בני ישראל השתחררו מעבודת כפייה והסתובבו במדבר 40 שנה, מה שאפשר היה לעשות בחודש. המדבר אז היה באמת מדבר, לא כמו היום. מישהו התברבר בניווט. משה היה מנהיג שלקח אחריות על ההתברברות שלו וכשהגיע אחרי 40 שנה לנ”צ של הארץ – הוא לא נכנס. הוא העניש את עצמו ונשאר בחוץ לארץ. אפשר להחיל את מבחן משה רבנו על מנהיגינו ממש בימים אלה.

העם המבורבר קיטר ובצדק. תארו לכם את עצמכם מתברברים חודש במדבר – אני מעריך שהייתם מעדיפים למות. והם התברברו 40 שנה. כשמתברברים 40 שנה במדבר, מתגעגעים לעבדות. מתגעגעים לשום, לבצל ולאבטיח שהם אכלו במצרים.

קיטורי העם הגיעו עדי אוזנו של ריבון עולם והוא הוריד לבני ישראל את המן. אומרים שלמן הזה היו שלל טעמים: שטרודל תפוחים, מעורב ירושלמי, שניצל עוף וגלידה. 40 שנה לאכול את המן הזה עם כל משרעת הטעמים שבו, הפך פתאום משעמם. הוא היה נעדר טעם של שום, לכן אמרו בני ישראל למשה שהם מתגעגעים למצרים.

ואכן, המחקר גילה שעבדים מצריים אכלו שום, כי הם האמינו שהוא מרחיק מחלות ומגביר את הכוח והסיבולת. ברישומים מצריים עתיקים צוין שבוני הפירמידות קיבלו בירה, לחם שטוח, שום חי ובצל כמנת המזון היומית שלהם. מקומו היה כה נכבד, שבתקופת שלטונו של תּוּת עַנְחְ’ אָמוֹן (1341-1323 לפנה”ס) עבד היה נרכש תמורת 15 ק”ג שום.

אז מה הפך את השום למושא של געגוע?

אחד מהם זה הגעגוע לאמא שלי. אמי נהגה להילחם במחלות חורף באמצעות שום. היא היתה מכינה לילדיה מרק המכונה במרוקאית בשם חשו. המרכיבים העיקריים שלו היו כמות נדיבה של ראשי שום, סולת וכוסברה. אחרי שתיית צלחת הגונה של חשו היינו נכנסים למיטה, מתכסים בשמיכה עד מעל הראש ומזיעים את נשמתנו כל הלילה. בבוקר היינו מתעוררים כמו חדשים.

“חמישה דברים נאמרו בשום”, אמרו חז”ל, “הוא משביע, משחין, מצהיל פנים, מרבה הזרע והורג כנים שבבני מעיים”. אכילת שום בין השאר הרבתה את הזרע, לכן קבע עזרא הסופר, שתיקן לישראל עשר תקנות במאה החמישית לפנה”ס, לאכול שום רק בערב שבת. גם בשולחן ערוך נאמר, כי “בסעודת הלילה לא יאכל דברים המחממים את הגוף כגון בשר שמן וכל מאכלי חלב וגבינה וביצים ושום”, מזונות המביאים את האדם לידי קרי (אוננות ושפיכת זרע לבטלה).

שום הונח על ידי היוונים הקדמונים על גלי אבנים בצמתי דרכים, כדי לשרת את האלה הקטה שנחשבה במיתולוגיה היוונית לאחראית על צמתים, מפתני דלתות, כישוף ולילות ירח. השום שהונח שם היה אמור לבלבל את הרוחות הרעות כדי שייאבדו את דרכן. ומדיאה, בעלת כוחות הכישוף מהמיתולוגיה היוונית, שפשפה שום על גופו של יאסון כדי שלא יותקף על ידי השוורים האכזריים של אביו.

היו כאלה מאבותינו שלא סבלו את ריחו של השום. כזה היה רבי יהודה הנשיא שהרביץ תורה לתלמידיו בבית מדרשו והריח ריח שום שנדף מפיו של אחד התלמידים. הוא הפסיק את תלמודו והורה למי שאכל שום לצאת מבית המדרש. גם בחדית’ (בערבית الحديث), אוסף של הלכות וסיפורים אודות הנביא מוחמד ודרך חייו, השום אינו חביב. מוחמד משווה אותו לשטן כשהוא מתאר את רגליו של השטן שהודח מגן העדן: היכן שרגלו השמאלית נגעה באדמה צץ שום, בעוד הבצל הגיח מטביעת רגלו הימנית. יחד עם זאת במסורת הערבית, החתן נוהג לענוד שן שום בחור הכפתור של חולצתו, כדי שליל הכלולות יהיה מוצלח.

