שיר במגירה – דניאלה ספקטור

הילדים באים

הילדים באים מדופן העולם
נותנים ללב חלב של אהבה
אני אתן להם שיפרקו אותי
את המילים שלי, המחשבה
אני אתן להם והם יקחו אותי
מקום שאין ממנו חזרה
הילדים באים

העדינות שלך היה היתה רק לי
עכשיו אתה עוטף בה גם אותם
והם שוכבים לישון אתה נרדם מולי
שקט שקט בקרקעית הים

הילדים באים מדופן העולם
נותנים ללב חלב של אהבה
אני אתן להם שיחבקו אותי
את המילים שלי, המחשבה
אני אתן להם והם יקחו אותי 
מקום שאין ממנו חזרה
הילדים באים

בסוף הכל נפרם הלילה מתארך
הגוף רכון כואב אבל ממשיך לשאת
הלב שהתרוקן וכבר כמעט נשבר 
מעצמו חוזר ומתמלא

הילדים באים מדופן העולם
נותנים ללב חלב של אהבה
אני אתן להם והם יקחו אותי 
מקום שאין ממנו חזרה
הילדים באים