רופא צריך לציית

ד"ר אריה אבני, הרופא שרשיונו נפסל לצמיתות על ידי בית המשפט, הוא ילד רע שלא מתנהג לפי החוקים. אבל כשבוחנים את חומרת העבירות של רופאים אחרים ואת העונשים הקלים שהוטלו עליהם, אין מנוס מהמסקנה: הפשע הכי חמור שרופא יכול לחולל בישראל הוא לסתור את עמדת משרד הבריאות

ד"ר אריה אבני

השבוע פורסם פסק הדין שניתן על ידי שופט בית המשפט המחוזי בירושלים נמרוד פלקס בחודש יולי השנה. במסגרת פסק הדין, נדחה ערעורו של ד”ר אריה אבני על החלטתו של השופט בדימוס אמנון סטרשנוב (בפברואר 21) לשלול לצמיתות את רישיונו של ד”ר אבני מלעסוק ברפואה.

השופט אמנון סטרשנוב הוא הפוסק מתוקף מינוי מטעם שר הבריאות. ערעור על החלטותיו מוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים, והפעם הכריע בערעור השופט נמרוד פלקס.

בהערכה ריאלית זהירה ניתן לומר שבכך הקיץ הקץ על הקריירה הרפואית של ד”ר אבני. אמנם שמורה לו עדיין האופציה להגשת בקשת רשות ערעור לבית העליון אבל הסיכוי לכך שהעליון ייענה לבקשה ויאפשר לו לערער שואף לאפס.

כדי שלא נקדים את המאוחר, נתחיל לפני הכל עם סעיפי האישום המיוחסים לד”ר אבני, חמישה סעיפים המובאים כאן (בתמצית), הישר מפסק הדין:

1. קריאה לציבור להפר הנחיות של משרד הבריאות באשר לנגיף הקורונה – המערער מפעיל אתר מרשתת, לרבות “דף פייסבוק”, בהם מפרסם מאמרים המעודדים את הציבור להפר את הנחיות משרד הבריאות, תוך הפצת מידע כוזב הממעיט מסכנת נגיף הקורונה, ומשיא עצות הסותרות את הנחיות משרד הבריאות בעניין זה.

2. שידול לזנות והטרדה מינית: במהלך שנת 2019 פרסם המערער “בדף 25 הפייסבוק” קריאה לצרוך שירותי זנות כשיטת ריפוי, וכלשונו: “…מאונן? … אפילו החרדים הרי הולכים לנערות ההן בכל גיל …”

3. פרסום משמיץ כנגד רופאים אונקולוגים, נגד חיסונים וקריאה ללידות בית בניגוד לחוזר מינהל הרפואה.

4. המלצה טיפולית להורי קטין שפנו אליו, שלא לחסנו בחיסון אנטי-טטנוס, לאחר שנכווה.

5. הפרה מתמדת של הוראות הפקודה–המערער נמצא בעבר, פעמיים, כמי שנהג באופן שאינו הולם רופא מורשה. בשנת 2015 קבע משרד הבריאות, כי המערער פרסם פרסומים מעליבים.

אז בואו נסכם במילים פשוטות: ד”ר אבני הביע דעה רפואית מאוד לא שגרתית כמה פעמים. הוא הביע דעות שנוגדות את העמדה של מערכת הבריאות ושל משרד הבריאות ואף קרא לא לנהוג על פי הנחיות המשרד. הוא גם עשה מעשים בעייתיים כמו להמליץ למטופל שלו לצרוך שירותי זנות, ואף לקח אותו לזונה כחלק מפרוטוקול טיפולי ייחודי שהוא גיבש עבורו. הוא דיבר וכתב באופן שהשמיץ רופאים קולגות ואפילו גידף קולגה. אלה הם פחות או יותר הפשעים. חלקם מביכים ובהחלט מעלים תהייה על תפקודו של האיש, אבל עדיין, אף מטופל לא מת, אף חולה לא אושפז בגלל אותן דעות, לא נפלה שערה משערות ראשו של אדם או של ילד בגלל דעותיו ו/או מעשיו של ד”ר אבני. זה מה שעולה מפסק הדין של השופט נמרוד פלקס.

