקובל ליישוב סכסוכים כאלה ותיתן את ההסבר המלא על צעדיה והסיבות שביקשה את החסיונות שביקשה, אם ביקשה.

האמת שתעלה מהחשיפה הזו תסייע למיליארדים בעולם, בעשרות ומאות מדינות, לתבוע צדק גם עבורם, ותהווה שירות אדיר למוניטין של מדינת ישראל.

בכוונתי להכין תוכנית שלפיה בשנים הבאות ובעשורים הבאים, המשרד יוביל לקיצוץ של 50% בתקציבי מערכת הביטחון על זרועותיה הרבות. התקציב שיתפנה יועבר למטרות חברתיות וציבוריות ארוכות טווח, הכוללות תשתית של חיים מיטיבים ונוחים במקום האנדרלמוסיה המכוערת שהיא הסטנדרט התכנוני במציאות הישראלית מזה שנים רבות. לצד כל יישוב ערבי גדול, או ריכוז יישובים כזה, תוקם הרחבה מודרנית שתאפשר למי שרוצים לעזוב את חיי הכפר הצפוף והדחוק לטובת מגורים בשכונות חדישות לעשות זאת בקלות.

מיניסטריון השלום והמלחמה יוביל גם להכרה מיידית בכל הכפרים הערבים והבדואים בישראל ללא יוצא מהכלל, תוך הבטחה לחיבורם לתשתיות מים, חשמל וביוב מתקדמות תוך חמש שנים לכל היותר. בתי ספר ומרפאות במספר מספק ייפתחו בכל הכפרים האלה, ואפיקי תעסוקה מתאימים יוצעו לכל תושביהם, תוך עידוד התושבים המקומיים לעיסוקים ששומרים על הקרקע והסביבה, כמו חקלאות ורעייה מבוקרות. לבדואים בנגב יוצעו אדמותיהם ההיסטוריות בחזרה (שעולות לכדי אחוזים בודדים מאדמת הנגב). כדי שנוכל לחיות בשלום עם הסביבה, לא יוקמו יותר יישובים חדשים באף שטח משטחי ישראל, ותיבחן כדאיותם (בהליך ציבורי פתוח ועם שיתופם המלא של התושבים) של יישובים קיימים, מתוך הבנה שעבור רוב האנשים חיי עיר מפותחת תוססים וחופשיים עדיפים על פני חיי פיזור ובידוד. ככלל, אנשים שירצו לעזוב יישובים מבודדים יוכלו לעבור לערים בסיוע המדינה, תוך החזרת אדמותיהם לטבע. המדינה תיקח על עצמה להפוך שורת ערים ועיירות בישראל למוקדים אטרקטיביים של תרבות, מרחב ציבורי מטופח ומזמין וארכיטקטורה פורצת דרך.

על בסיס הכרה הדדית והודאה בעבר, ישראל תשאף ליחסי שלום וידידות עם כל עמי האזור, כולל העם האיראני. ישראל תכיר פומבית בנכבה ובלגיטימיות של הקיום הפלסטיני בשטחי ארץ ישראל-פלסטין, ותזמין את הפלסטינים לפתוח איתה דף חדש של שלום והדדיות, תוך גיוס העולם לפתרון צודק ובר קיימא לבעיית הפליטים, שחלק מהם יורשו לשוב לאדמותיהם.

אפעל לקידום התוכניות האלה, ולייצור התשתית האנושית והתודעתית לנחיצותם, ובייחוד ליצור את המבנה הפוליטי הישראלי-פלסטיני השוויוני המשותף לניהול החיים בעידן שאחרי מדינת ישראל בגרסתה הציונית, הכובשת והמתנחלת. זהו החזון עימו אני מגיע לתפקיד: ישראל לא תתפשט עוד, ולא תתחמש עוד. היא תהיה מדינה שתתגאה בפתרונות פוליטיים ואנושיים חכמים ומתקדמים שמחברים בין בני אדם וקהילות, ולא באמצעים לשליטה ומניפולציה בבני אדם. במישור הטכנולוגי, ישראל תתעדף תעשיות וחברות שעוסקות בהגנה על הפרטיות והחופש בעידן הדיגיטלי, ותהפוך למרכז עולמי של הגות בעניניי חופש וזכויות אדם.

מיניסטריון המלחמה והשלום בראשותי ידחף לכך שישראל תהיה מרחב פוליטי של שלום, שוויון ושיתוף. היא תודה בפשעים שביצעה, תפצה את קורבנותיה ותביע במעשה ובדיבור את רצונה העז בהתחלה חדשה לעצמה, לאזרחיה ולכל תושבי ותושבי האזור, בפלסטין ובכל רחבי המזרח התיכון. ישראל תהפוך לכוח עולמי לעידוד פאציפיזם ופתרונות של שלום, תוך קריאה לכל המדינות לצמצם בצורה משמעותית את צבאותיהן, מתוך הבנה שעידן המלחמות הגדולות והיזומות נגמר. ישראל תקדם שפה בינלאומית של הדדיות וכבוד שמבוססת, בראש ובראשונה, על צדק וכבוד לחירותו ולאוטונומיה של האדם היחיד ולזכותן של קהילות לשלטון עצמי, ללא מעורבות ומניפולציה זרה.

כשלקחתי עוד לגימה מהקפה, מתחתית הכוס, הוא כבר היה קר, וכדרכו של קפה, מר. מזל שהוספתי סוכר, חשבתי. מזל שהוספתי סוכר.