להחזיר למדע את הכלי הכי חשוב: סימן השאלה

כשר המדע בממשלה האלטרנטיבית של עיתון בראשית, אני ממקם בעדיפות עליונה את ההסדרה הערכית, החוקית והמנגנונית של משולש היחסים: מחקר אקדמי והקהילה האקדמית, גורמי התעשייה והממשלה. המהלך הזה חיוני כדי להבטיח שהמדע והטכנולוגיה ישרתו את החברה ואת הפרט, ולא יכפיפו את הפרט ואת זכויותיו לטובת גחמות ואינטרסים של תאגידי ענק מסחריים. אחרי שלוש השנים האחרונות, אני רואה במשימה הזאת חשיבות עצומה ובכוונתי להוביל קמפיין ציבורי ופוליטי-לאומי בנושא. בימים אלה אני שוקד על הכנת תוכנית רחבה ומפורטת שתניח את היסודות הערכיים והחוקתיים שישמרו את עקרונות הליבה של מדע וטכנולוגיה בכל הנוגע לחופש, פלורליזם ושוויון. אעשה כל מה שביכולתי במהלך הקדנציה שלי על מנת להבטיח שלפחות בארץ, המדע והטכנולוגיה אינם מנוצלים באופן ציני על ידי תאגידים והממשלה לצרכי פגיעה בדמוקרטיה, בזכויות הפרט ורווחתו. 

“משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה אמון על ההשקעה במחקר מדעי במדינת ישראל בתחומי עדיפות לאומית, ומהווה חוליה מקשרת בין מחקר אקדמי ופיתוח תעשייתי”, כך מופיע באתר המשרד באופן מסורתי. כל ילד יודע שביחס למשרדי ממשלה אחרים, משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה לא נחשב יוקרתי בעיני הפוליטיקאים בישראל. אבל השנתיים וחצי האחרונות הציפו אל פני השטח התנגשות דרמטית בין מדע וטכנולוגיה והחדשנות שהם מניעים, לבין ערכי ליבה הנוגעים לזכותו של הפרט לחופש בחירה, לחופש עיסוק ולפרטיות. טכנולוגיות דיגיטליות שימשו למעקב אחר אזרחים, להשמתם בסגרים ובבידודים בשם תוחלת רפואית לכאורה, ואף לשם הגבלת יכולתם לנוע במרחב הציבורי, רק משום שבחרו לא להתחסן. יחסי הגומלין והדינמיקה בין מחקר מדעי אקדמי לבין גופי תעשיה וממשל, הגיעו לנקודת שבר. מרבית תקציבי המחקר האקדמי מגיעים באופן שאינו שקוף לציבור מתאגידי ענק מסחריים הנגועים באינטרסים כלכליים ובניגודי עניינים מהותיים. צפינו בעיניים כלות כיצד ניתן הכוח לגופים אינטרסנטים לא רק להשתיק דיון מדעי פלורליסטי, שהינו נשמת אפו של המדע, אלא אף להכפיף את המדע לשירות נראטיבים המועילים לאינטרסים הכלכליים שלהם. לפיכך, כשר המדע החדש, אתן מקום מרכזי ועדיפות עליונה לעיסוק בסוגיות מהות אלה.

לטכנולוגיה ולמדע יש פוטנציאל עצום המאפשר לחברה האנושית איכות חיים טובה יותר והתמודדות עם בעיות קיומיות. טכנולוגיות של רפואה אישית מאפשרות לטפל במחלות סרטן ובמחלות אחרות, אשר נחשבו לאורך שנים כחשוכות מרפא, ולעתים אף להביא להחלמה מלאה. טכנולוגיות להתפלת מי-ים מאפשרות מקורות מים חדשים באזורים בהם קיים מחסור חמור במים לשתייה ולחקלאות. אך במקביל, ישנן טכנולוגיות רבות הטומנות בחובן סכנות משמעותיות ליכולת של חברות אנוש, ובפרט אלה הדוגלות בדמוקרטיה, לשמר ערכי ליבה של זכויות הפרט לפרטיות, לחופש תנועה, עיסוק ובחירה. דווקא הטכנולוגיות הדיגיטליות, אשר נתפסות כיום, ובצדק, כמי שכבר שינו באופן מהותי את חיינו וצפויות לחולל מהפיכות נוספות בכל תחומי החיים, הן האיום הישיר ביותר. במהותן, מדובר בטכנולוגיות דיגיטליות המבוססות על יכולות חישה ושליטה חסרות תקדים על אנשים, ארגונים ומערכות תשתית כגון תקשורת, תחבורה, מים ואנרגיה. הן מאפשרות אגירת נתונים ומידע על כל פרט בחברה ושימוש בו דרך אלגוריתמים מתוחכמים, לכאורה, על מנת לשפר את איכות חייו של הפרט ורמת השירותים המסופקים לו.

