שנת הפשע שלי
ניסים קריספיל נזכר בשנה שבה נשללה ממנו חירותו בכלא, רק מפני שגידל צמחי קנביס לצורכי מחקר. הוא ניסה לבדוק את השפעתו של הצמח בחליטה ולא בעישון, אבל במקום להשלים את הניסוי ערך מחקר אנתרופולוגי על אסירים. "במעשיהו כולאים את הנשמה שלך קרוב למציאות שבה חיית, למנעמי החיים שהותרת מאחור. למעשה, זוהי פאטה מורגנה של הגיהינום"
הזמן חלף לו ביעף מאז אותה ישיבה אומללה בין כותלי הכלא. הזיכרון מתעמעם עם הגיל אבל העוול שהוא נושא נוטה להתחדד ולהישבר, כמו אותו עיפרון שחידדתי בילדותי בלהב סכין, עד שמוט הגרפיט שלו נחשף במלוא אונו, ואחרי עוד ליטוף של הסכין – התפורר אל תוך אבקה שחורה.
הכל החל במסע ענוג למדינת האיים פיליפינים, מסע שראוי היה שייכתב. על הדרך פגשתי גם ארבע עלמות חן. והספר ראוי היה שייכתב דרך עיניהן של אותן ארבע עלמות החן. אצל אחת מהן שהיתי בעיצומו של מונסון כבד. שבועיים הגשם לא חדל לרדת על גג פח. האוויר היה מהביל ולח. בלילות התפרקדתי על קרטון דק שהונח על ריצפת בטון, למרגלות הספה שעליה נמה העלמה…
תוכן בלעדי למנויי בראשית
לצפייה התחברו או הצטרפו (שבוע ראשון מתנה!)
לא משנה אם תפתחו היום את ערוץ 13,14, Y-net, וואלה או מאקו, סביר להניח שתמצאו את אותו תמהיל ידיעות שנע על הספקטרום בין תחזיות אפוקליפטיות, פרסומות וקליקבייטים.
מה זה עושה לתודעה שלנו? איך זה משפיע עלינו שכולם מתבוננים על העולם דרך אותו פילטר שחור, מתועש וחסר חיים? איך זה משפיע על התודעה שלך?
טים קוק מנכ”ל אפל אמר פעם “אם אתה לא משלם על מוצר, כנראה שהמוצר זה אתה”. בבראשית אנחנו מציעים לך להפסיק להיות המוצר של מהנדסי התודעה והתקשורת. אנחנו מזמינים אותך להחזיק בכיס עוד זוג משקפיים, כזה שאפשר להתבונן דרכו כשהכל נראה שחור ולראות שיש גם זווית אחרת, שממנה רואים צבעים ואהבה ואור, ולדעת שבזכותך קיים אמצעי תקשורת אחד שלעולם לא ימכור את הנשמה.
תגובות