והנה, העונש שהוא קיבל על חמשת העבירות המצוטטות הוא העונש החמור ביותר שרופא יכול לקבל: שלילת הרישיון לעסוק ברפואה לצמיתות.

במשרד הבריאות מתעקשים לקבוע שוב ושוב כי הם נסמכים אך ורק על ה”מדע” וכל בעל מקצוע מטעמם שמעז לסטות מעקרונות ה”מדע” מוקע ומושלך החוצה. במסגרת המסע נגד אלה שסוטים מהמדע, פתח משרד הבריאות בציד מכשפות נגד המחזיקים ברישיון לרפואה ומעזים לחשוב אחרת מהם. אלה שיוצאים נגד הדוקטרינה השלטת ומתעקשים לטעון כי המדע (או הידע) האמיתי הקדום החכם העתיק לעתים גורס אחרת וכי חובתם, וזכותם להתריע בשער נגד החלטות מזיקות של הממסד הרפואי.

אף מטופל לא מת, אף חולה לא אושפז בגלל אותן הדעות, לא נפלה שערה משערות ראשו של אדם או של ילד בגלל דעותיו ומעשיו של ד”ר אבני. זה מה שעולה מפסק הדין של השופט נמרוד פלקס. והנה, העונש שהוא קיבל על חמשת העבירות המצוטטות הוא העונש החמור ביותר שרופא יכול לקבל: שלילת הרישיון לעסוק ברפואה לצמיתות

כשקראתי את פסק הדין של השופט פלקס, שאישר את פסק דינו של השופט סטרשנוב ושלל את רישיונו של ד”ר אבני לעסוק ברפואה לצמיתות, סיקרן אותי לדעת מהו ה”תעריפון” שעל פיו פועל סטרשנוב. מהם הפשעים, העבירות, העוולות הרפואיות ומה מחירם, ובשורה התחתונה: האם העבירות המיוחסות לד”ר אבני כוילו על פי תעריף שונה? האם יש שוויון בפני החוק או שמא חלילה הוא “זכה” לטיפול מיוחד?

אז יצאתי לחפש וגם מצאתי החלטות נוספות של השופט סטרשנוב ואותן אני מבקשת להביא בפני בית המשפט של קוראי בראשית.

הנה כמה דוגמאות.

1. ד”ר עלי טל-אור

ד”ר טל-אור הוא רופא מורשה, מומחה ברפואת המשפחה, ושימש כרופא משפחה בסניף פסגת זאב של קופת חולים הכללית. ב-7.2.2017 הגיע מר א.א. בן 57 למרפאה, כאשר הוא סובל מכאבים חזקים בחזה וביד שמאל, דופק מהיר, הזעה וקוצר נשימה. אחות המרפאה ערכה למטופל בדיקת א.ק.ג. ונכנסה לחדרו של הרופא עם תוצאות הבדיקה, תוך שאמרה לד”ר טל-אור מספר פעמים שמדובר במטופל הסובל מכאבים בחזה. הרופא זיהה ממצאים מסוימים בתרשים ה-א.ק.ג. וסימן אותם בעיגול, ולאחר מכן הנחה את האחות לשחרר את המטופל לביתו, ואמר לה שאם יש לו כאבים, עליו לחזור למרפאה. כעבור מספר דקות נכנס לחדרו של הרופא בנו של המטופל, שהציג עצמו כפראמדיק, ואמר לו שאביו מזיע וסובל מכאבים בחזה, וביקש שיבוא לראותו. הד”ר טל-אור לא נענה לבקשה ולא פנה לבדוק את המטופל. ילדיו של המטופל הזעיקו את מנהל המרפאה ורופא נוסף, אשר זיהו באופן מיידי את חומרת מצבו של המטופל, והזעיקו בדחיפות אמבולנס טיפול נמרץ למרפאה. המטופל פונה באופן דחוף לבית החולים הדסה עין כרם, שם בוצע בו צינתור מיידי שהציל את חייו.

