מופע בובות הסמרטוטים

האם האירוויזיון הוא רק אירוע פופ שטחי או שהוא יכול להיות במת ענק למסרים חתרניים?

שבוע וקצת לפני האירוויזיון; התקשורת והרשתות עמוסות ספקולציות והימורים. עושה רושם שכולם במתח ועסוקים בשאלה הגורלית – מה נועה קירל תלבש?? ואני בכלל רוצה להחזיר אותנו לסיפור מעניין שקרה לפני כמעט 50 שנה, באירוויזיון בשנת 1965, שבו זכה השיר –”Poupée de cire, poupée de son” (בובת סמרטוטים) – ששרה פרנס גל הצרפתייה בת ה–17.

את השיר כתב סרז’ גינסבורג והוא נחשב עד היום לאחד משירי האירוויזיון הפופולריים בכל הזמנים. גם אם זה נשמע לכם כמו טריוויה אזוטרית, אני חותם לכם שאתם מכירים את השיר. וכמי שהמנגינה הזאת מתנגנת בראשו כבר כמה ימים בלופ, אני ממליץ לכם בחום, שלא לומר מפציר בכם בקור: אל תחפשו אותו! סמכו עליי ואל תיכנעו לסקרנות. זה דביק כמו מסטיק מתחת לסוליה, רק שהנעל היא תודעתית והמסטיק בלתי גַּריד.

לכאורה, זהו עוד שיר פופ קליט ומתקתק ברוח התקופה ההיא, אבל כמו בהרבה משיריו של גינזבורג, המילים רוויות משחקי מילים, משמעויות כפולות, עקיצות ושלל ניואנסים שהולכים לאיבוד בתרגום.

60 שניות על סרז’ גינזבורג

סרז’ גינזבורג היה זמר, משורר ומלחין צרפתי–יהודי. חלוץ מוזיקלי משפיע ושנוי במחלוקת שנודע בכתיבה פרובוקטיבית ונועזת. לא יהיה מוגזם לומר שהוא בין היוצרים החשובים של המאה הקודמת, למרות הפרסונה המיתולוגית שלו, של רודף שמלות נצחי, או אולי הודות לה. גבר מכוער אך נוטף כריזמה, ששמו נקשר עם הכוכבות הגדולות של התקופה, כולל רומן מתוקשר עם בריז’יט בארדו, האייקונית של אז. 

סרז’ גינזבורג: פרובוקטור

“למעשה, יש כאן אמירה חברתית נוקבת על הפופ המסחרי של התקופה ועל השימוש בבני עשרה כפרזנטורים של רעיונות שהם כלל אינם יכולים להבין – כמו שירי אהבה שהם עוד לא באמת חוו על בשרם או משמעויות נסתרות יותר שהם אף אינם מודעים להם כלל”

הלהיט המוכר ביותר שלו הוא הדואט הרומנטי–סליזי “”Je t’aime… moi non plus (אני אוהבת אותך… גם אני לא) ששר בשנת 1969 עם זוגתו, השחקנית ג’יין בירקין (נו, השיר בצרפתית עם הגניחות, אתם יודעים על מה אני מדבר…). השיר ללא ספק היה המיני והפרובוקטיבי ביותר שהוקלט עד אותה תקופה. הוא היה סנסציה בינלאומית, ועורר סערה וצנזורה בכל מקום שאליו הגיע. בבריטניה, למשל, הוא הצליח להגיע למקום הראשון במצעד, על אף שנאסר להשמיעו ברדיו ועל אף שלא היה באנגלית – שני דברים שלא קרו מעולם לפני כן.

ובחזרה לשיר – Poupée de cire, poupée de son – בתרגום ישיר משמעות השם היא בובת סמרטוטים. הזמרת מזדהה כבובת סמרטוטים ושרה בגוף ראשון על החוויה שלה במעין רפלקציה עצמית די בוגרת (“אבל האהבה היא לא רק בשירים, ומה הטעם לשיר על אהבה כשאני בעצמי לא יודעת דבר על בנים”), אך המשמעות הכפולה והנסתרת בכותרת השיר היא שהיא בעצם “בובה של קול” (poupée de son שבצרפתית מיתרגם גם לבובת קש” וגם ל”בובת קול”). כלומר, הזמרת היא למעשה “בובה שרה” בידיו של גינזבורג: בעוד המראה הנערי והנאיבי והאַפִּיל המסחרי שלה מאפשרים לו להשמיע דרכה את עצמו ואת דעותיו.

