לאוורר את הסדינים

“הפרקטיקות שלכם הן פוגעניות ובזויות. אין שום פוטנציאל ריפוי למי שעבר טראומה מינית – שזה בדרך כלל מי שיגיע אליכם – אין סיכוי להירפא מזה שהוא יתפשט בקבוצה ויתחיל לדחוף ידיים ואצבעות לאיברי מין של זרים יחדור וייחדר. תפסיקו כבר לפגוע באנשים פגועים חלשים תמימים. מיניות מקודשת? אתה עם אהובתך או אהובך מה שתבחר באינטימיות קדושה וכבוד. זה סבבה בבית שלך. לא בפסטיבלים של מין. שמחה לשמוע שעצרת את פעילותך כדי לעשות בדק בית. מקווה שגם לא תחזור אליה.”
אחת מתוך עשרות תגובות נאצה שקיבלתי בפייסבוק.

עולם ה”מיניות המקודשת” עובר בעת הזאת ביקורת חריפה בעקבות סיפורי פגיעה וניצול יחסי מרות של מנחים ומטפלים. זה לא ייחודי לתחום הזה – סיפורי פגיעה עולים מכל מקום בתקופה האחרונה, אבל כאן זה חמור יותר. כי התחום הזה נועד לייצר מרחב של חוויות מיטיבות בהקשרים העדינים והרגישים האלה.
הביקורת עושה מהתחום סלט שלם, מערבבת טיפול מיני אלטרנטיבי עם פוליאמוריה והנחיית סדנאות, סדנאות התפתחות עם עיסוי טנטרי. ומצד המגוננים על התחום נשמע שוב ושוב הפתגם השחוק “לזרוק את התינוק עם המים”.

אז רגע, אין כאן תינוק ואין כאן מים. יש כאן תחום שיש בו כ–150 מנחים ומנחות ו–150 מטפלים/ות. יש עולם תוכן ענק שכולל גם מרחבים שאין בהם בכלל מגע או עירום, יש מרחבים רק לנשים עם ידע על מיניות נשית, והמון תוכן לזוגות כדי לתמוך בהעמקת אינטימיות. רוב המנחות והמנחים לא נמצאים בשום אינטראקציה פיזית עם משתתפים/ות, ו–90% מהסדנאות לא כוללות “דחיפת ידיים לאיברי מין של זרים”, אבל עדיין יש נפגעים ונפגעות בתחום ויש מנחות ומנחים וגם מטפלים שיש עליהם תלונות על פגיעה וניצול יחסי מרות. זה סימן לעצור, ולעשות בדק–בית יסודי עמוק ומקיף של התחום.

אל עולם המיניות המקודשת הגעתי במקרה. סדנאות טנטרה ומיניות סיקרנו אותי, אבל לא הלכתי, כי היתה לי “תחושת בטן” שזה עולם “מלוכלך”. אני אמן קרקס מקצועי, מלמד תקשורת מקרבת וגם פעיל בעולם הטנגו. במרץ 2015 הוזמנתי להעביר סדנה של ריקוד טנגו בכנס טנטרה שהיה אז חדשני. להפתעתי, פגשתי שם אנשים ששאלו שאלות אמיצות שלא העזתי לשאול, על מיניות, יחסים, רגשות, עונג, אינטימיות, כנות ורוחניות, וחיפשו תשובות בדרך חווייתית. ציפיתי שאפגוש אורגיות במרחבים חשוכים וזה לא מה שהיה שם. רק אחרי שהעזתי לבוא, הבנתי שה”לכלוך” היה אצלי בראש, ו”תחושת הבטן” היתה הסללה תרבותית שחונכתי אליה. הסללה תרבותית שכל מה שקשור לעונג, תשוקה, משיכה ארוטית, ערום ומיניות זה מלוכלך ומקושר למשהו שצריך להתבייש בו, או לתחושת אשמה. המון פחד מלדבר על מין, פחד מהמיניות של עצמנו וחוסר תקשורת. נשמע לכם מוכר?