בעת העתיקה רופאים וחוקרים יוונים ורומים המליצו על השום כמביא מזור: היפוקרטס (460-370 לפנה”ס) המליץ עליו לטיפול בזיהומים, בפצעים, בסרטן, בצרעת ובהפרעות עיכול; דיוסקורידס (90-40 לספירה) שיבח את תכונתו בטיפול בבעיות לב; ופליניוס (79-23 לספירה) מספר בכתביו שהמצרים הקדמונים התייחסו לשום ולבצל כאל אלוהויות שסגדו להם. הוא מזכיר את הצמח ב-61 פורמולות למגוון רחב של מחלות כמו הצטננות, צרעת, אפילפסיה ותולעי סרט.

ספורטאים יוונים נהגו לאכול כמויות עצומות של שום לפני כל תחרות, וחיילים יווניים היו צורכים שום לפני שהיו יוצאים לקרב. חיילים רומאים אכלו שום כדי לעורר בהם השראה ולהעניק להם אומץ וגנרלים רומאים זרעו שדות שום בארצות שכבשו, מתוך אמונה שהאומץ יעבור איתם לשדות קרב עתידיים.

שום הונח על ידי היוונים הקדמונים על גלי אבנים בצמתי דרכים, כדי לשרת את האלה הקטה שנחשבה במיתולוגיה היוונית לאחראית על צמתים, מפתני דלתות, כישוף ולילות ירח. השום שהונח שם היה אמור לבלבל את הרוחות הרעות כדי שייאבדו את דרכן. ומדיאה, בעלת כוחות הכישוף מהמיתולוגיה היוונית, שפשפה שום על גופו של יאסון כדי שלא יותקף על ידי השוורים האכזריים של אביו. זו אולי הסיבה שעד היום לוחמי שוורים ספרדים ומגדלי שוורים ארגנטינאים אוחזים במנהג זה, ותולים שיני שום על צווארם.

גם מיילדות יווניות נהגו לתלות שיני שום בחדרי לידה כדי להרחיק את הרוחות הרעות ועם השנים הפך מנהג זה נפוץ ברוב הבתים באירופה; שום שזור בצרורות ותלוי מעל דלת ראשית של בית או כניסה ראשית של חנות, מעניק מזל טוב ומרחיק רוחות רעות. עד היום רואים ביוון לעתים קרובות צמות של שום, או ראשי שום גדולים תלויים מעל הכניסה לבתים, למסעדות, לעסקים ולחנויות. חלק מהאנשים אפילו מרחיקים לכת ומחדירים ראשי שום לתוך חללי הקיר בעת בניית בית, כי לשום באמונה העממית יש כוח להרחיק את הרוע. ביוון נוקטים בטכניקות נוספות כדי לגרש את ה”מאטי” (עין הרע); יש המשמיעים קול של יריקה שלוש פעמים, בוזקים מלח על הכתף או נושאים ראש שום על הגוף. אלה שלא נוח להם לשאת שום נוטים לחזור על המילה Skorda (שום ביוונית) שלוש פעמים, בעיקר כשמישהו מעניק להם מחמאה.

אמונות עממיות שרווחו במרכז אירופה אף ייחסו לשום עוצמה במלחמה נגד שדים וערפדים; אנשים נהגו לשאת אותו על גופם, לתלות על חלונות ולשפשף בו ארובות וחורי מפתח. מחלות שנגרמו באותה עת על ידי יתושים יוחסו למגע של ערפדים, לכן הוא היה מקובל באותה עת כאמצעי להרחקת יתושים. עד אמצע המאה ה-20, מי שהיה צריך לנסוע לדרום-מערב רומניה, במיוחד לאזור שנקרא טרנסילבניה, נהג לארוז בצידתו מעט שום שהיה מעין כרטיס אשראי שהניח את דעתם של מלונאים, כי האורח לא היה מעורב בהתנהלות עם ערפדים. למעשה היה ידוע שערפדים לא יכלו לעמוד בריח השום, וברגע שהריחו אותו היו מתמלאים בגועל ובורחים. לחילופין, אמונה נוספת גרסה ששום מגן מפני ערפדים מכיוון שהוא מטהר ומנקה את הדם, והופך אותו חסר טעם עבורם.

שום שימש גם להכנת שיקוי אהבה כשהוא מעורב עם קווצות שיער, פיגם ואלכוהול ולהבדיל – בנוסחת כישוף המיועדת להרע: הנוסחה מורכבת מתמונה של אדם שהכישוף אמור להרע לו, שיער של חתול שחור, עפר מבית קברות וכמובן שום, שאותה טומנים בכל מקום בו הקורבן התמים אמור לעבור.