למעשה, יש כאן אמירה חברתית נוקבת על הפופ המסחרי של התקופה ועל השימוש בבני עשרה כפרזנטורים של רעיונות שהם כלל אינם יכולים להבין – כמו שירי אהבה שהם עוד לא באמת חוו על בשרם או משמעויות נסתרות יותר שהם אף אינם מודעים להם כלל – כמו בשיר הזה, שהיה להיט בינלאומי, בעוד גל עצמה הייתה צעירה מדי מכדי להבין את המשמעות האמיתית שלו.

שנה אחר כך, ב–1966, גינזבורג עשה זאת שוב, והפעם הלך רחוק יותר עם השיר “Les sucettes” (הסוכריות) שכתב במיוחד לגל: שיר על אנני, ילדה שאוהבת למצוץ סוכריות, שיש בו רמיזה בוטה מאוד למין אוראלי (פירוש המילה הצרפתית Sucette – סוכריות – היא גם הפועל למצוץ, ומשפט המפתח בשיר הנאיבי–מתקתק הזה הוא “אנני אוהבת סוכריות”). נראה לי שהבנתם לאן זה הולך…

אם מתחשק לכם לחוות חוויה קרינג’ית במיוחד, חפשו את הקליפ בשחור לבן שבו שרה גל כשסביבה מרקדות סוכריות בעיצוב פאלי במיוחד (בניגוד לצורת הסוכרייה הקלסית שהייתם מצפים לה) כשמדי פעם נדחפים לפריים שוטים רנדומליים של נשים מוצצות סוכריות, שגם הן מאוד פאליות, או את הגרסה שבה סרז’ מבצע את השיר כשניכר עליו שהוא מתאפק שלא להתפקע מצחוק. די בלתי נתפס שההופעה הזאת צלח את הצנזורה של הרדיו והטלוויזיה, כשקשה היה לפספס את הסאבטקסט. 

כשגל בת ה–18 גילתה את המשמעות האמיתית של השיר, היא חשה נלעגת והסתגרה שבועות בבית. בדיעבד הבינה פתאום למה היו כל כך הרבה מבוגרים על סט הצילומים ולמה הייתה אווירה כללית של גיחוכים נבוכים בין גברים מעונבים. שנים אחר כך היא סיפרה בריאיון שהרגישה שהמבוגרים סביבה בגדו באמונה ונצלו את תמימותה. למרות התחושות האלה, המשיכה גל להעריך ולעבוד עם גינזבורג, שאמר פעם בריאיון שזה “השיר הנועז ביותר של המאה”. הוא כנראה צודק.

אפילוג

האקלים החברתי–תרבותי שבעבר אפשר לגברים כמו גינזבורג לפעול ולהתבטא בדרך פוגענית כלפי נשים, נמצא במגמת שינוי. יש לנו עוד עבודה לעשות, בתוך התעשייה ומחוצה לה, אבל אנחנו ללא ספק נמצאים היום במקום אחר (אולי כדי להמחיש על איזו רמה נמוכה אנחנו מדברים כאן, חפשו ביוטיוב את הסרטון שבו גינזבורג השיכור אומר לוויטני יוסטון בת ה–21 מה הוא היה עושה לה בשידור חי או את הדואט–אייטיז שהקליט עם בתו שרלוט בשם “lemon incest” – גילוי עריות לימוני??! – כשבקליפ נראים יחד האב ובתו בת ה–12 במיטה חצי ערומים).

חייבים להודות שיש משהו מרשים ומעורר השתאות ב”להגניב” לאירוויזיון ולתודעה הציבורית פיסת מחאה, ככה בשושו, בלי שאף אחד ישים לב. אבל נשאלת השאלה – האם אפשר היה להעביר את המסר בלי שזה יהיה על חשבון הזמרת? אולי אפשר היה לשתף אותה בסוד ולרתום אותה לתעלול, במקום לעשות זאת מאחורי גבה של טינאייג’רית בתחילת הקריירה שלה? דווקא תרחיש כזה באמת יכול להיות הפשע המושלם – מעשה קונדס מחאתי, פיגוע תרבותי ללא קורבנות ונפגעים, מלבד אולי התעשייה, שלא יזיק לה לקבל מדי פעם מכה מתחת לחגורה.