רגע לעצור

המסע האישי שלי עבר דרך עשרות סדנאות כמשתתף, אסיסטנט, ולאחר מכן כמנחה ומנהל תוכן.
לפני שבועיים החלטתי לקחת פסק זמן מיצירת עוד אירועים ואני קורא עדויות ברשת של אנשים שנפגעו ומנהל שיח עם עמיתים בתחום כדי לפעול לשינוי ודיוק של התחום. אני עוצר כי מצטברות עוד ועוד עדויות קשות על פגיעות בתוך התחום הזה שיקר כל כך לליבי. חלקן ממטפלים וחלקן ממנחים וגם מנחות. חלק מהדברים קרו לפני שנים ועכשיו יש לגיטימציה לספר וחלקם מהחודשים האחרונים. זה כואב ועצוב, וחשוב לקחת זמן לעצור ולהקשיב לכל מי שנפגע/ה. כל סיפור נותן לגיטימציה לעוד סיפור לעלות, וחשוב שנדע. חשוב שכל מי שנפגעו ירגישו בטוחים להישמע, וידעו שיש מוכנות להקשיב ולעשות בדק בית יסודי ומקיף, לקחת אחריות על מה שהיה ועל מה שיהיה הלאה.

התחום לא יעלם. אנשים כבר לא מוכנים להתפשר על חוסר באינטימיות, שיח רגשי כנה ואותנטי, קרבה, ובעיקר מימוש הפוטנציאל הארוטי–מיני שלהם בחיים האלה. והסדנאות בתחום נותנות לזה מענה. אפשר ורצוי לצמצם פגיעות, במיוחד אם מבינים מה מותאם למי וחשוב לדעת היכן המקומות שיכולים להיות נפיצים.

סדנה וטיפול

אז בואו נעשה סדר בסלט ונפריד בין טיפול להנחיה לפוליאמוריה ולעיסוי טנטרי. פוליאמוריה היא בחירה פרטית של אנשים איך לחיות. כמו שלגיטימי לגבר להיות גיי ולאישה להיות לסבית, או למישהו להחליט שהוא פלואיד ג’נדר, אז יש אנשים שבוחרים לחיות בזוגיות מונוגמית ויש שחיים בצורות אחרות. אין לזה שום קשר לתחום הסדנאות והטיפול. וכמו שלהיות גיי לא מפותח יותר מלהיות סטרייט, כך לחיות בא–מונוגמיה לא מפותח יותר ממונוגמיה. הלאה. בואו נדבר על ההבדלים בין טיפול להנחיה. יש טיפול מיני אלטרנטיבי, ויש סדנאות ואירועים – אלה הם שני עולמות תוכן שונים לגמרי. טיפול קורה בקליניקה 1 על 1 ונוגע בחוסר חשק מיני, קושי להגיע לאורגזמה, כאבים בחדירה, שפיכה מהירה ועוד עשרות נושאים, ולעיתים כחלק מתהליך כולל גם עיסוי איברי מין. טיפול מיני לא חייב לכלול מגע. עצם זה שיש מישהו שאפשר לדבר איתו/ה על הנושאים האלו, זה המון. כמו כל עולמות הטיפול האלטרנטיבי בארץ מדיקור ועד שיאצו, גם התחום הזה לא מוסדר עדיין, ואין רגולציה על ההכשרות הקיימות וסטנדרטים להיות מישהו מטפל. זה נושא ענק לגעת בו, אבל זה לא עולם התוכן שלי, אני בעולם ההנחיה, שהוא עולם תוכן אחר לחלוטין. מה זה אומר? הנחיית סדנאות אינטימיות–מיניות באה לתת מענה על החינוך שלא קיבלנו. החינוך למיניות שקיבלנו (אם בכלל קיבלנו) כלל מניעת הריון, מחלות מין, הסברה על פגיעה והטרדה מינית. אלה נושאים ממש חשובים, אבל חסר שם ידע בסיסי חשוב.

אף אחד לא מלמד אותנו על אינטימיות, תקשורת והקשבה, משיכה ארוטית, הסכמה, מגע ועונג. את החלל הזה אנשים ממלאים על ידי ספרים וצפיה ברשת – פורנו, נטפליקס ודיסני. ודיסני זה פורנו של הלב. אבל כמו שלא לומדים בדיסני איך לנהל מערכות יחסים בריאות, כך הפורנו לא מלמד על אינטימיות ומעשה אהבה.

