לדעת לגמור
מצד אחד, "תסמונת המושיעה" גורמת לי לחשוב שאסור לי לנטוש את הטור הזה. מצד שני, הגוף לא משקר
אף פעם לא היה לי קל עם פרידות. הייתה לי פעם מורה שאמרה שבכל בן אדם קיימת ישות נפרדת, זאת שעושה את הפרידות בחייו, ולרוב היא עושה אותן בצורה מאוד מסוימת. לדוגמה, בסיום קורסים או סדרת מפגשים קבוצתיים מתמשכת שהשתתפתם בהם – האם אתם מאלה שמושכים את המפגש האחרון וכשהוא מסתיים ואנשים מתחילים להתפנות, תישארו עוד קצת? אולי תעשו סבב שיחות אחרון עם אנשים, תנסו לייצר המשכיות כמו לפתוח קבוצת וואטסאפ משותפת או להציע מפגשי המשך?
או שאתם דווקא מאלה שחותכים באחת. אלה שבכלל לא יגיעו למפגש האחרון… כלפי חוץ יש סיבות טובות, משהו באמת לא הסתדר לכם פתאום באותו יום, אבל האמת היא שקשה לכם מדי להיפרד.
אצלי זה גם וגם: לפעמים אני חותכת את הסוף, שיכאב כמה שפחות. ולפעמים, מושכת אותו ומנסה לייצר המשכיות.
אז בקיצור, זה טור פרידה היום…
תגובות