ומה היה העונש שגזר השופט שטרסנוב על ההתנהגות הזו של ד”ר טל-אור שחיי המטופל שלו ניצלו ברגע האחרון רק בזכות ערנות בנו? השופט סטרשנוב גזר עליו השעיית הרישיון לתקופה של חמישה חודשים בלבד.

2. ד”ר נתן שטיירמן

ד”ר נתן שטיירמן הוא רופא שיניים מורשה והבעלים של תאגיד “שן עולם”, המאפשר טיפול שיניים גם בהרדמה כללית, באישור משרד הבריאות. בחודש דצמבר 2014 נזקק מר א.ק לטיפול שיניים מקיף ונרחב, אותו ביקש לבצע בהרדמה כללית. הוא פנה למרפאה ופגש בד”ר שטיירמן וסיכם עמו את ביצוע הטיפול בהרדמה כללית. ביום 14.12.25 החלו הרופא המומחה להרדמה, ד”ר שאול עזרא ז”ל והמרדים ד”ר משה אלעזר בביצוע ההרדמה של המטופל. ד”ר שאול אלעזר החל בהזרקת חומרי הרדמה, אך נכשל בהחדרת הטובוס לקנה הנשימה של המטופל, מאחר ולמנוח היה צוואר קצר ביחד עם (apnea sleep obstructive (OCA שמשמעותו, קשיי נשימה במהלך השינה. שילוב זה הקשה או מנע את ביצוע האינטובציה ובשל הכישלון בהחדרת הטובוס ובהנשמת המנוח ירדו ערכי ריווי החמצן שלו, והוא נכנס למצב של דום לב. נעשו ניסיונות החייאה במטופל, והוא הובהל לבית החולים, שם נפטר ביום 8/1/2015. נטען כנגד הד”ר שטיירמן, הבעלים של המרפאה, כי כאשר אישר את ביצוע הניתוח במרפאה בהרדמה כללית, הוא פעל בניגוד לנוהל מינהל הרפואה 2013/53 של משרד הבריאות “סדציה והרדמה כללית ברפואה”, בין היתר בכך שלא קיבל מידע מספיק על מצבו של המטופל, התרשל בכך שלא עיבד את הנתונים הרפואיים שלו ולא מנע את הטיפול בהרדמה כללית. עקב מצבו הרפואי ועל פי הקריטריונים הקבועים בנוהל ובתקנות משרד הבריאות, ניתן היה לבצע במטופל זה הליך רפואי של הרדמה כללית, בחדר ניתוח בבית חולים בלבד.

ומה היה העונש על ההתנהגות הזו של ד”ר שטיירמן שגרמה למותו של אדם ברשלנות? השופט סטרשנוב גזר עליו השעיית הרישיון לתקופה של שמונה עשר חודשים.