אל הריק החינוכי הזה מגיע עולם הסדנאות ומציע ידע עיוני רחב ולמידה חווייתית. ויש המון כוח ללמידה חווייתית. לחוות אינטימיות עמוקה, ארוטיקה כנה, ביטוי רגשי חשוף ופגיע, אותנטיות ומיניות מודעת זה טרנספורמטיבי. זה משנה חיים. אבל לא כי חיפשנו טרנספורמציה, אלא כי יצרנו מרחב בטוח שאיפשר לה לקרות מעצמה. אם אתם מדמיינים עכשיו אורגיות, זה לא הכיוון, למרות שבתוך תחום כל כך גדול יש גם את זה. רוב מה שתמצאו בסדנאות זה להאט מפגש אנושי, לקחת זמן להסתכל לבן זוג בעיניים, לשים יד על הלב. לנשום, להתחבר לגוף של עצמנו. ללמוד על דפוסי המשיכה ועל סוגי מגע, לחוש ביטחון באנרגיה המינית שלנו גם בלי להניע אותה. זה כולל גם למידה על אינטימיות והקשר בין אינטימיות ללהיות חשוף ופגיע, הקשר בין רגש למין, ואיך תקשורת על גבולות ואמירות “לא” יכולה לייצר קירבה. למעשה, הרבה ממה שאני מלמד בסדנאות שלי, הם כישורים חברתיים בסיטואציות אינטימיות–ארוטיות. אבל זה כי אני שייך לזרם ה”מיניות מודעת”.

מיניות מודעת ומיניות מקודשת

אלה שני תחומים שונים. שניהם עוסקים באנרגיית החיים. בלהסכים לחיות את החיים במלואם בחופש ובאומץ, בתשוקה ובאחריות. לחיות בכנות עצמית ואותנטיות עם אחרים, עם הקשבה ומוכנות לפגוש עוד ועוד חלקים של עצמנו. להיות אנשים שלמים יותר, חיים יותר, עם סקרנות של החיבור בין האדם לאלוהי, בין התודעה, לגוף, לקוסמוס האינסופי וחזרה אל נפש האדם. וזאת הסיבה שזה כל כך מושך. המסע הזה גם מפגיש עם כאב, קושי, פגיעות עבר וטראומות. לא רק למי שעבר טראומה מינית, לכולנו יש מקומות פצועים באינטימיות ומיניות. כשנעים אל יותר אנרגיית חיים, כל מה שלא פתור בנו יבוא לפגוש אותנו. זה חלק מכל מסע כן אל עצמנו. מפגש עם החלקים השבורים שבתוכנו. מיניות מודעת עוסקת בתקשורת, רגשות, מערכות יחסים, אמונות ליבה, חיבור לב ומין. חווים ומתרגלים בה כנות, חיבור לגוף ולאנרגיה המינית שבו, אחריות וריבונות, תרפיה וטראומה והתפתחות אישית.

מיניות מקודשת צוללת אל החיבור של מין לרוחניות, שמאניזם, מצבי טראנס, טקסים, טנטרה, חוויות טרנספרסונליות והתעלות.

במיניות המודעת נלמד להקשיב לגוף, ללב, ולמין של עצמנו. נלמד איך ליצור אינטימיות בתוך קשר או בסיטואציה ארוטית ומינית. מדברים בה על הקשר בין קירבה לבין להיות חשוף ופגיע (vulnerable), חווים תקשורת כנה של כמיהות וגבולות. שיח רגשי, רבדים וסוגים שונים של הסכמה, לומדים על משיכה ארוטית, למה היא מופיעה, מה משפיע עליה, מדוע ומתי היא נעלמת, על חישה בגוף, על עונג ונשימה, על הנעה של אנרגיה מינית, על שפיכה נשית ומולטיאורגזמיות, על החיבור בין עונג לרגש לתרפיה וטראומות עבר, איך לחבר רגש למגע, על מיניות נטולת יעד, על מגע נוכח, על חופש בחירה, על יציאה מדפוסים לא מיטיבים ואחריות. מיניות מודעת זה: ללמוד כישורי חיים, ללמוד להאט ולהקשיב, להתיידד עם הגוף והרגשות שלנו וללמוד לתקשר אותם. להתרחב ליותר אינטימיות וארוטיקה עם עצמנו ואחרים כדי לממש את הפוטנציאל הרומנטי–ארוטי–אינטימי שלנו. להיות אנשים שלמים יותר, מודעים יותר, עם חופש, אחריות, וביטחון במקום שלנו בעולם.

