כשילדים גדלים על העצים

בישראל צצים כפטריות אחר הגשם עוד ועוד בתי-ספר יער. אין כיתת לימוד, הילדים לומדים בטבע, איתו ועליו. אבל באין תמיכה ממשלתית משמעותית, גם ההורים לומדים שיעור חשוב: בחירה באוויר הפתוח היא עניין יקר מאוד

לפני כשנתיים מצאתי את עצמי בלב חורש ישראלי הסמוך לצומת מירון בגליל. מסביבי היו כמה עשרות ילדים שלמדו חשבון ועברית וחקרו את החיות והעצים סביבם בסקרנות. עד אותו רגע בשבילי יער היה כיפה אדומה, עמי ותמי מחד ויהודים נמלטים בפולין בזמן מלחמת העולם השנייה מאידך. מעולם לא חשבתי שזה לוקשיין לקיים בו בית ספר. “בית היער”, בית ספר יער הראשון בישראל הוקם ב–2018 על ידי קבוצת יזמים מהגליל ובשיתוף פעולה של ראש מועצת מרום גליל, עמית סופר. את המושכות הם נתנו לאנשי חינוך. ההשראה הגיע ממשנתו של א.ד. גורדון “ופקחת ביום ההוא את עינך, בן אדם, והצצת לתוך עיני הטבע, וראית בהן את תמונתך, וידעת, כי אל עצמך שבת, כי בהתעלמותך מן הטבע התעלמת מעצמך.”

ביליתי עם הילדים ומוריהם יומיים וראיתי איך הם פורטים את הציטוט הפיוטי של א.ד. גורדון למציאות. ישבתי אתם בקרחות היער בהן הם התכנסו. לא העזתי לקטר כשהטמפרטורות עלו, כי הם לא קיטרו. הלוח היה נייד והושען על עץ. המחברות על מחצלת שנפרשה על האדמה. וכל הזמן, בין חקר אחד למשנהו, הם בעיקר תרגלו הקשבה ללב.

הלימודים מתקיימים ביער חמישה ימים בשבוע, למעט מקרי מזג אויר קיצוני, כמה ימים בשנה, שבהם הם נכנסים אל יורט, שנבנה בשיתוף עם ההורים. הם לומדים את כל מקצועות הליבה אך מתרכזים בלימודי יער, מלאכות, ומקצועות שלא קיימים במערכת החינוך הרגילה. ועדיין השקפת העולם של מחנכי היער גורסת חיבור אל מי שהם ואל העולם האמיתי. הגעתי לשם מסקרנות ועם לא מעט תהיות. למי זה טוב. למה זה טוב. אנשי החינוך הסבירו לי שלמידה מתרחשת בכל מקום, בכל עת, ובכל מימד, לאורך שנות חייו של האדם. מטרת בית היער היא לממש את מקסימום פוטנציאל הלמידה שהמציאות מזמנת למחנכים ולילדים במהלך יום הלימודים וכך לייצר יום יום משמעותי עבור הילדים. הלמידה ביער מעוצבת כהתנסות בחיים עצמם המזמנים דילמות, קשיים ואתגרים. יצאתי משם מהורהרת לא פחות מאיך שנכנסתי.

מוסדות חינוך יער צצים כפטריות אחרי הגשם, בחורשה הסמוכה לביתכם, ובכל פינה ירוקה. גני יער רשימה חלקית: מצפה רמון, טל שחר, מושב סתריה, תל אביב, ירושלים. קייטנות יער רשימה חלקית: טבעון, עין כרם ירושלים, בית ברל, פרדס חנה. בתי ספר יער, רשימה חלקית: ילקוט הרועים קיבוץ אל רום, ניר עציון, בית ספר נפתלי, יבניאל. הכשרת חינוך יער בסמינר אורנים, סמינר הקיבוצים ומרכזים פרטיים. סליחה מראש מאלה ששכחתי. רק בשנה שעברה נפתחו שני בתי ספר חדשים–האחד ביבניאל והשני בקיבוץ אל רום. הקורונה והסגרים הפכו את המרחב הטבעי לפופולרי ואפילו נחשק. נראה שקשה לעצור את הרשימה כי בכל רגע מתגלה יוזמה חדשה שמתחילה מהורים שדוחפים ומגייסים אנשי חינוך מנוסים המגיעים מלב המערכת, ומתחילים להגשים את החלום. עדיין אין מאגר מסודר, נתונים מדויקים. בעיקר- כי רוב העשייה היא פרטית.