היו שטענו שהשיר Poupée de cire, poupée de son בכלל מביע אמירה פמיניסטית, ודווקא מעצים נשים צעירות ומעודד אותן להשמיע את קולן מול ההחפצה והניצול שהן חוות בתעשיית המוזיקה. אחרים ביקרו את גינזבורג, הציגו אותו כדמות מתעללת ומניפולטיבית שניצלה לרעה את עמדת הכוח שלו אל מול נערה צעירה.

איזה נרטיב שלא תאמצו, זוהי עוד דוגמה ליכולת של שיר לאתגר את הנורמות החברתיות, להישיר מבט ולבקר את הממסד, כמו את רשויות המס ב–taxman של הביטלס, את רשויות ההגירה ב–immigration man של קרוסבי ונאש או תעשיית ה–teen–pop, במקרה הזה.

הסיפור הזה בהחלט ממחיש את הכוח שיש בידיהם של כותבי השירים להעביר מסר, אם אכן יש מסר אמיתי להעביר, בניגוד לגישה האופורטוניסטית השולטת בתעשייה היום: לסחוט את נוסחת הפלא המנצחת ולייצר עוד שיעתוק גנטי של אותו שיר גנרי ששמענו כבר מיליון פעם. 

ועכשיו, במעבר טבעי, הנה התרגום לעברית (באדיבות מרכז הספריות בישראל) לשיר של נועה קירל, המקפל בתוכו לפחות שלושה מסרים חתרניים בעטיפת פופ נוצצת:

סיום מעגל האיבה בין ערבים ליהודים;

המנון פמיניסטי וקריאה לריפוי בשדה המגדרי;

סיום מעגל האיבה וההכחשה בין בני אדם לבין חדי–קרן.

חדת–קרן | נועה קירל

הֵי, אֵינְךָ אוֹהֵב אֶת הַדֶּרֶךְ שֶׁבָּהּ אֲנִי מְדַבֶּרֶת

הֵי, אָז אַתָּה עוֹמֵד שָׁם בַּצַּד קוֹרֵא לִי בְּשֵׁמוֹת

לֹא, אֵינֶנִּי הָאוֹיֶבֶת שֶׁלְּךָ

אָז אִם אַתָּה הוֹלֵךְ לַעֲשׂוֹת זֹאת, פָּשׁוּט אַל

הֵי, רוֹצֶה לִבְדֹּק אֶת הַגֵּנִים שֶׁלִּי?

הֵי, סִפּוּרִים שֶׁהִתְיַשְּׁנוּ, זְמַן לָלֶכֶת

הֵי, וּלְהַאֲמִין בְּאַגָּדוֹת

אָז אִם אַתָּה הוֹלֵךְ לַעֲשׂוֹת זֹאת…

אֶתְיַצֵּב כְּמוֹ חַדַּת–קֶרֶן

לְבַד שָׁם בְּגַפִּי

יֵשׁ לִי כּוֹחַ שֶׁל חַדַּת–קֶרֶן

מָתַי כְּבָר תִּלְמַד?

לֹא אֶסְתַּכֵּל לְאָחוֹר

לֹא אַבִּיט לְמַטָּה

כְּשֶׁאֲנִי עוֹלָה מַעְלָה

כְּדַאי לְךָ לְהִסְתּוֹבֵב

כּוֹחַ שֶׁל חַדַּת–קֶרֶן

כּוֹחַ שֶׁל חַדַּת–קֶרֶן

הַהִיסְטוֹרְיָה חוֹזֶרֶת עַל עַצְמָהּ,

לֹא תִּרְצֶה לְשַׁנּוֹת זֹאת?

אַתָּה יוֹדֵעַ, שֶׁאָנוּ יְכוֹלִים, אַתָּה וַאֲנִי

לִכְתֹּב סֵפֶר חָדָשׁ

לֹא תִּרְצֶה לְשַׁנּוֹת זֹאת עַתָּה?