3. ד”ר מיכאל נמסטיקוב

ד”ר מיכאל נמסטניקוב הוא רופא שיניים מורשה, מומחה בהרדמה, המתגורר בחולון. הילד א.א. היה בן ארבע שנים ביום 16.2.15 כשהובא לטיפול שיניים בהרדמה כללית, במרפאת שיניים של כללית סמייל בבת-ים. ההרדמה בוצעה על ידי ד”ר נמסטיקוב. אחרי האינטובציה הוכנס לפיו של הילד Pack Pharyngeal, כחלק מפרוטוקול לטיפול שיניים שגרתי. מדובר במחיצה המוכנסת לתוך הגרון, בעת טיפול שיניים, במטרה למנוע שאיפה או חדירה של חומרים לתוך הגרון – להלן “פּאק”. הטיפול החל בהנשמה, ואזי נצפו ירידות ברמת ריווי החמצן וכן נשמעו חרחורים גסים על פני שתי הריאות. ד”ר נמסטיקוב החליט לבטל את הטיפול ולהעיר את הילד. לאחר שבוצעה הוצאת הצינור. ד”ר נמסטיקוב לא הוציא את הפּאק, ואז נצפתה ירידה נוספת בריווי החמצן בדם. כל ניסיונות ההנשמה, וניסיון לבצע אינטובציה חוזרת דרך הפה – לא צלחו, הילד הועבר לבית החולים וולפסון, שם נפטר ב-16.2.21 סיבת המוות הייתה היפוקסיה מוחית, שנגרמה בשל חסימה בדרכי הנשימה כתוצאה מהשארת הפּאק בגופו של הילד. בדיווח הראשוני למד”א, וכן ברישום הרפואי שמילא ביום האירוע לא דיווח הד”ר נמסטיקוב שההיפוקסיה נגרמה עקב השארת הפּאק בקנה הנשימה של הילד, ולא ציין כלל את דבר הכנסת הפּאק או הוצאתו. רק בדיווח מאוחר יותר, ביום פטירת הילד, כתב דוח מלא, כולל הכנסת הפּאק לאחר האינטובציה, והודאה בכך ששכח להוציא אותו. במילים פשוטות: ילד בן 4 מת כתוצאה מטיפול רפואי רשלני.

ומה היה העונש על ההתנהגות הזו של הד”ר נמסטיקוב שגרם למוות ברשלנות? השופט סטרשנוב גזר עליו השעיית רישיון לתקופה של שישה חודשים.

4. ד”ר סעיד אלקרינאווי

ד”ר אלקרינאווי הוא מומחה ברפואה פנימית ובמחלות ריאה שנהג לשלוח למטופלת מסרונים בנוסח: “חלמתי עליך חלום רומנטי חה חה חה”; “זה מחייב דייט”; “יש לי משיכה”, וכיוב’. המטופלת התלוננה וד”ר אלקרינאווי נשפט על ידי השופט סטרשנוב. מה היה עונשו? נזיפה. לא יותר מכך.

5. ד”ר דניאל דריי

ד”ר דריי הוא רופא סקסולוג שעסק במתן טיפול בקליניקה שלו בתל אביב. במהלך שש שנים 2006 – 2012 עבר הלה עבירות מס שונות, בכך שהעלים הכנסות ממרפאתו הפרטית והתחמק בכל דרך מתשלום מסים בסך כולל של כמיליון ש”ח. הוא הורשע על סמך הודאתו בבימ”ש השלום בת”א ת.פ 19-01-38662.

אתם כבר בטח סקרנים לדעת מה גזר עליו השופט סטרשנוב במסגרת הדין המשמעתי: חודשיים השעיית הרישיון.

אז הנה הוא התעריפון של השופט סטרשנוב:

התרשלות שאלמלא תוקנה על ידי בן של המטופל היתה עולה בחיי אדם: 5 חודשי השעיית הרישיון לעסוק ברפואה.

גרימת מוות ברשלנות: בין 5 ל-18 חודשים של השעיית הרישיון.

גרימת מוות ברשלנות לילד בן 4: 6 חודשים של השעיית הרישיון.

הטרדה מינית: נזיפה.

העלמת מס של מיליון ש”ח והרשעה בפלילים: חודשיים של השעיית הרשיון.

