נשכחו במושב האחורי
השאלה "מה עושים עם הילדים" היא עתיקת יומין ואין עליה תשובה ברורה, השאלה "מה לא עושים עם הילדים" כבר יותר ברורה מפעם, או לפחות אמורה להיות
אחת המתנות של עידן הקורונה היא ההצצה שהוא העניק, למי שחפצו בכך, לפער העצום המתקיים בין החיים הרגילים, האמיתיים, של כולנו ומה שמעסיק אותנו בחיים האלה, לבין מה שהתקשורת מדברת עליו, כלומר רוצה שנעסוק בו.
כשאנשים השתגעו כמעט מסגר ממושך, עם מגבלות תנועה מטורפות לחלוטין, בתקשורת לא עסקו כלל במצב הפסיכולוגי והנורמטיבי של הישראלים, ובהשלכות האפשריות על העתיד שלהם. כששוטרים עצרו אנשים בטבע ועטו עליהם ממסוקים בים, התקשורת לא עסקה כלל בחרדה המטורפת מפני המגיפה – חרדה שהיא היתה שותפה מרכזית ביצירתה…
תוכן בלעדי למנויי בראשית
לצפייה התחברו או הצטרפו (שבוע ראשון מתנה!)
לא משנה אם תפתחו היום את ערוץ 13,14, Y-net, וואלה או מאקו, סביר להניח שתמצאו את אותו תמהיל ידיעות שנע על הספקטרום בין תחזיות אפוקליפטיות, פרסומות וקליקבייטים.
מה זה עושה לתודעה שלנו? איך זה משפיע עלינו שכולם מתבוננים על העולם דרך אותו פילטר שחור, מתועש וחסר חיים? איך זה משפיע על התודעה שלך?
טים קוק מנכ”ל אפל אמר פעם “אם אתה לא משלם על מוצר, כנראה שהמוצר זה אתה”. בבראשית אנחנו מציעים לך להפסיק להיות המוצר של מהנדסי התודעה והתקשורת. אנחנו מזמינים אותך להחזיק בכיס עוד זוג משקפיים, כזה שאפשר להתבונן דרכו כשהכל נראה שחור ולראות שיש גם זווית אחרת, שממנה רואים צבעים ואהבה ואור, ולדעת שבזכותך קיים אמצעי תקשורת אחד שלעולם לא ימכור את הנשמה.
תגובות