פלישת כובעי הפרווה
הביאו אותן לישראל לשחיטה או לעבודות ניכוש עשבים, ואז הכריזו עליהן מלחמה והתירו את דמן. ארבע נוטריות מצאו מקלט ביער הקופים, עדות חיה ליחס האטום שלנו כלפי הטבע
כמו הרבה דברים בחיים, עד שמשהו לא נוגע בנו בדרך כזו או אחרת ברמה אישית לא נצבר אצלנו כל ידע לגביו. ככה זה היה אצלי גם עם הנוטריות.
ראיתי פה ושם נוטריה בירדן, בשמורת החולה ופעם גם בנחל התנינים, אבל אני מודה שלא ידעתי עליהן כלום וגם לא חקרתי. והנה מתקשר אליי מישהו בשם אריק ומספר לי ככה: משפחת נוטריות חיה לה בנחל סעדיה (נחל סעדיה? כן, יש נחל כזה שזורם לו למרגלות הכרמל ואפילו עובר בלב מפרץ חיפה. הוא נחל איתן שסובל מהזנחה, אשפה וזיהום קשים, ולמרות זאת מתקיימים בו חיים: דגים, שפמנונים, סרטני מים מתוקים, צפרדעים, צבי מים ונוטריות). בנחל הזה, ממשיך אריק ומספר, מתגוררת משפחת נוטריות והן בסכנת הכחדה באישור הרשויות. הרוב ניצודו והומתו. נותרו רק ארבע מהן. “בכלל, כל היצורים החיים פה בנחל הזה נמצאים בסכנת הכחדה”, הוא אומר לי “אבל בעיקר הנוטריות, כי אותן מותר לצוד”.
ולמה מותר? משום שנוטריות מחסלות צמחיה סדרתיות. הן גורמות נזקים אדירים לחקלאים. הן נחשבות מין פולשני אלים במיוחד והחוק בישראל קבע לפיכך שמותר לצוד ולהרוג אותן. “כואב לי הלב עליהן”, אומר אריק “אני מחפש להן בית, מקלט קבע, ושמעתי עליך ועל יער הקופים. אולי תסכימי לקבל אותן? כבר עשיתי הרבה סיבובים ופניות ואף אחד לא מוכן לקלוט נוטריות”.
תגובות