לה פמיליה
הם מגיעים ליער פצועים, חשדנים, מדוכאים או בטראומה, וניצלים שוב ושוב בזכות הנכונות שלהם להתגמש ולבנות משפחה חדשה
הראשונים שהגיעו אלינו היו שניים מאזור הדרום. שני זכרים – צ’ין צ’ין וקוטי.
הם נצמדו זה לזה והיו מבוהלים מאוד. בפוסט טראומה. הם נראו כשניים שעברו יחד אירוע קשה ושרדו אותו. מסוג האירועים שרק מי שחוו על בשרם והיו בו יחד יכולים באמת להבין זה את זה. כשפתחתי את דלת כלוב הנסיעה שבו הגיעו, הם היו מחובקים ונראו כמו פליטים שניצלו מאיזה אסון טבע נורא. הם נחתו אצלנו לאחר שנתפסו, הורדמו וחוו נסיעה ברכב מהדרום הרחוק אל הגליל. לא היה להם מושג איפה הם. הכל היה להם חדש וזר – הקולות, הריחות והאוויר. אל החלקה החדשה והמוקפדת שהכנו עבורם הם יצאו רזים ושמוטים, רחוקים מתפארתם המקורית.
“שלום צ’ין צ’ין, שלום קוטי”, פניתי אליהם בשמם, כדי שידעו שאני יודעת איך קוראים להם ושאני באה בשלום ובאחווה.
אני לא יודעת אם אתם יודעים, אבל קופי קפוצ’ין נחשבים חכמים מאוד…
תגובות