יצאתי לברר מה קרה בשנתיים האחרונות לחינוך היער. האם זה עוד טרנד חולף, או האם יש סיכוי שהרפורמה האמיתית שכולנו מייחלים שתגיע למערכת החינוך תצמח ביער דווקא. ועוד שאלה חשובה לא פחות: האם מדובר בחינוך לכולם או רק למי שיכול לאפשר לעצמו את המותרות האלה מבחינה כלכלית?

התחלתי את המסע עם חלוץ חינוך היער בישראל, עופר ישראלי, שהקים לפני 25 את חוגי “שומרי הגן” המהווים את הבסיס את לכל מה שקורה כאן עכשיו. הנחת היסוד שלהם היתה שבתרבות העבר, הציידים והלקטים חיו בצורה מיטבית עם הסביבה שלהם, כי הם שלטו במיומנויות החיים. “שומרי הגן” פיתחו שיטות חינוך המשלבות מיומנויות חיים עם יסודות האדם, האדמה והרוח ככלי לחיבור של כל אחד לייעוד שלו ולתפקידו במערכת האקולוגית. הכל באיזון עם הסביבה ובהתאמה לתקופתנו.

לירושלים אין ים, וגם לא כל כך הרבה יערות, אך דווקא היא העיר שהטמיעה יותר מכל את חינוך היער בצורה ציבורית. בשבוע שעבר נפתח שבוע החינוך באירוע סגור לכמאתיים אנשי חינוך יער במעמד ראש העיר, משה ליאון, עם הופעה של אהוד בנאי – ביער גילה בעיר

היום משתתפים כ–2500 בני נוער בחוגים עם 150 תלמידים, יש תוכנית הכשרה למדריכים ושני בתי ספר בשיטה הייחודית נפתחו. לפני שבוע הם קיימו כנס חינוך שני לשיטתם.

“התחלנו מחוגים כי חשנו שזה כל מה שאפשר לעשות, לא העזנו לחלום על בית ספר.” משתף ישראלי, מדריך טיולים ומוסיקאי בעברו, “לפני 10 שנים התחילו גני יער והתחלנו להכשיר גננות. בתי ספר יער קמו כי אנחנו חושבים שילדים לא לומדים איך שהם צריכים ללמוד. הם לא צריכים שיאביסו אותם”. ישראלי מאמין שבתי ספר שגרתיים הורגים לילדים את יצר הסקרנות הטבעי שלהם. הם יכולים ואמורים ללמוד כשזה בא מהם, מסקרנות, מתוך רצון לחקור. כשהם נסערים מכל דבר שהם רואים. יש הרבה דברים מרפאים בטבע מול האי שפיות הכללית. לדעתו, אם מורה יודע להפעיל את הטבע הוא ידע להפעיל גם ילדים שהמערכת מגדירה אותם כ”בלתי אפשריים, כמו מאובחנים ב- HDD או סתם דידיתי ” הוא צוחק, “כמו שהגדירו אותי”.

אתה שמח על פריחת מוסדות הלימוד בטבע?

“לא. בעיניי זו מגמה, או תנועה, יותר תגובה לקורונה. אנשים לקחו דברים ברמת הנוחות. בחוץ היה צריך לשים פחות מסכות, אפשר היה לנשום, אפשר ללמוד ביחד. רוב האשים לא בוחרים בחינוך חוץ כי זה שמה שהם מאמינים בו אלא כי מברירת מחדל.

“אני רואה את העולם מתפרק, הורים לא מבינים שילדים זה לא שגר ושכח, מה שעשינו עם ‘שומרי הגן’ בעולם זה בקושי שריטה בפח. כמה שאנחנו עושים יותר הכוחות האפלים עושים יותר. אבל” הוא ממשיך בנימה יותר אופטימית, “ראיתי בחיי מספיק ניסים קורים. כיום פחות מנס לא יעבור.”

ישנה קבוצת פייסבוק המונה קרוב ל 6000 חברים פעילים המתעניינים ומחליפים מידע כדי לקדם ולפתח את נושא חינוך היער. בשבילי, כיתת יער זו כיתה שלומדת לפחות 4 ימים בשבוע ביער. היער הוא כלי לימודי, מתודה. כמדריכים אנו יודעים שכשמגיעים ליער לשעה לוקח הרבה זמן ומאמץ להתחיל להניע תהליכים. ישנם הרבה בתי ספר שמוציאים את התלמידים ליום או לכמה שעות בחוץ, אבל הם עושים זאת במנותק מהלימודים, כמו יום חינוך, משחקים. בעיניי זה זילות של כל הנושא.”

