מצב חצב

מדי שבוע יעביר כאן עמׂר בוגר (מומחה מדופלם בהתנהלות לא כלכלית ומספר 5 מיליארד ברשימת עשירי העולם), מדריך לחיים ללא מסגרת אשראי. והשבוע: איך לא לפספס את הסתיו לפני שהוא נגמר.

אם אלוהים היה מחליט שצריך להדק את החגורה ולפטר מישהי מעונות השנה אז נראה לי שהסתיו היה מוזמן ראשון לשימוע. הוא בטח היה יושב שם, בוהה בתוגה ומחכה שישחררו אותו כבר לרחם על עצמו מול הים. כי אין ספק שהקיץ פה נותן בראש ועל החורף אפשר להתלונן שהוא חסר תקציבים ולא משקיע אבל הוא עדיין נותן קצת פה ושם עם רעמים, מטרים וקור שמורגש באופן יחסי (בעיקר כי אבותינו לא בנו בתים שמותאמים לחורף ואנחנו עצמנו לא ממש יודעים להתלבש, או לשתות).

בסה”כ, עם כל הכותרות האדומות על משבר האקלים, החורפים האחרונים בארץ דווקא כן הזכירו את אלה כשהיינו ילדים והכנרת מלאה כל כך שאין לערסים כבר איפה להתקהל, אבל בואו לא ניתן לעובדות לקלקל את הפופולאריות של משבר האקלים (אני אישית חושב שלא הרבה השתנה, בדומה לכותרות על האלימות במגזר הערבי, אנחנו פשוט שומעים על זה יותר, ואולי טוב שכך כדי שנוכל לשנות דרכינו). והאביב, עם החיוניות שלו, מעלה גל של פרסומים לעודד צרכנות ונסגר בגל חום של פסח שמצהיב את כל הירוק…



תוכן בלעדי למנויי בראשית
לצפייה התחברו או הצטרפו (שבוע ראשון מתנה!)

לא משנה אם תפתחו היום את ערוץ 13,14, Y-net, וואלה או מאקו, סביר להניח שתמצאו את אותו תמהיל ידיעות שנע על הספקטרום בין תחזיות אפוקליפטיות, פרסומות וקליקבייטים.

מה זה עושה לתודעה שלנו? איך זה משפיע עלינו שכולם מתבוננים על העולם דרך אותו פילטר שחור, מתועש וחסר חיים? איך זה משפיע על התודעה שלך?

טים קוק מנכ”ל אפל אמר פעם “אם אתה לא משלם על מוצר, כנראה שהמוצר זה אתה”. בבראשית אנחנו מציעים לך להפסיק להיות המוצר של מהנדסי התודעה והתקשורת. אנחנו מזמינים אותך להחזיק בכיס עוד זוג משקפיים, כזה שאפשר להתבונן דרכו כשהכל נראה שחור ולראות שיש גם זווית אחרת, שממנה רואים צבעים ואהבה ואור, ולדעת שבזכותך קיים אמצעי תקשורת אחד שלעולם לא ימכור את הנשמה.

לוגו

אם אלוהים היה מחליט שצריך להדק את החגורה ולפטר מישהי מעונות השנה אז נראה לי שהסתיו היה מוזמן ראשון לשימוע. הוא בטח היה יושב שם, בוהה בתוגה ומחכה שישחררו אותו כבר לרחם על עצמו מול הים. כי אין ספק שהקיץ פה נותן בראש ועל החורף אפשר להתלונן שהוא חסר תקציבים ולא משקיע אבל הוא עדיין נותן קצת פה ושם עם רעמים, מטרים וקור שמורגש באופן יחסי (בעיקר כי אבותינו לא בנו בתים שמותאמים לחורף ואנחנו עצמנו לא ממש יודעים להתלבש, או לשתות).

