מגילת הסתר

משנכנס אדר, נופלת עליי אימת פורים. פעם זו היתה שמחה, התרגשות גדולה מתובלת בסטרס של הפקת תחפושות. ביום החג הייתי לרוב מוצאת את עצמי עם תחפושת לא נוחה כל כך, לא מגניבה במיוחד, תמיד חמה מדי לימי פורים השמשיים או קלה מדי לימי פורים הגשומים. ובכל זאת, בסופו של דבר נמחק זכרון הקשיים עד דלא ידע, ונותרו תמונות צבעוניות, והחוויה המשחררת של להסתובב בעולם כמישהי אחרת לגמרי, עוטה כנפיים, גלימה, קרניים, איפור כבד, בגדי נזירה וכל שאר האמצעים הכשרים להפוך את עצמי לאיזשהו נהפוך הוא.

בשנים האחרונות אני חושבת שכל השמחה הזו התאפשרה כי לא באמת הפנמתי את מקור הביטוי “נהפוך הוא”. הבנתי את ההיפוך במעמדו של המן הרשע, מיועצו הבכיר של המלך להרוג מלכות בזוי, ואת ההיפוך במצבם של היהודים – ממיעוט נרדף מועמד להשמדה, למיעוט מוגן ומיוחס. רק כשצללתי בעצמי אל נבכי מגילת אסתר (שלא בתיווך מערכת החינוך החילונית, או בקריאת מגילה שוויונית בקהילה יהודית פרוגרסיבית), פגשתי את הנהפוך הוא המקורי, מתחבא לו בסוף המגילה. וכך נאמר: בַּיּוֹם אֲשֶׁר שִׂבְּרוּ אֹיְבֵי הַיְּהוּדִים לִשְׁלוֹט בָּהֶם וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם׃ (ט’:א).

לקריאת הכתבה המלאה התחברו או הצטרפו לבראשית