לאן ללכת ואיך לא “להצליח” בסדנה

חפשו תוכן שמותאם לכם. יש המון סדנאות ואירועים לזוגות. המגוון רחב ועצום: יש גם המון סדנאות ואירועים שמיועדים רק לנשים. יש בהם לימוד וידע על המיניות הנשית במרחב של אחווה והעצמה נשית. באופן דומה, יש קורסים לגברים על מולטי–אורגזמיות, על יוגה טנטרית, על שיח רגשי וגבריות עכשווית ועוד. יש גם סדנאות ואירועים להטבקיים וגיי פלואיד פרנדלי. ישנם קורסים שעוסקים רק בתרפיה – עיבוד וריפוי של טראומות רגשיות ומיניות עם אנשי מקצוע שמתמחים בזה. יש קורסים רק של תקשורת במיניות – ללמוד לתקשר בסיטואציות אינטימיות ומיניות ובעצם ללמוד לתקשר ולהיות אמפתי לחלקים שונים בתוכי. אף אחד שם לא מכניס ידיים לאיברי מין של זרים ואין שם עירום. בכל מקרה, חשוב להבין שגם אם אין לחץ מצד מנחים, יש לעתים לחץ אצל המשתתפים “להצליח בסדנה”. אנשים עושים דברים שפוגעים בהם בשם הרצון להשתייך, להיות חלק. להיות נחשבים במרחב. מרגע שאדם נכנס לסדנה הוא במינון כזה או אחר של חרדה חברתית וחלק בו ינסה להבין “איך עושים את זה נכון” ויהיה פחד מלהיות “שונה”. העבודה של מנחה מנוסה היא להגיד בדיוק את זה, להציף לתודעה שזה מה שקורה, ולהגיד בבירור שמותר לצאת מסדנה באמצע. מותר לשבת בצד ומותר לעשות וריאציות על מה שמתרגלים. מותר להגיד “לא” גם להנחיה ולדינמיקה הקבוצתית. זה לא מספיק שמנחה אומר את זה בהתחלה. לפני כל תרגיל שהולך אל חשיפה רגשית או פיזית או נועזות כזו או אחרת, צריך להזכיר. כי הכוח של הרצון להשתייך ו”להצליח בסדנה” הוא מאוד חזק והוא בתוך התודעה של המשתתפים.

כנסים ופסטיבלים

יש לא מעט כנסים ופסטיבלים בשנה, זה מרחב שבו אפשר להכיר אנשים, לקבל השראה, להכיר מגוון מנחים ולחוות שבט אנושי שחי תרבות המאפשרת ביטוי רגשי, ארוטי ומיני.

חשוב לדעת מראש אל מה הולכים. האירועים מאוד שונים זה מזה. אחד ההיבטים העוצמתיים והמרפאים המתרחשים באירוע מוצלח הוא בכלל לא מיני אלא חברתי. חוויית החופש שמותר לי באמת להיות, בדיוק כפי שאני, כולל החלקים הרגשיים והמיניים שלי. יש במרחבים האלה יותר קבלה של אחרים כפי שהם, בלי מסיכות ותדמיות. לשהות כמה ימים במקום שבו מותר ואפשר להיות כנים, פגיעים וחשופים, זו חוויה שמרפאת מקומות מאוד כואבים בנפש, מקומות פגועים משיפוטיות חברתית. מרחב שמותר בו פשוט להיות. כנס או אירוע רב משתתפים הוא לא טיפול. זה לא אומר שלא יהיו בו חוויות שנחווה כמרפאות, אבל זה לא תחליף לתהליך 1 על 1 עם מישהו שפנוי רק אלינו ומלווה רק אותנו על פני זמן.

אחרי אחד הכנסים הראשונים שהיו בכנרת, הסברתי למישהו עד כמה משמעותי ליצור לנשים מרחב מעורב מגדרית שאפשר להיות בו בעירום שירגיש עבורן בטוח ואף אחד לא יטריד אותן. ועד כמה זה משמעותי ליצור לגברים מרחב מעורב שאפשר לבכות בו ולהיות חשוף רגשית ואף אחד לא יזלזל בך. רק אחרי זה יש את כל התוכן של הכנס שהוא נדיר וחשוב.