הפסיקות הללו ניצבות מול גזר הדין שקיבל ד”ר אבני. רופא שלא גרם נזק בריאותי לאף מטופל וודאי שלא הביא למותו של אדם. רופא שחטאיו מתמצים בכך שהביע דעה ופעל באופן לא קונבנציונלי, אולי בגסות, תוך שבירת מוסכמות, לעתים נגד עמדת המערכת, (ובוודאי שבמקרה של המטופל שהוא ליווה אותו אל עובדת מין – באופן שאינו הולם את כבוד המקצוע), אבל זה הכל. לא מעבר לכך. והנה דווקא הוא “זכה” אצל שטרסנוב בשלילת הרישיון לעסוק ברפואה לצמיתות.

השופט בדימוס אמנון שטרסנוב: "אין מקום שיחזיק ברישיון, כל עוד ממשיך הוא בדרכו"
השופט בדימוס אמנון שטרסנוב: “אין מקום שיחזיק ברישיון, כל עוד ממשיך הוא בדרכו”

וכעת נחזור אל פסק הדין שנתן בעניינו של ד”ר אבני השופט נמרוד פלקס שדחה את ערעורו. השופט פלקס מנסח עקרון ממנו ניתן ללמוד מהן העבירות החמורות ביותר בעיניו ומה ראוי להיות עונשן. אם עד היום הנחנו על פי עקרון השכל הישר שגרימת מוות ברשלנות זו עבירה סופר חמורה, נראה שטעינו. העבירה החמורה ביותר היא: אי ציות.

וכך מתוך פסק הדין של השופט נמרוד פלקס, ביהמ”ש המחוזי בירושלים: “בחינת המעשים אותם ביצע המערער מלמדת, שאכן ראוי היה לשלול את רישיונו לצמיתות. מעשי המערער נוגעים לארבעה רבדים שונים, אשר בכל אחד ואחד מהם יש משום התנהגות שאינה הולמת רופא. הראשון, פרסומים בהם מעודד המערער את הציבור – תוך אזכור היותו רופא מורשה – שלא לנהוג בהתאם להנחיות והמלצות משרד הבריאות”,

ובהמשך–”…אכן בידי המערער להחזיק בדעותיו. אך מקום בו הוא מעניק שירות רפואי, אשר בהתאם להוראת סעיף 3(א) לפקודה אך בידי רופא מורשה להעניקו, אין הוא חופשי עוד לממש את דעותיו, תוך הטעיית ציבור מטופליו, העלול לסבור שמפאת היות המערער רופא מורשה, הוא אף מעניק טיפול רפואי בהתאם לסטנדרט הרפואה המקובל.”

והעיקר בסעיף 32 לפסק הדין: “…מקום בו נקבע סטנדרט מקצועי, או המלצה ברורה, הנוגעת לתחום עיסוק הטעון רישיון, פעולת בעל רישיון כדי להסית את הציבור שלא לנהוג בהתאם לאותו סטנדרט או המלצה, מובילה למסקנה, כי אין מקום שיחזיק ברישיון, כל עוד ממשיך הוא בדרכו.”

(עב”י 21-05-44156 אבני נגד השופט (בדימוס) אמנון סטרשנוב אליו הואצלו סמכויות שר הבריאות ואח’).

במילים פשוטות, אם הממסד הרפואי קבע, על הרופא לציית. בכל מחיר לציית. ערך הציות עולה על ערך הניסיון, החשיבה העצמית, שיקול הדעת ואפילו על ערך המוסר. כך קובע כבוד השופט – ציות מעל לכל.

ומה על ההנחייה לרופא לנהוג על פי “צו מצפוני וכבודי” המופיעה בשבועת הרופאים האירופית המפורסמת? ומה על ההוראה והשבועה לנהוג על פי “מאזני החוכמה הצרופה וכור הניסיון” משבועת הרופאים הישראלית? והיכן טובת החולה לפני הכל של היפוקרטס? האם מכל אלה נשאר אך ורק ציווי אחד שמאפיל על הכל והוא לציית להוראות משרד הבריאות?