באיטליה נוהגים לשפשף שן שום על לשונם של תינוקות לפני שהם נטבלים. המנהג מכין אותם להתמודד באומץ עם קשיי החיים ואם הם זכרים, לקיים חיי מין אינטנסיביים ופוריים. בתקופה שבין לידה לטבילה נהגו בצרפת להניח שן שום בעריסה של ילודים יחד עם שקית קטנה של מלח וחתיכת ברזל קטנה, כדי להעניק לתינוקות בריאות טובה כל ימי חייהם. גם בפולין – אם מישהו העלה על דל שפתיו את המילה נחש בנוכחות ילדים, מיד דאגו להניח שן שום מתחת ללשונם. והמיתולוגיה הקוריאנית הלכה הכי רחוק; היא הטיבה לתאר נקבת דוב שהיתה רעבה מאוד ולאחר שאכלה 20 שיני שום קוריאני במהלך 21 יום, הפכה לאשה שילדה בן אשר יסד את האומה הקוריאנית.

ברחבי איטליה אמונה עתיקה נפוצה גורסת, שאכילת שן שום על בטן ריקה מביאה מזל טוב. כך האמינו גם המכשפות הנפוליטניות מארצ’ה, קלבריה, רומניה ואומבריה – לא עוד תורים במשרדים ציבוריים, בחנויות צפופות, מטרדים המונעים שיח בין אנשים ואוטובוסים עמוסים שאין בהם מקום ישיבה; הכל נפתר בזכות שן שום. בפיימונטה שפשפו סירי חרס חדשים בשום כדי להפוך אותם לעמידים יותר ובסרדיניה מרחו להבי מספריים וסכיני גילוח בשיניו לפני שגזרו שיער ילדים או גזזו כבשים, כדי לא לפגוע בהם ולגרום לשיער לצמוח מחדש חזק ועבה יותר.

לשום צמח עוד ועוד מוניטין רב-משמעות: שום מונע משיכה של ברזל למגנט ומסיבה זו ספנים שהיו מנווטים בים נטו להרחיק אותו מהמצפן; קולפי שום נהגו בעבר להותיר מתחת לציפורני הידיים את שרידיו כדי לחזק את הציפורניים ולהעניק להם מראה משובב עין; כפריים תושבי אזור הבלקן נהגו לשפשף ידיות של דלתות ומסגרות חלונות בשום כדי להרחיק שדים וכלבים; ובשוודיה הוא שימש כתרופה למגוון רחב של מחלות בבקר, בסוסים, בצאן, בחזירים ובתרנגולות. שום נטל חלק במיוחד בהמלטות של בקר וכבשים, על מנת להגן על הוולדות מפני שועלים וניטע בשוודיה בפינות של השדות, כדי להגן על היבול מפני כוחות רעים.

אנטיביוטיקה מהטבע

כבר ב-1858 הגיע הכימאי והביולוג הצרפתי לואי פסטר עם התגלית, כי שום מכיל שמן אנטיביוטי בשם אליצין, שיכול לחזק את המערכת החיסונית נגד חיידקים. האליצין – חומר שמנוני, חסר צבע ולא יציב – בודד עם השנים מהשום ואכן הוכח שיש לו כוח קוטל חיידקים חזק; הוא הראה פעילות אנטי בקטריאלית נגד חיידקי גראם-חיוביים וגראם-שליליים. במונחים מערביים השום תומך במערכת החיסון ובמערכת העיכול שלנו, מוריד כולסטרול ומקל על חום ועל שיעול. מאז ימי קדם הוא שימש כתרופה נגד עקיצות רעילות וגם כדי לגרש טפילי מעיים.

ואכן שום נודע בעולם כחומר חיטוי וכתרופה מונעת מהחשובות ביותר, בעיקר במהלך מגפות שונות כגון טיפוס, דיזנטריה, כולרה ושפעת. כך לדוגמה במהלך מגפת השפעת הספרדית של 1918, אנשים ענדו שרשראות שלו על צווארם בשעה שבאו במגע עם קהל. אין זה מקרי שמאות תרבויות במשך אלפי שנים, ללא קשר אחת לשניה, הגיעו כולן לתובנות דומות לגבי סגולותיו לטיפול במחלות רבות. הפתגם הוולשי אומר: “אכול כרישה במרץ ושום במאי, ואז ביתר ימות השנה הרופא שלך יהיה במנוחה”.