בכנסים שאני ניהלתי אין שום לחץ על אנשים להיות בעירום. לא מצד ההפקה ולא מצד המנחים. כשהכנס מתקיים באביב ליד מקור מים, יש יותר עירום וכשהכנס בחורף וקר, יש פחות. האירועים הכי נפיצים הם אירועים רב מגדריים ורב גילאיים, כנסים ופסטיבלים. כל הפצעים והטראומות החברתיות שהמשתתפים נושאים עמם נמצאים שם ברקע. אם אין לזה התייחסות ישירה או עקיפה, זה יישאר כל הזמן בצל. אנשים עלולים לחוות גילנות (גזענות של גיל), פחד מגברים, פחד מנשים ועוד. אחד הרגעים הכי חזקים שחוויתי בכנס כזה היה טקס סליחה בין המינים. דמיינו מעגלי גברים ונשים ומי שא–בינרי יכול לבחור היכן מתמקמת. אנשים נותנים מקום לכאב, ומקבלים נראות והכרה ומילים של סליחה וצער. נתנאל גולדברג מלווה את הטקס עם שירי נשמה מרגשים ועשרות אנשים עומדים או שוכבים עם דמעות בעיניים ולב שמסכים להיות חשוף, זו חוויה מרגשת וחזקה שקשה לתאר במילים.

מרחבים לא מוגנים

לצד הסדנאות והאירועים המונחים, יש מרחבים פתוחים שבהם אין הנחיה. בעיניי, אלה מקומות מרתקים אך נפיצים מאוד. הטרנד עכשיו הוא לקרוא למרחב פתוח “מקדש”. מדובר באירועים שאמורים להיות מרחבי “סקס–פוזיטיב” שבהם אנשים יכולים לחקור ולהתנסות כרצונם. כללי המרחב הם ששום דבר לא קורה בלי תקשורת מראש והסכמה. מה שיפה כאן זו החוויה של לנוע מתוך עצמנו בהקשבה, והחופש ליצור מה שבא לנו. מה ההבדל בין מה שמתרחש ב”מקדש” לבין אורגיה מודעת? אני לא הבנתי עדיין. אלה מרחבים שאני בהחלט לא ממליץ ללכת אליהם לאף אחת ולאף אחד שיש לו פוסט טראומה מפגיעה מינית. אלה לא מקומות מותאמים עבורכם. רוב הסיכויים שזה נורא ימשוך אתכן/ם ללכת, אבל אם משהו שם לא יתאים ותקפאו, לא בטוח שמישהו ישים לב. אם תצוף לכם שם טראומה, לא יהיה שם מי שיחזיק את זה. וגם למי שאין איזו טראומה מינית קשה, לכו ל”מרחב פתוח” רק אם עברתם סדנאות על הסכמה וגבולות ויש לכם ביטחון שתדעו לעצור כל סיטואציה שלא מתאימה לכן.

זה לא מתאים לכל אחת ואחד

כשמקשיבים לגוף ונפתחים לחוש ולהרגיש נפגוש גם כאב.
טראומות רגשיות ומיניות מהעבר. זה חלק ממה שנפגוש וזה לא קל. יש אנשים שעבורם זו פתיחה של פצע ישן שלא מתאים להם לפתוח. חשוב למצוא מרחב שמאפשר חופש בחירה אם להשתתף או לא, שלא יהיה לחץ לקחת חלק בשום תרגיל. חשוב לזכור שרק אתם מחליטים על עצמכם ושאף אחד לא יודע עליכם יותר מכם. אם מישהו מנסה להסביר לכם שאתם “תקועים” ו”צריכים” לעשות דבר כזה או אחר, לכו מהמקום. ללכת מסדנה באמצע או להגיד “לא” למנחה יכול להיות אקט נהדר ומעצים של ריבונות ואחריות עצמית. אין טעם לשחזר טראומות עבר במרחב לא מוחזק. תבררו מראש על המנחה ועל הסדנה לפני שמגיעים אליה ותשאלו אם מקובל לא להשתתף או לא לעשות את כל התרגילים. אם נאמר לכם שלא, אל תלכו לשם. הלמידה על גבולות היא אולי הלמידה הכי משמעותית בסדנאות המיניות. עד כאן לגבי המיניות המודעת.