והעיקר בסעיף 32 לפסק הדין: “…מקום בו נקבע סטנדרט מקצועי, או המלצה ברורה, הנוגעת לתחום עיסוק הטעון רישיון, פעולת בעל רישיון כדי להסית את הציבור שלא לנהוג בהתאם לאותו סטנדרט או המלצה, מובילה למסקנה, כי אין מקום שיחזיק ברישיון, כל עוד ממשיך הוא בדרכו”

ומה אם משרד הבריאות שוגה? ומה אם משרד הבריאות מתרשל? ומה לגבי הסיטואציה עליה כתבנו בגיליון הקודם, במצב כמו שהתקיים במשרד הבריאות בגרמניה הנאצית (למשל) כאשר ניתנה ההוראה והאפשרות לבצע ניסויים בבני אדם בניגוד לקוד נירנברג? ללא הסכמה מדעת? האם גם אז הרופא בעל הרישיון חייב לציית שאם לא כן יישלל רישיונו? ולא מצקצקים יקרים, לא הגזמתי. עובדה היא שבמשך שנתיים נערך ניסוי רפואי באזרחי ישראל ומספר הרופאים שהעזו לומר זאת בגלוי ובפה מלא אינו מספיק למנין.

הגיע הזמן לשאול את השאלות האלה. הגיע הזמן לשאול מהם הקריטריונים שעל פיהם שופטים בישראל מקבלים הכרעות וגוזרים עונשים. הגיע הזמן לתהות מי קובע את הכללים במשרד הבריאות? וגם – האם השיקולים של משרד הבריאות הם אכן תמיד קודם כל ולפני הכל “טובת החולה” או שמא מדובר בשיקולים של שמור לי ואשמור לך, שיקולי כסת”ח?

יש לקוות שבמהלך הערעור של ד”ר אבני לבית המשפט העליון, אם אכן יהיה כזה, יציגו עורכי דינו לבית המשפט את התעריפון המוזר שמופיע כאן בכתבה הזו. כי לפחות לכותבת המאמר ברור כשמש שבשנתיים האחרונות את המחיר הכבד ביותר משלמים דווקא אלה שמחוברים יותר לצו מצפונם, דוברי האמת, אלא שלא עושים חשבון “מדיקו לגאלי” אלא פשוט דוברים אמת.

כתבות שאולי יעניינו אותך

תסתכלו לנו בעיניים

בשנתיים שמאז תחילת החיסונים עלתה התמותה בישראל באלפי מקרים לשנה. כל אחד מאיתנו מכיר מישהו שנפגע או מת במפתיע בזמן הזה, אבל רופא שיעז לאשר זאת יפוטר ו/או יאבד את רשיונו. אמצעי התקשורת והמדיה החברתית בנו חומת ברזל של שתיקה והשתקה. הנה ארבעה סיפורים שמייצגים אלפי מקרים ומבקשים – אל תסיטו את מבטכם, השקר הזה הורג

בשנתיים שמאז תחילת החיסונים עלתה התמותה בישראל באלפי מקרים לשנה. כל אחד מאיתנו מכיר מישהו שנפגע או מת במפתיע בזמן הזה, אבל רופא שיעז לאשר זאת יפוטר ו/או יאבד את רשיונו. אמצעי התקשורת והמדיה החברתית בנו חומת ברזל של שתיקה והשתקה. הנה ארבעה סיפורים שמייצגים אלפי מקרים ומבקשים – אל תסיטו את מבטכם, השקר הזה הורג