אלא שהתקופה שבה אנו מצויים סיפקה עדות מוחשית לעובדה שלצד הפוטנציאל החיובי העצום שלהן, הטכנולוגיות הדיגיטליות האלה יכולות בקלות רבה לשמש כלי רב עוצמה בידי גורמי תעשיה וממשל כדי לשלוט באזרחים, לעצב את התודעה שלהם ולרמוס את זכויות הפרט שלהם. משבר הקורונה ואופן ניהולו הבליטו וסיפקו דוגמאות לרוב לפוטנציאל ההרסני של שימוש לא מבוקר בטכנולוגיות דיגיטליות. היינו עדים לכך שבישראל נעשה, לראשונה מקום המדינה, שימוש ביכולות מעקב דיגיטליות של שירות הביטחון הכללי למעקב אחר אזרחים, ללא כל בסיס סיבתי פלילי או ביטחוני. התו הירוק שהוחל בארץ והגביל את הכניסה של אזרחים שומרי חוק למרחב הציבורי רק בשל בחירתם לא להתחסן בחיסון לקורונה היה עוד דוגמה לשימוש דרקוני ולא מוסרי בטכנולוגיות דיגיטליות. כיום כבר ברור לכל שהתו הירוק היה בבחינת עורבא פרח מבחינה רפואית ומדעית, אבל השיח על דרכונים דיגיטליים נמשך במלוא עוזו בארגון הבריאות העולמי ובקרב חברות הג’י-20. מימוש החזון הטכנולוגי הזה, ייתן לממשלות, ואולי אף לארגון הבריאות העולמי, יכולת להגביל תנועה של אזרחים, אשר לא יצייתו לדרישות חיסון או דרישות רפואיות אחרות. המעבר לכסף דיגיטלי ומערכות אנרגיה ביתיות נשלטות מרחוק, עשוי לספק לממשלות כלי אכיפה נוספים רבי עוצמה, אשר ללא מנגנונים משמעותיים של בקרה ואיזונים עשויים להותיר את הפרט חשוף וללא הגנה מהשלטון. 

חברות הטק הגדולות ממשיכות לאגור מידע אישי רב על כל אחד ואחת מאיתנו, ללא כל פיקוח משמעותי, והן הראו פעם אחר פעם שאינן מהססות לעשות שימוש לרעה במידע זה לטובת אינטרסים מסחריים ולשתף פעולה עם ממשלות ותאגידים למטרה אחת בלבד: להשליט את הנראטיב שלהן ולדכא כל ניסיון של מישהו להשמיע דעות אחרות. דומה שכחברה התאהבנו בטכנולוגיות חדשות באשר הן. חדשנות הפכה למילת קסם. כך גם שווקו בעולם ולציבור בישראל חיסוני הקורונה של פייזר. טכנולוגיית האם. אר. אנ. איי שעל בסיסה פותחו החיסונים הוצגה כטכנולוגיה חדשנית שתציל את העולם מנגיף הקורונה. רבות נכתב על הטכנולוגיה הזו שתאפשר פיתוח חיסונים בזמן שיא ויכולת התאמה תוך זמן קצר לכל וריאנט עתידי שיתגלה. תאגידי הטק בשיתוף הממשלות פעלו לשיווק אגרסיבי של הנרטיב לפיו החיסון יעיל ובטוח, תוך התעלמות ואף השתקה אקטיבית של כל דעה נגדית מבוססת ככל שתהיה. אחרית הדברים מצביעה על כך שמוטב היה לו היינו עוצרים לרגע, ושואלים כמה שאלות קריטיות לגבי יעילותה ובטיחותה של הטכנולוגיה החדשה הזו. אכן, לא כל מה שחדש או חדשני הוא טוב יותר, ובמקרה הנ”ל הסתבר די מהר שמדובר בחיסון שאינו יעיל, וחמור מכך, גורם נזקים בריאותיים חמורים ורחבי היקף. 

נשאלות השאלות כיצד קרסו כל מנגנוני הבקרה, כיצד לא נדונו הסיכונים, כיצד לא ננקטו אמצעי זהירות, בשעה שהוחלט בישראל ובעולם, להסתמך על הטכנולוגיה המאוד לא בטוחה הזו, ואף לכפות הלכה למעשה את השימוש בה על מיליונים בישראל וביליונים רחבי העולם. לשאלות אלה הקשר רחב בהרבה מחיסוני הקורונה, והן מציפות בעיות יסוד לגבי אי קיומם של עקרונות מנחים, חקיקה, ותהליכי עבודה והחלטה שלטוניים שקופים, לגבי שימוש בטכנולוגיות חדשות והטמעתן במרחב הציבורי. 