המיניות המקודשת

המושג “מיניות מקודשת” הוא מהפכני. בתרבות שבה מיניות היתה טאבו, שכל מה שקשור לאברי מין נקשר לבושה ואשמה, תרבות שבה עירום הוא מאיים – עצם חיבור המילה “מיניות” ל”מקודשת” מהווה הזמנה לשינוי תודעה חברתי–תרבותי. זרם “המיניות המקודשת” פועל בזיקה לתרבויות קדומות שבהן היו מקדשים ופולחנים לאלים ואלות של ארוטיקה, אהבה ומיניות. הוא מכוון אל התעלות רוחנית, מיסוס האגו, חיבור לנשגב ומציע לחקור את המסתורין הגדול של החיים דרך מין. עולם ה”נאו–טנטרה” מלמד מדיטציות כגון ישיבות “שיווה שאקטי” והנעת אנרגיה מינית עם נשימה, לצד טקסים של התבוננות מדיטטיבית באיברי מין או חפינה והנחת יד למשך זמן ארוך עם נוכחות אוהבת על איברי המין ועד עיסויים איירוודיים וגם אותם העיסויים המוזכרים לשמצה ברשת של פין פות או ישבן (עיסוי יוני, איבר המין הנשי, או עיסוי לינגאם, הפין). מרחב של מיניות ורוחניות מרתק. פתאום הגוף שלנו נהיה “ספינת חלל” שיכולה לקחת אותנו אל מימדי זמן ומרחב אחרים. בלי סמים. רק על סרוטונין עונג ופראנה. זה לקלוט שסודות היקום הם בקצה האצבע שלנו ביחוד אם האצבע מונחת על הדגדגן או בבלוטת הערמונית, והעולם הרוחני נפתח לנו בצבעוניות ועושר אינסופיים. זה מאוד מאוד מפתה. אז כן, חקירת עומק והתפתחות רוחנית יכולה לעבור גם דרך עבודה עם עונג ומין.

לעתים העבודה הזו מתקיימת עם: תיקשורים, שחזור גלגולים, התעלות רוחנית מדיטטיבית, מסעות תודעה שמאניים, תפילה והבאת כוונה. מדיטציות התבוננות עמוקות, חלימה צלולה, עבודת צל, זן בודהיזם, מסתרי הקבלה היהודית ועוד. בזרם הזה אפשר למצוא סדנאות עם טקסי “סקס מאג’יק” ברוח ה”ניו אייג'” (“מחשבה יוצרת מציאות”, “הסוד”), שבהן מחברים בין עונג והנעת אנרגיה מינית לטכניקות של מיגנוט המציאות באמצעות דמיון מודרך. עוד מושג שיש סיכוי שנפגוש במרחבים האלה הוא ETP – empowerment through pleasure שמחבר תרגילי דמיון מודרך מעצימים וטכניקות אימון (קואוצ’ינג) עם הנעת אנרגייה מינית ועונג. יוצרים חיווטים פנימיים מעצימים לנושאים שמהם יש לנו חשש או רתיעה. אנחנו בעצם “מתקנים” בדרך לא קוגניטיבית את הקשר שלנו לנושא ומניחים שם כוונות טובות ומשאלות לב מחוברות לרטט של עונג. עונג הוא מצב אקסטטי, טראנס. בזמן עונג הכי הרבה מרכזים פועלים במח, יותר מכל מצב פיזי אחר. הגוף מייצר אוקסיטוצין, דופמין וסרוטונין ונוצר מצב מרתק של הרחבת תודעה עם פוטנציאל לחיבור רוחני ורגשי עמוק. לכן, מישהי או מישהו במצב טראנס יכול/ה לעשות דברים “בהסכמה” אבל כשיירד מצב הטראנס הוא/היא ירגישו פגיעה. כי זו לא הסכמה שלוקחת בחשבון את מכלול החלקים שבאדם. ישנם רבדים שונים של הסכמה בתוכנו. ובדיוק בשל כך התחום הזה כל כך נפיץ.

שם המשחק הוא אחריות

ויש מי שלוקחים את התירגול העוצמתי הזה אל המקומות הפצועים והכואבים בנו כדי לרפא טראומות עבר. הפוטנציאל אכן שם. אינטואיטיבית זה כיוון נכון, אבל כדי להיות שם עבור מישהו שפוגש את כאבי חייו צריך ידע ונסיון. עונג עצמו לא מרפא, הוא רק פותח את התודעה. סשן ריפוי מקומו בטיפול של 1 על 1 ולא באירוע. זה כמו שלא תקפצו למסע ריפוי עם MDMA עם זרים בפסטיבל או עם חבר שאין לו שום ניסיון בטיפול. אירועים רבי משתתפים הם לא המקום לעשות בהם “קראש טסט” על המקומות הכי כואבים שלנו. ריפוי קורה מעצמו כשיש חוויה מיטיבה במרחב בטוח. רוצים ריפוי? חפשו את החוויה המיטיבה שתאפשר לו לקרות, ומרחב בטוח שיאפשר את זה. בעיניי, חוויות אקסטרים אינן רמה גבוהה יותר של התפתחות. הן רק עוד סוג של כיף: תקיעת גזר בתחת באקסטזה רוחנית, ללכת על גחלים וגליצ’ות בשמן בעירום או מין טרנספרסונלי מרובה משתתפים הן לא ברמה גבוהה יותר רוחנית או התפתחותית מאינטימיות עמוקה, עדינות, איטיות, נשימה עמוקה ביחד, מבט בעיניים ונוכחות ארוטית קשובה עם בן זוג. אפשר לעשות אקסטרים כי זה כיף ומצחיק ומגניב אותנו (במיוחד הגזר), אבל לא כי זו “רמת ההתפתחות הבאה”. בדיוק כמו שא–מונוגמיה לא מפותח יותר ממונוגמיה.

