שוויץ: פיקוח על ״דברי שנאה״ – לטובתנו או לרעתנו?

בשלוש השנים האחרונות היינו עדים לעליית מדרגה בדרך שבה הממסד העולמי מהדק את שליטתו על חופש הביטוי שלנו. הוא עושה זאת על ידי צנזורה באמצעי התקשורת המרכזיים וברשתות החברתיות, השתקה של מומחים בתחומים מגוונים, שלילת רשיונות, תביעות או מחיקת פרסומים מדעיים. לפי התוכנית הגלובליסטית, מגמת הידוק החגורה על האזרחים נמשכת ותימשך ביתר שאת.

בכנס הפורום הכלכלי העולמי שהתקיים בשבוע שעבר בדאבוס, עלה לדיון נושא מעניין: ״דברי שנאה (hate-speech) לא חוקיים. מדובר ביוזמות של התקנת חוקים פליליים על ידי ממשלות, המקבלות על עצמן את יוזמות הארגונים הגלובליסטיים כגון האיחוד האירופי, האו״ם, והפורום הכלכלי. לדוגמה, יוזמה שתוציא מחוץ לחוק כל נושא או שיח שלא מתכתב ולא מחמיא לאג׳נדות הממסדיות כדוגמת משבר האקלים, מגיפת הקורונה, נושאים מגדריים ועוד. במסגרת הכנס אמרה ורה ג׳ורובה מהאיחוד האירופי, שהם צריכים לגייס מומחים בשפה המקומית ובחוק המקומי בכל מדינה כדי לקדם את הרעיון הזה, וכן שיוזמות אלה מתקרבות גם לארה״ב. בתזמון מסונכרן להפליא, גם במדינת ניו סאות׳ ו-וויילס באוסטרליה יצאו לאחרונה עם קמפיין ״פשעי שנאה״ חדש.

ובישראל? לפני חודשיים, עם עזיבתו של שר התקשורת היוצא יועז הנדל, אימץ השר הנכנס, שלמה קרעי, את המלצות הוועדה להסדרת הרגולציה על רשתות חברתיות הפועלות בישראל. ההמלצות כוללות תחומים רבים שעל פני השטח נראים חיוביים ולכאורה באים להגן על האזרח מפני הרשתות או מפני נזק ממשי. לדוגמה, הקמת רגולטור שיפקח על הפלטפורמות החברתיות הגדולות שפועלות בישראל, חובת שקיפות מול המשתמשים, קביעת הסדר מהיר במיוחד לצורך טיפול בתוכן מיני פוגעני ובריונות כלפי קטינים, או יצירת מנגנון ערעור למשתמשים שחשבונם הוגבל או נחסם.

אבל בד בבד, נטועים בתוך ההמלצות הללו גם נושאים שמתכתבים עם האג׳נדות העולמיות שמהדקות את השליטה על חופש הביטוי. הנה כך, בכותרת הודעה שהוציאה דוברות משרד התקשורת: ״אחרי האיחוד האירופי, גם מדינת ישראל מתכוונת להחיל רגולציה על הרשתות החברתיות״. והפירוט: ״החלת אחריות משפטית על הפלטפורמות לטפל בתכנים בלתי חוקיים ופוגעניים, הפעלת מוקד דיווח על תכנים לא חוקיים פוגעניים, הסמכת ‘מדווחים אמינים’ שיסייעו בהתמודדות עם תכנים בלתי חוקיים ופוגעניים, הסמכת בתי משפט להוציא צווים להסרת תכנים בלתי חוקיים ופוגעניים״ ועוד. המלצות הוועדה להסדרת הרגולציה ישמשו בסיס לחוק שעליו שוקדים במשרד התקשורת.

אבל מי יחליט מהם אותם ״תכנים בלתי חוקיים ופוגעניים״? מי יסמיך את אותם ״מדווחים אמינים״? ומי הם יהיו? מי הם אותם אנשים שיקבלו לידיהם כוח בלתי מידתי לדווח על אחרים, ולמה? האם לנו, ציבור האזרחיות והאזרחים, אין מקום לתרום לדיון שבו ייקבע מה מותר לחשוב, מה אסור לחשוב, ואיך מותר או אסור להתבטא?