עכשיו זה רשמי, ארגון הבריאות העולמי מוותר על זכויות אדם

ארגון הבריאות הבינלאומי מחק לפני חודש את העקרונות של כבוד האדם וחירותו מתקנות בינלאומיות שעליהן החתים כמעט את כל מדינות העולם. לפני 15 שנים, בשנת 2007, חתמו 196 מדינות על התחייבות לכוף עצמן לתקנות מחייבות של WHO. פרויקט ההחתמה נבע מהגידול בנסיעות ובמסחר בינלאומיים, ובשל “הופעה מחדש של איומי מחלות בינלאומיות וסיכונים בריאותיים אחרים”. כאמור, 196 מדינות ברחבי העולם הסכימו ליישם את תקנות הבריאות הבינלאומיות (2005) (IHR= International Health Regulations) כפי שניסח אותן הארגון, והכלי המשפטי המחייב הזה (של המשפט הבינלאומי) נכנס לתוקף ב–15 ביוני 2007.

המטרה המוצהרת של תקנות הבריאות של ה–WHO היא: “למנוע מחלות, להגן מפניהן, לשלוט בהתפשטותן הבינלאומית ולתת מענה לבריאות הציבור בדרכים התואמות ומוגבלות לסיכוני בריאות הציבור, ואשר נמנעות מהפרעה מיותרת לתעבורה בינלאומית ולסחר.” 

הנוסח המקורי של סעיף 1 לתקנה 3 כלל את המילים הבאות:

The implementation of these Regulations shall be with full respect for the dignity, human rights and fundamental freedom of persons.

ובתרגום חופשי: “יישום התקנות יבוצע תוך כיבוד מלא של כבוד האדם, זכויות האדם, והחופש הבסיסי והיסודי של בני האדם.” אבל ב–22 בנובמבר האחרון הגישה ועדה מיוחדת של WHO הערות ותיקונים לתקנות. סעיף 3 שהינו סעיף הצהרתי מכריע לאופן שבו הארגון התחייב לפעול, עבר משום מה שינויים ותיקונים. הנוסח שמוצע כעת לאישור אינו מותיר ספק בכל הנוגע לכוונות הארגון, אשר 196 מדינות, כולל מדינת ישראל, כפופות להכרעותיו. הנוסח המקורי, ובו המשפט החשוב המצוטט למעלה, נמחק כולו ובמקומו מופיע הניסוח החדש: 

Based on the principles of equity, inclusively, coherence, and in accordance with their common, but differentiated responsibilities of the state parties, taking into consideration their social and economic development.

ובתרגום חופשי: מעתה הארגון יתבסס במקום על כבוד האדם וחירותו, על עקרונות “הוגנים” כולל קוהרנטיות, ובהתאם לאחריות המשותפת, אך הנבדלת, של המדינות החברות, תוך התחשבות בהתפתחותן החברתית והכלכלית. מה ניתן ללמוד מהתיקון המאוחר המפתיע הזה? זכויות האדם הבודד שהוצבו במרכז התקנות ושעליהן צריך היה לשמור מכל משמר, הוחלפו באינטרסים כלליים אחרים של המדינות. האדם הבודד אינו עוד מושא הזכויות יותר כי אם המדינה. זכויות האדם הן נטל, עבר זמנן. הן לא הבסיס שינחה מעתה והלאה את מדינות העולם. יש הבדל בין המדינות, יש משמעות למצב הכלכלי והחברתי בכל מדינה ומדינה והשוני הזה רלוונטי לאופן שבו ארגון הבריאות העולמי ינהג כלפי המדינות השונות. ארגון הבריאות העולמי הוא זה שיכריע בין המדינות על בסיס קריטריונים שהוא יקבע. ארגון הבריאות העולמי (השואף במוצהר להיות גורם משמעותי ומרכזי ביצירת ממשלה עולמית) קובע שכבוד האדם וחירותו אינם מרכיב בסיסי שצריך להופיע בתקנותיו.

מדובר בשינוי עקרוני, מהותי ומדאיג של הכללים הנוהגים בעולם המודרני והלכאורה דמוקרטי. על בסיס שינוי זה, ניתן להקריב חיי אדם על מזבח “טובת הכלל”. ניתן יהיה להקריב קהילות שלמות, למשל כאלה ש”טביעת הפחמן” שלהן גבוהה, למשל כאלה המסרבים להזריק לגופם תכשירים ניסיוניים מסוכנים, ואפשר יהיה לנטר, לעקוב, להפר את הפרטיות ולרמוס את כבוד האדם. כי כשכבוד האדם וחירויותיו אינן במרכז ואינן הבסיס לכל חוק, הכל מותר.