באירועי מיניות מקודשת הלמידה היא פחות קוגנטיבית ויותר רגשית חווייתית. יהיה שימוש במושגים כמו “חניכה” או “טרנסמישן” שזו מילה המנסה לבטא סוג של השראה שעוברת מתוך לקיחת חלק בטקס או מפגש עם מישהו אחר שנמצא ברטט, תדר או מצב טראנס. המרחב הוא שמאני טרנס–פרסונלי שזה אומר שכל מה שקורה בו מייצג פרקטל של היקום. התייחסות למיניות בז’אנר הזה תהיה כאל תדר – רטט עוצמתי להתכייל אליו ולרטוט בו. לא, לא דיברתי סינית, דיברתי עכשיו ניו אייג’ית של עולם סדנאות המיניות המקודשת. כמו פיזיקה קוונטית, רק עם אורגזמה. זהו תחום שמזמין לחקור לא פחות ולא יותר מאשר את המסתורין הגדול של הבריאה, והעולמות הרוחניים דרך חוויות ארוטיות מיניות. וכל מה שלומדים בסדנאות האלה, אפשר לאחר מכן לעשות עם עצמנו לבד או עם פרטנר בבית. כל מה שצריך זה מרחב בטוח ואוהב, אצבעות ושמן קוקוס, והדרך לאלוהים פתוחה בפניכם. אני לא ציני. טוב, חצי ציני כי זה באמת ככה וזה באמת מצחיק. כי אני חושב שרוחניות ושמאניזם זה משהו שיכול להיות נגיש בכל רגע בכל מקום. בסוף זו גמישות של התודעה והיכולת המודעת להניע אותה מהגוף ללב למין ואל מעבר, לא באמת חייבים את הנוצות והמרווה, האלתר והפאתוס.

ומילה עלינו, המנחים

מנחה טוב הוא מנחה שמאפשר לכל משתתף לנוע בקצב שלו ובמינון שמתאים לו. ליצור את המרחב וההזמנה להשתתף ביחד עם לגיטימציה ברורה ומתוקשרת למשתתפת לסרב. אף מורה או מטפל לא יודע על אף אחד, ואסור לאף מורה/מטפל לגעת במשתתף כדי לפרק לו או לרפא אותו או להזיז לו. הגוף הרגשי יודע לתקן את עצמו כשמחזיקים לו מרחב בטוח ומיטיב.

כמו בכל תחום, גם בתחום המיניות המודעת או המקודשת ישנם מנחים מנוסים יותר ומנוסים פחות. ישנם מרחבים מוחזקים ובטוחים יותר או פחות. ככה זה בעולם; יש מקצוענים, יש חובבנים, ויש גם שרלטנים. יש הרבה מרפאות ומרפאים נפלאים המאפשרים ומאפשרות קפיצות קוונטיות אישיות של התפתחות העצמה וצמיחה, לצד אנשים בעייתיים שפוגעים ומנצלים. לכן, חשוב מאוד לדעת אל מי הולכים ולברר מראש פרטים על הניסיון וההכשרה של האדם לפני שמשתתפים, והכי טוב זה לדבר עם אנשים שהשתתפו כבר. לא כל מרחב וכל מורה מתאימים לכל אחד/אחת. אבל יש כזה מגוון ומן הסתם קיימים המנחים והמרחבים שיהיו נכונים ומדויקים לכם.

