מדוושים ובוכים
תולדות האנושות [סיכום זמני]
במקום שבו אני גר, בכל שבת מוקדם בבוקר, הכביש מלא בנחילי גברים עם טייצים צבעוניים. עטופים בגאדג’טים מפורטים, נוסעים בחבורות על אופניים שעולים כמו האוטו שלי. המבנה אחיד לאורך השוליים של הכביש, הקצב מתואם, הדופק מדוד, הזיעה נספגת בחולצה המיוחדת והאפליקציה עוקבת. אתה נוסע לידם ומנסה לא לדרוס. כשתמשיך קצת דרומה על כביש החוף תמיד תראה כמה תאילנדים נוסעים בשוליים, מדי פעם גולשים לכביש, עם אופניים דהויים שאתה יכול להרגיש מרחוק את החריקות שלהם ותמיד מאחורה יש להם ארגז של סופר. והפער הזה בין שתי הקבוצות מרגיש לי לפעמים כמו החיים עצמם.
אם שאלתם את עצמכם מי זה הגבר החטוב הזה שעבר לידכם ברחוב, עם קווי מתאר של אל יווני קדום משולב עם ויקינג שהרגע ירד מהספינה, הגיע הזמן לגלות- זה אני. איך זה קרה? אז לפני כמה חודשים עשיתי את הדיאטה הזו שכולם מדברים עליה. אין מה להגיד, עשה את העבודה. לא כמו היומרות הגדולות אבל דיאטה טובה דיה (ויניקוט יקר, תודה שהמצאת את הביטוי הזה ואיפשרת לכולנו להיות ליד וכמעט ועדיין להרגיש ראויים)…
תגובות