במהלך מלחמת העולם הראשונה השתמש הצבא הרוסי בשום לטיפול בפצעים שנגרמו לחיילים בקו החזית. למרות שגילוי הפניצילין של אלכסנדר פלמינג ב-1928 החליף במידה רבה את מקומו, המאמץ המלחמתי הכריע את יכולתן של רוב האנטיביוטיקות והשום שוב הפך אנטיביוטיקה מועדפת בחזית. רופאי הצבא האדום עשו בו שימוש כל כך נרחב, עד שהוא נודע ברוסיה בשם “הפניצילין הרוסי”.

ברפואה ההודית המסורתית, הידועה בשם איורוודה (מילה בשפת סנסקריט המסמלת “ידע אמיתי של החיים”) ומוכרת כאחת ממערכות הבריאות המסורתיות הוותיקות בעולם על ידי ארגון הבריאות העולמי, השימוש בשום מתוארך ביותר מ-3,000 שנה. השום שידוע בשמות לאסונה וראסונה הוא בעיקר ירוק, בעודו בוסר ורך, והפקעת אינה מופרדת לשיניים. מנהג זה מקובל גם בארצות הסמוכות להודו: נפאל, מיאנמר, לאוס, פקיסטן, בנגלדש, בהוטן וסרילנקה.

השום על פי האיורוודה מקדם היווצרות של תאי זרע איכותיים ומשפר את חסינות הגוף להילחם במחלות. תכונות אלו משתבחות אם צורכים אותו עם חלב או חמאה. השום גם מרכיב תרופתי בחוקן נגד תולעי מעיים, מקל על חום אם צורכים אותו עם שמן בבוקר, כמו גם על שיהוק, נזלת כרונית, נשימה קשה ושיעול. שום שנמהל בשמן חרדל מטופטף לאוזן כדי להקל על כאבי אוזניים וטנטון, ומשחת שום מעורבת עם שמן שומשום ומלח מחצב מטיבה עם חולי אפילפסיה ועם שיתוק בפנים. במקרה של פצע עם רימות מורחים עליו את משחת השום כדי להרוג אותן. ברפואה העממית של סרילנקה נעשה בו שימוש פנימי לטיפול בברונכיטיס ובדרכי הנשימה, בעיות במערכת העיכול, גזים, צרעת, כאבי מחזור, לחץ דם גבוה וסוכרת. בשימוש חיצוני הוא עוזר לטפל ביבלות, בדלקת פרקים, בכאבי שרירים, בעצבים ובסיאטיקה (כאב הנובע מהגב התחתון ומקרין על הרגל).

סין היא היצואנית הגדולה ביותר בעולם של שום. ברפואה הסינית המסורתית השימוש בשום, הידוע בשם Da Suan, רווח כבר אלפי שנים בעיקר לניקוי רעלים מהגוף, מניעת מגיפה, תמיכה במערכת הנשימה, סיוע בעיכול, טיפול בשלשולים, עייפות, כאבי ראש, נדודי שינה והדרת תולעים במעיים. מכיוון שיש לו תכונות מחממות הוא מסייע להנעת צ’י ודם, ומונע קרישה תוך כדי ניקוי הדם. שום נהדר לטיפול בהרעלת מזון כתוצאה מאכילת רכיכות. הוא גם מקדם הנקה ונפלא עבור אמהות טריות. בסין הוא משמש כחומר משמר מזון; הסינים מאמינים שהוא מבטל את ההשפעות המזיקות של בשר ודגים רקובים ומטהר מים עכורים.

ברומניה השום נחשב לתרופה טבעית חזקה יותר מרוב האנטיביוטיקות של הרפואה הקונבנציונלית; מנות כגון מרק שום העשוי עם שום צלוי וראשי שום מעורבבים עם גזר, בצל, תפוחי אדמה וסלרי מוגשות כדי להילחם בשפעת. סבתות מעבירות את המסורת של מריחת שיני שום טריות חצויות על טוסט למטרות טעם ובריאות כאחד.

במחקר שנערך ברוסיה בשנת 1955 נמצא, כי תמצית שום בשימוש טיפולי נקשרת למתכות כבדות בגוף ומסייעת בסילוקן. עובדים שסבלו מהרעלת עופרת כרונית בזמן עבודה במפעלי תעשייה קיבלו מנות יומיות של תמצית שום ונמצאה ירידה בסימפטומים שלהם. גם ניסויים אחרים שהתקיימו ביפן על שימוש בכספית ובקדמיום מצאו שהוא נקשר למתכות כבדות. מחקרים אחרונים גילו שהוא מגן מפני הצטננות. לצורך כך נבדקו חולים במהלך 12 שבועות, בעונה הקרה מנובמבר עד פברואר. התוצאות הוכיחו כי אלה שנטלו שום היו פחות מועדים להצטנן, או שסבלו מהצטננות קלה, ממי שקיבלו פלצבו.