חוויות קיצון וקפיצות קוונטיות

בתוך זרם המיניות המקודשת תמצאו גם קורסים וסמינרים של חוויות קיצון ואקסטרים רגשי פיזי ומיני כדי לחצוב דרך אשליית ה”אני” אל מהות פנימית עמוקה יותר. להשיל שכבות של “סיפורים” רגשיים ונפשיים לא מיטיבים, ולפרק משא נפשי לא נחוץ שאנחנו סוחבות וסוחבים איתנו. לחלק מהאנשים זה עובד ומשנה חיים. אבל זה לא מתאים לכולם/ן. לפעמים החוויה פורצת דרך ומאפשרת קפיצות התפתחות שלוקח שנים לעשות בטיפול אישי, ולפעמים, עבור חלק מהמשתתפים, זה עלול להיות חוויה קשה של שחזור טראומות שתוקעת לשנים. בעקרון, כל אירוע שכולל עירום ומגע באברי מין בחיבור לתירגול רוחני – אלה הן חוויות קיצון. וחוויות קיצון לא מתאימות לכל אחת/ד. כדאי לזכור שהן אינן שלב התפתחותי גבוה יותר מחוויות עדינות. אפשר לעשות קפיצות קוונטיות גם על ידי חוויות עדינות ובקצב איטי, עם זמן לעבד כל רגע ורגע.

מדריך למשתמשים

• אף אחד לא יודע עליכם יותר טוב מכם. תסמכו על הגוף שלכן ועל תחושות הבטן, תקשיבו ללב ולאינטואיציה.

• מנחים טובים תמיד יעודדו אתכן להאט ולהיות בכנות עם עצמכן. יכוונו אתכן חזרה הביתה אל עצמכן, לא אליהם או אל תירגול, לא אל תורה כזו או אחרת.

• אם יש לכם עבר של פגיעה מינית, דאגו לברר מראש האם יהיה שם מישהו מקצועי שמנוסה בטראומה למקרה שתצטרכו.

• ממש אין חובה לתת אמון ולציית מיד לכל הנחיה בסדנה.

• שמרו על בגרות של אחריות אישית.

• זהו את הגבולות שלכם, תקשרו אותם ותפעלו לפיהם.

• שמרו על שיפוטיות בריאה ומידה נאותה של הטלת ספק.

• ודאו שמה שמתרחש במרחב נמצא בהלימה עם מי שאתם.

• תעגנו לעצמכם גורמים מקצועיים שיוכלו תמוך ברגעי משבר רגשי, ולעזור לכם להפוך אותם למקפצה לצמיחה.

• צרו אפשרות לעבד את האירוע בתהליך ארוך עם איש מקצוע ב–1 על 1, במידת הצורך.

• כל האמור לעיל, תקף על אחת כמה וכמה עבור מי שיש להם בנושאים האלו פוסט טראומה לא מעובדת.

אני מאמין בתחום הזה. בעיניי הוא חלק מרנסאנס תרבותי עולמי. אין לי ספק שהוא חייב לעבור רגולציה, ליצור הכשרות מסודרות ומפוקחות למנחים – ובוודאי שלמטפלים. צריך להיות סינון מוקפד יותר של משתתפים כדי ליצור התאמה של קהל יעד לתוכן. חייבת להיות קריאה ברורה להפסקה של כל נורמות המאפשרות מין בין משתתפים למנחים. נדרשת הסברה טובה, יסודית ושקופה יותר לקהל שמחפש סדנאות או טיפול בתחום. אני מקווה שהמאמר הזה תרם ועשה קצת סדר. אין כאן “תינוק” או “מים”, יש כאן תחום שלם ללמוד ולהבין. יש מטפלים ועולם הטיפול, ויש מנחים ועולם הסדנאות. יש מיניות מודעת ויש מיניות מקודשת. יש אנשים נפלאים וחוויות נפלאות, יש שרלטנים ונצלנים וחוויות טראומטיות.

לסיום, בקשה אישית; אם נפגעתם ממני או בסדנה שלי, אנא כתבו לי. אם שמעתם על מישהו שנפגע ממני, תגידו להם שחשוב לי לשמוע. אם נפגעתם בסדנה בתחום (כולל שלי) יש היום אתר “פוליטיקלי קוראת” שעושות עבודה חשובה של איסוף עדויות וכתיבת תחקירים. פנו אליהן. מה שהכי חשוב כרגע זה שלמי שנפגעו יהיה מקום להישמע. שיהיה גם גורם שמצליב עדויות ומזהה דפוסי פגיעה חוזרים ומתריע עליהם, ובמידת הצורך תומך בפניה למשטרה ולרשויות החוק כדי לעצור פוגעים. עם הסברה נכונה, ושיתוף פעולה בין משתתפים לגורמי ביקורת חיצוניים, למנחים ומארגנים, אפשר ליצור תחום אחראי ובטוח לסדנאות האינטימיות והמיניות.