העדויות שצפות לאחרונה לגבי מקורו של וירוס הקורונה שגרם למותם של מיליונים ולכאוס חברתי, כלכלי ושלטוני ברחבי העולם, מחדדות את הבעייתיות הקיימת ביחסים בין הקהילה המדעית האקדמית, לבין גורמי תעשייה וממשל. כל הגבולות נפרצו והמחקר המדעי- אקדמי שאמור להיות פלורליסטי ועצמאי, נשלט כיום רובו ככולו על ידי אינטרסים זרים.

האמת המצטיירת היא שקרוב לוודאי שווירוס הקורונה פותח במעבדה בעיר ווהאן (סין) במסגרת מחקר אקדמי בהשתתפות חוקרים מארה”ב וסין, ובמימון גורמי ממשל אמריקאים. מטרתו המוצהרת של המחקר היתה לחקור את הפוטנציאל של וירוסים של קורונה בעטלפים להדביק בני אדם, וזאת על ידי הנדסה גנטית של הווירוסים במעבדה, כדי להפכם מדבקים ככל האפשר לבני אדם. נראה שמערכות ונהלי בטיחות כושלים במעבדה בווהאן גרמו לתאונת עבודה ולדליפתו של הווירוס, והשאר היסטוריה. האוזניים השומעות מתקשות להאמין, הכיצד ייתכן שמחקר עם מטרה כזו מעוותת ומסוכנת התאפשר ואפילו נתמך על ידי ממשלות? העדויות לכך שמדובר בווירוס מהונדס היו מוכרות כבר בתחילת שנת 2020 ולמעשה גורמי ממשל בארה”ב, אנגליה וסין שיתפו פעולה עם מדענים מהאקדמיה, על מנת להמעיט בערכן של עדויות אלה, להסתירן, ולשווק לעולם את הנראטיב שמקור הווירוס הוא בשוק החיות של ווהאן.

ההסתרה לגבי מקורו של וירוס הקורונה, אינה מקרה ראשון, בודד או ייחודי של יחסי גומלין בעייתיים בין מדענים אקדמאים ובין גורמי ממשל ותעשייה. לאורך התקופה האחרונה וגם עכשיו אנו עדים יותר מאי פעם ניגודי אינטרסים חמורים, להשתתפות אקטיבית של של מדענים מהאקדמיה במאמצים לשיווק נרטיב הרצוי לממשלה ולגורמים מסחריים, אשר במקרים רבים מממנים באופן ישיר או עקיף את המחקרים של אותם מדענים. מדענים מהאקדמיה הפכו לכוכבי תקשורת ולדובריו של הנרטיב. מדענים ורופאים שלא יישרו קו והעזו להציף שאלות בנוגע לנרטיב נרדפו על ידי רשויות הממשל, אוניברסיטאות וארגונים מדעיים מקצועיים, ואף על ידי התקשורת המרכזית, רובם ככולם ממומנים על ידי חברות הפארמה. גם הגבולות בין רשויות הממשל ותאגידי הענק המסחריים נפרצו לחלוטין. לדוגמה, מדינת ישראל חתמה על הסכמים עלומים ומושחרים עם חברת פייזר, ואף על הסכם שיתוף פעולה מחקרי, שמטרתו המוצהרת, שחור על גבי לבן, היא לבדוק מה הם שיעורי ההתחסנות הנדרשים על מנת להגיע לחסינות עדר. גורמים בכירים במערכת הבריאות שאמורים לקבל החלטות הרות גורל לגבי בריאות הציבור, נפגשים באופן שבועי עם אנשי חברת פייזר, מבצעים מחקרים משותפים עמם או מטעמם, ואף מפרסמים מאמרים משותפים בעיתונים מדעיים. 

כדי שדברים חמורים כאלה לא יישנו, כדי שזכויות האזרח וזכויות הפרט  שלנו יישמרו, כדי שנדע שאנחנו כאזרחים מוגנים מפני החיבור המסוכן: תאגידי ענק וחברות הפארמה – המחקר האקדמי – הממשלה – והתקשורת המגוייסת – אני מוכן לקבל על עצמי את התפקיד הכה חשוב הזה בעת הזאת. כאמור, הנני מתחייב להעמיד את כל תקציב המשרד ולעשות כל מה שביכולתי לשנות באופן יסודי ומהותי את המצב הקיים.