בסה”כ, עם כל הכותרות האדומות על משבר האקלים, החורפים האחרונים בארץ דווקא כן הזכירו את אלה כשהיינו ילדים והכנרת מלאה כל כך שאין לערסים כבר איפה להתקהל, אבל בואו לא ניתן לעובדות לקלקל את הפופולאריות של משבר האקלים (אני אישית חושב שלא הרבה השתנה, בדומה לכותרות על האלימות במגזר הערבי, אנחנו פשוט שומעים על זה יותר, ואולי טוב שכך כדי שנוכל לשנות דרכינו). והאביב, עם החיוניות שלו, מעלה גל של פרסומים לעודד צרכנות ונסגר בגל חום של פסח שמצהיב את כל הירוק.

אבל הסתיו… עונה שנעלמה. רק מי שעירני במיוחד שם לב להקלה ההדרגתית בחום והריק בחשבון בנק. אם לא היו חצבים גם לאורך הפקקים בדרך לעבודה אי אפשר היה לשים על הסתיו ממש את אצבע. אלא שכמו הרבה התחלות שקטות שמובילות למהלכים גדולים ודרמטיים, כאן הכל מתחיל. עשו בשכל חז”ל שלקחו אחריות והעבירו את ראש השנה לתחילת הסתיו. כי כשהחורף באופק, זה לא זמן טוב לשינויים: קר, רטוב, ולא ממש בא לצאת מהבית, אז עכשיו זה הזמן להיסגר על איפה אנחנו הולכים לבלות את החצי שנה הקרובה. בסוף ההשתוללות ומשחק הכיסאות של הקיץ כדאי להיסגר על בן/בת זוג להתכרבל איתם בחורף.

למצוא דירה ושותפים (בהצלחה לכולם) וכל שאר ההכנות והצרכים שלנו שעם הטכנולוגיה ותרבות השפע אנחנו פחות מחוברים אליהן. נכון, היום לא צריך למלא את המזווה בשימורים ואת המרתף בעצים להסקה, אבל אנחנו עדיין מתוכנתים ומופעלים על ידי אינסטינקטים הישרדותיים וזאת הזדמנות לרכב על הגל, להתכונן ולעשות סדר, לנקות את הדוודים, לפתוח את המרזבים, לנחש על איזה חניה ברחוב יפול ענף בסערה, לפנות ריהוט מהחצר שיהפוך לכבד פי כמה ברגע שיירטב, ולהיזכר איפה איכסנו את המעילים. זאת גם הזדמנות להתפקס ולהוציא מהחיים שלנו דברים שלא ישרתו אותנו בתקופת ההתכנסות, לתת, למכור, להוציא לרחוב עם פתק “עובד” (ואם לא עובד בבקשה לגזור את התקע כדי שמישהו לא יסחוב את זה סתם הביתה).

אני זוכר שלקראת סופו של קיץ בברלין עלתה שאלה חוזרת ודרך אגבית מהחברים החדשים שעשיתי שם: “אתה נשאר כאן לחורף?”. כשעניתי שאני במסע בעקבות השמש, המכרים הגרמנים פשוט התחילו לדהות לאפרוריות של השקיעה המוקדמת והישראלים מביניהם פשוט ענו בכנות “טוב, אז אז אין מה להשקיע בך”. אם מתכוננים לחורף כמו שצריך, אז הוא אפקטיבי, והחורף שלנו קצר עד כמעט לא מורגש אז כדאי להפיק ממנו את המיטב כי עד שכבר מתרגלים אליו הוא פתאום נגמר ביום אחד מיוזע כשאני מתחרט על זה שיצאתי מהבית עם ג’ינס. ובכל זאת: התכנסות טובה, דגירה, שנת דוב, צמצום הגירויים, התרכזות בפרוייקטים, זמן לבהות, להרהר, לחלום, לתת לדברים לשרות, להירקב, להתבשל, לתפוח. ואז כשיגיע האביב נוכל לפרוץ החוצה עם אנרגיות מחודשות ועוד פעם לפרק את החיים שלנו לחתיכות ולתכנן טיול בקראוון באירופה או להפוך לנוודים דיגיטלים.

טוב, לא צריך להיות דרמטיים, זה כולה חורף ארץ ישראלי, התיירים הצפון אירופאים למדו עם השנים שעדיף לבוא לארץ בחורף כי הוא לא מאוד רחוק באופיו מהקיץ שלהם. אז הם באים לכאן להפוגה מחורף אמיתי, מסתובבים בחולצות קצרות בדצמבר, מתקלחים בשמש בויטמין D ומתפעלים מאיזה מזל יש לנו עם מזג האוויר (ועל זה אני תמיד עונה – תחזרו באוגוסט נראה אתכם נמסים).