זֶה הוֹלֵךְ לִהְיוֹת פֵנוֹמֵן–פֵנוֹמֵן–פֵנוֹמֵנָלִי

פֵנוֹמֵן–פֵנוֹמֵנָלִי

נָשִׁי נָשִׁי נָשִׁיּוֹנָלִי

אֶתְיַצֵּב כְּמוֹ חַדַּת–קֶרֶן

לְבַד שָׁם בְּגַפִּי

יֵשׁ לִי כּוֹחַ שֶׁל חַדַּת–קֶרֶן

מָתַי כְּבָר תִּלְמַד?

לֹא אֶסְתַּכֵּל לְאָחוֹר

לֹא אַבִּיט לְמַטָּה

כְּשֶׁאֲנִי עוֹלָה מַעְלָה

כְּדַאי לְךָ לְהִסְתּוֹבֵב

כּוֹחַ שֶׁל חַדַּת–קֶרֶן

כּוֹחַ שֶׁל חַדַּת–קֶרֶן

זֶה הוֹלֵךְ לִהְיוֹת פֵנוֹמֵן–פֵנוֹמֵן–פֵנוֹמֵנָלִי

פֵנוֹמֵן–פֵנוֹמֵנָלִי

נָשִׁי נָשִׁי נָשִׁיּוֹנָלִי

אֲנִי לֹא כְּמוֹ כֻּלָּם

מוּל כָּל הָעוֹלָם

זֶה הוֹלֵךְ לִהְיוֹת פֵנוֹמֵן–פֵנוֹמֵן–פֵנוֹמֵנָלִי

פֵנוֹמֵן–פֵנוֹמֵנָלִי

פֵמֵנִין–פֵמֵנִין–פֵמֵנִינָלִי

אַתָּה יָכוֹל לִקְרֹא לִי מַלְכָּה: אֵין לִי דָאוִין

רוֹצֶה לִרְאוֹת אוֹתִי רוֹקֶדֶת?

רוֹצֶה לִרְאוֹת אוֹתִי רוֹקֶדֶת?

רוֹצֶה לִרְאוֹת אוֹתִי רוֹקֶדֶת?!

הַבֵּט בִּי!

חַדַּת–קֶרֶן!

חַדַּת–קֶרֶן!

חַדַּת–קֶרֶן!


אהבתם את הכתבה? הצטרפו לבראשית וביחד נחזיר את השפיות והאמת למיינסטרים (חודש ניסיון מתנה!)

מה זה עיתון בראשית?
עיתון בראשית קם בתחילת שנת 2022 במטרה ליצור תקשורת ששמה את האדם הקטן במרכז התמונה. העיתון אסף תחתיו חבורה של אנשי תקשורת שהתייאשו מאמצעי התקשורת הקיימים אחרי שהבינו שהם אינם קיימים בשביל לשרת אותנו, אלא את בעלי הכסף וההשפעה. לעיתון אין משקיעים גדולים או מפרסמים שאומרים לו מה להגיד (ומה לא) והוא נתמך לחלוטין על הקוראים והתומכים שלו.

כתבות שאולי יעניינו אותך

עת השתחררתי הרופאים לא המליצו לי דבר

משבר נפשי של אחרי-הודו הוביל את לילה מאיה חפר לאשפוז כפוי במחלקה הפסיכיאטרית. לאחר החווייה הקשה, ובמהלך ההחלמה, החלה ללמוד עבודה עבודה סוציאלית, והיא השתתפה בהקמה ובניהול של "דיאלוג פתוח ישראל", ששואף לשנות מהיסוד את הגישה והטיפול בפגועי נפש

משבר נפשי של אחרי-הודו הוביל את לילה מאיה חפר לאשפוז כפוי במחלקה הפסיכיאטרית. לאחר החווייה הקשה, ובמהלך ההחלמה, החלה ללמוד עבודה עבודה סוציאלית, והיא השתתפה בהקמה ובניהול של “דיאלוג פתוח ישראל”, ששואף לשנות מהיסוד את הגישה והטיפול בפגועי נפש

תגובות

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

[login_fail_messaging]