תגובות

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

  1. אירית יקרה, קודם כל תודה על הנתונים. אני בהלם מהעונשים הקלים שהושתו על רופאים שאשכרה הרגו את המטופלים שלהם. יחד עם זאת, למשרד הבריאות (אילו היו קוראים את המאמר שלך) יהיה מאוד קל להתמודד עם הטענות.
    א. רגולטור שמנפיק רשיון לעסוק במקצוע או תחום מסויים, קובע קריטריונים שצריך לעמוד בהם. מי שמסית נגד הקריטריונים והסטנדרטים שנקבעו, לא יכול להמשיך לאחוז ברשיון. אני מניח שאם את היית מנפיקה רשיון לעסוק במקצוע מסויים, היית נוהגת אותו הדבר.
    ב. לשיטתו של משרד הבריאות, מי שהסית והסיט אנשים שלא לציית למגבלות הקורונה (נניח לא להתחסן או לא לעטות מסכה), גרם לתמותה. מדובר באנשים שחלו או שגרמו לאחרים לחלות, בגלל שלא צייתו להנחיות (לשיטת המשטר כמובן), ושאין לך כל אפשרות לזהותם בשמות ולקשור אותם ישירות לד”ר אבני. לכן, לדעתי הטענה שהוא לא גרם למוות אינה תקפה, כי לשיטת מי שאת כותבת נגדו, הוא ועוד איך גרם למוות.
    אנחנו מתמודדים עם הקליפה החיצונית של הבעיה, במקום להתמודד עם הבעיה האמיתית, והיא למה לרשיון הזה יש בכלל משמעות, ואם מישהו הוא לדעתנו רופא טוב, מה איכפת לנו אם יש לו רשיון או לא. השינוי הנדרש כאן הוא עמוק בהרבה. הוא ברמת זכותו של השלטון המרכזי להתערב בחיינו ובבחירות שלנו, ולא התמודדות מול החלטות ביהמ”ש, שמטבע הדברים שבוי בקונספציה של השלטון המרכזי.

    1. רוצה להתוודות שגם לי עלתה מחשבה על הטיעונים שהעלית כשקראתי את הכתבה.
      ואז עלתה לי מחשבה נוספת – רגולטור לא יכול לקבוע איך לטפל בכולם באופן גורף וחייב להיות מקום לשיקול דעת של רופא בהתאם לנסיבות.
      וגם נוצרה כאן בעיה של הרגולטור שקבע מדיניות הזרקות בעייתית בלשון ההמעטה. הרי לא ניתן באמת לקבוע ואף לכפות טיפול רפואי מסוים על כולם. וזה מעוגן בחוק. משרד הבריאות הפר כאן את החוקים של עצמו, שבראשם הסכמה מדעת לטיפול רפואי.
      וגם למעשה במסגרת מתן הרישיון הרגולטור משביע את הרופאים בשבועת הִיפּוֹקְרָטֵס, שזה כבר מעניק להם אישור לפעול על פי מצפונם במסגרת הרישיון.

    2. ארנון, תודה על השיח הוא חשוב ומרתק ודי היה בו. יחד עם זאת אבקש להבהיר כי הכתבה עוסקת אך ורק בהיבט אחד של הדברים – שוויון בפני החוק.
      אדם שהביע דעה ודעתו אולי גרמה בעקיפין לתמותה, אינו יכול להיענש על הדעה רק כי מישהו טוען שהיא עלולה להיות מסוכנת, כי באותה מידה היא גם עשויה להציל חיים.
      על פי דיני העונשין ושיטת המשפט בישראל ובכל מדינה דמוקרטית, אדם נענש על מעשיו ולא על דעותיו. תאר לעצמך שבתי המשפט יהיו מוסמכים להעניש אדם בגלל דעותיו, מדינת ישראל כולה תשב בכלא. אם זו דעה ולא הסתה לרצח, אין עבירה פלילית בדין. אין בחוק העונשין עבירה על דעה ואסור שתהיה. לא מדובר לא בבגידה ולא בהסתה אלא בדעה בלבד. העונש שהוטל על הד”ר אבני לא רק שאיננו מידתי הוא סותר את עקרונות המשפט הישראלי.
      אם אדם שהורג ברשלנות ילד בן 4 יכול להמשיך ולטפל בבני אדם, גם אדם שמשמיע דעתו על דרכי הטיפול הנכונות יכול להמשיך לטפל בבני אדם.

[login_fail_messaging]