רשימת דברים שכדאי לעשות עכשיו, כי סוכות ועם כל החגים האלה כבר גם ככה אין מה לעשות: לעלות לגג לראות מה המצב שם – אם הוא שטוח אז לפתוח ניקוזים של מרזבים, לחפש חורים ביריעות ביטומאניות (אולי איזה פיקוס מתחיל לבצבץ לו) או לחילופין אם זה גג משולש אז לזהות רעפים שבורים ולנקות מרזבים מלאים בעלים, אולי כבר להחליף קומפלט את הפלאנג’ של דוד השמש, לראות שהיחידות החיצוניות של המזגנים מקובעות ולא יפלו ברוח. לבדוק שהווישרים של האוטו לא יבשים (עדיף להחליף לבד מאשר שיגנבו אתכם בטסט הבא), לראות שהצמיגים של האופניים לא שחוקים ושיודעים איפה החליפת סערה של הטוסטוס.

הזדמנות לשמן שרשראות, מכלולים ומנעולים. להיזכר איפה הרדיאטורים, מפזרי החום, תנורי הסלילים, בקבוקי מים חמים. ובהזדמנות אפשר כבר להעלות במקומם את המאווררים. כדאי להכניס לבגאז’ או לזרוק בלמטה של התיק משהו עם שרוול ארוך שיחכה שם ליום שהקרירות תתפוס אותנו. לקפוץ לפני כולם לחנות יד שניה להצטייד, עכשיו הם מוציאים מהמחסן, ואז לנסוע לסופ”ש בצפון הגולן לבדוק איך זה מרגיש. להזכיר לעצמנו שעכשיו הזמן להצטנן, תמיד היה, אז לא כל מי שמתעטש לידנו יש לו קורונה. להוציא את בגדי החורף, למיין ולהביא לחנות יד שניה, עכשיו הם מוציאים מהמחסן את בגדי החורף, אז זה הזמן למציאות. והכי כיף, להזמין כרטיס טיסה לעוד חודשיים לסופש במדינה באמת קרה, בשביל הפרספקטיבה, הרומנטיקה ושיהיה איזה אור בקצה המנהרה. יש עכשיו דילים ממש זולים רק קחו בחשבון שעל טיסה בסופ”ש צריך להוסיף לעלות את המונית מהשדה.

כתבות שאולי יעניינו אותך

״אנחנו לא צריכים חוק אקלים, אבל אם נגזר עלינו, לפחות שיהיה חכם ולטובתנו״

יונתן דובי הוא פרופסור מן המניין בבית הספר לאקלים של אוניברסיטת בן-גוריון. בראיון לבראשית הוא מסביר למה אין מקום להיסטריית ההתחממות הגלובלית, טוען שהתקשורת נגועה בבורות קולוסאלית, שכמות תופעות הטבע הקיצוניות על הפלנטה ירדה בעשורים האחרונים, שהמעבר לאנרגיה סולרית מתרחב בעיקר בגלל לובינג של היצרנים למרות שהיא עדיין לא בשלה להחליף את התשתיות הקיימות ואולי לעולם לא תהיה, ומבקש מהורים לקחת אחריות ולהגן על ילדיהם מפני פיתוח חרדות שווא

אפרת פניגזון בראיון מיוחד עם פרופסור יונתן דובי, האיש שמשבר האקלים גורם לו לצחוק ולבכות גם יחד. צפו בראיון המלא

תתארו לכם

לגבי ניצן נמאס לדבר על “המצב”. לכעוס. להידהם. להתייאש. להאשים. הוא מתגעגע לרעיון המופרך של חיים נורמלים. אז קבלו תלונות על המטריה, על “מומחים” שלא קיימים, על הגרביים שנעלמות וגם – המדריך המלא לציד יתושים

עת השתחררתי הרופאים לא המליצו לי דבר

משבר נפשי של אחרי-הודו הוביל את לילה מאיה חפר לאשפוז כפוי במחלקה הפסיכיאטרית. לאחר החווייה הקשה, ובמהלך ההחלמה, החלה ללמוד עבודה עבודה סוציאלית, והיא השתתפה בהקמה ובניהול של "דיאלוג פתוח ישראל", ששואף לשנות מהיסוד את הגישה והטיפול בפגועי נפש

משבר נפשי של אחרי-הודו הוביל את לילה מאיה חפר לאשפוז כפוי במחלקה הפסיכיאטרית. לאחר החווייה הקשה, ובמהלך ההחלמה, החלה ללמוד עבודה עבודה סוציאלית, והיא השתתפה בהקמה ובניהול של “דיאלוג פתוח ישראל”, ששואף לשנות מהיסוד את הגישה והטיפול בפגועי נפש

תרופת סבתא

אחרי שהפציעה גם בשמי הרייטינג של הטלוויזיה, הדמות הקומית של גברת רביע הפכה לתופעה סנסנציונית וחוצת ז'אנרים כשהיא מעבירה טיפולים זוגיים מהפכניים על הבמה, מול אולמות מלאים. נועם אנקר הזמינה למיטת הטיפולים את דניאל קישינובסקי, השחקן שמאחורי הדמות, ולמדה על מערכת היחסים העדינה שבין הסבתא זפטא לבין הנער שכמעט איבד את רגליו

אחרי שהפציעה גם בשמי הרייטינג של הטלוויזיה, הדמות הקומית של גברת רביע הפכה לתופעה סנסנציונית וחוצת ז’אנרים כשהיא מעבירה טיפולים זוגיים מהפכניים על הבמה, מול אולמות מלאים. נועם אנקר הזמינה למיטת הטיפולים את דניאל קישינובסקי, השחקן שמאחורי הדמות

גנבו לי את האור

יא אללה, איזה דיכאון, נכון? בבת אחת כאילו מישהו לחץ על המתג ובשבוע שעבר, במהלומה אחת, נעשה פה חשוך יותר. ואין ממש מקום לאופטימיות, הניסיון מלמד שזה הולך להחמיר מיום ליום. תקופה חשוכה לפנינו, בזה אין ספק.
גם הקטע הזה של הבחירות קצת מבאס, וגם העננה שמרחפת מעל לעיתון אחד שאני ממש אוהב, אבל כמובן שאני לא מדבר על זה. כי כל אלה הם זבובים טורדניים ביחס לדבר שהכי מדכא אותי בימים האלה: המעבר לשעון חורף.

תגובות

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ב ללא רקע

הצטרפו לרשימת התפוצה של בראשית

קבלו עדכונים על כתבות חדשות, תחקירים מרתקים וסיפורים מרגשים 

החיים, עכשיו במבצע!

“החיים, עכשיו במבצע!” הוא אוסף מטוריו האישיים של גבי ניצן (באדולינה, פרא, שובה של המלכה ועוד), שהתפרסמו במגזין “בראשית” בשלוש השנים האחרונות. בכתיבה שופעת הומור, כנות ורגישות, הוא מזמין אותנו לעצור לרגע מהמרוץ ולהפנות את תשומת ליבנו לאלומות האור שבוקעות מתוך שגרת החיים המאתגרת של ישראל ב-2025.

פרקי הספר נוגעים בפשטות ובישירות, כמיטב סגנונו הייחודי של ניצן, בנקודות הכואבות של המציאות הישראלית. יש בהם רגעים של פחד ואימה לצד אומץ ואהבה, בדידות וניכור לצד חיבור עמוק לאדמה ולשורשים, כך הם מצליחים להאיר מחדש את מה שאנחנו שוכחים לפעמים לראות: את עצמנו.

“החיים, עכשיו במבצע!” הוא ספר פוקח עיניים, חכם וחשוב, שמזכיר לנו כמה חיוני להטיל ספק בכל מה שנדמה כאקסיומה, וכמה נפלא ופגיע להיות בני אדם. זהו ספר שמזמין כל אחד מאיתנו לחיות את החיים במלוא עוצמתם – כאן ועכשיו.

[login_fail_messaging]