הוויכוח בין שיטות חינוך היער אינו מסתכם רק בכמות הזמן בו נמצאים ביער אלה גם על דרכי ההוראה, האם יציאה ללמוד חשבון מתחת לעץ היא חינוך יער, או שזה מצריך כבר משנה חינוכית רחבה יותר. לעיתים רוחנית. חלקם מביאים את חינוך היער למיזמי חדשנות בארץ ובעולם. רובם מסכימים כי ביער אין הפרדה היררכית בין מורה לתלמיד, כולם לומדים ביחד ממה שקורה ביער. המורה הוא המבוגר האחראי שאחראי על הביטחון. ואם דיברנו על מורים, אז חינוך יער, כמו כל פעילות חוץ בית ספרית, דורש שני מורים לכיתה, מה שבהכרח עולה יותר כסף ומחייב להעלות את הנושא הכספי המורכב.

כדי לפתוח בית ספר צריך לקבל אישורים, גם פורמלית וגם תקציבית. כיום, רבים מבתי חינוך היער הם פרטיים ועובדים בשיתוף עם המערכת, אבל בגבולות שלעיתים יוצרים תסכול ולא מעט פרדוקס. כי כדי לקבל אישור צריך מבנה, גם אם בית ספר יער אינו זקוק לכזה. והאישור, אינו מבטיח תקציבים. סמל מוסד, הוא חלום עבור רובם.

בית הספר יער הראשון היה אמור להיפתח במטה יהודה, אך מסיבות שונות הדבר לא קרה. בעקבות זאת, תושבים רבים עברו ממטה יהודה וממרכז הארץ כדי ללמוד בבית היער בגליל. הורי מטה יהודה שלא ויתרו, יפתחו בשנה הבאה, באיחור של חמש שנים, בית ספר יער בצור הדסה בסיוע המועצה האזורית. ההורים שעמלו על פתיחתו מספרים שהם שואפים לקבל הכרה של מוסד “מוכר שאינו רשמי”, אך גם הכרה כזו לא תזכה אותם בתקציבים. חודש לימודים לילד יעלה כ- 2500 ₪ לחודש. ובמתכונות שבנו אין כל אפשרות למלגות למי שאינו יכול לשלם.

שירה וולדמן היתה חלק מקבוצת הורים שניסתה להקים בית ספר יער בזיכרון יעקב. הם נעזרו בשני מנהלים בדימוס והיתה להם כבר מנהלת שכולם היו מרוצים ממנה, 50 ילדים נרשמו וחיכו לפתיחה בספטמבר הקרוב. “המועצה התנגדה להקצות לנו מקום/תקציב/תקנים. בסופו של דבר הבנו שאנחנו נכנסים להליך משפטי נגד המועצה. או הם נגדנו…”, היא אומרת השבוע בצער. “אם היינו פותחים בלי האישורים מיד היה יוצא נגדנו צו סגירה, והיינו נכנסים למאבק משפטי יקר. לא נפתח בספטמבר הקרוב אבל לא וויתרנו. נמשיך לגייס כסף ומתעניינים לקראת שנה הבאה, ובינתיים נפתח צהרון, כדי להתחיל ממשהו.”

אם בית הספר היה נפתח, כל הורה היה משלם קרוב ל 3000 ₪ ליום לימודים ארוך, עד 16:00 . “זו המשמעות הכואבת של מי שמבקש לילדיו חינוך אחר.” מוסיפה וולדמן, “בהתחשב בעובדה שרק צהרון עולה 1300 ₪, כך שכשמוסיפים חוגים זה מתקרב להוצאה שכל ההורים מוציאים.”

עופר ישראלי, שומרי הגן

“אני רואה את העולם מתפרק, הורים לא מבינים שילדים זה לא שגר ושכח, מה שעשינו עם ‘שומרי הגן’ בעולם זה בקושי שריטה בפח. כמה שאנחנו עושים יותר הכוחות האפלים עושים יותר. אבל ראיתי בחיי מספיק ניסים קורים. כיום פחות מנס לא יעבור.”

יחיאל גילה, לשעבר סגן מפקד סיירת מטכ”ל, והיום מתנדב ב”‘בית היער” ומכונה בחיבה על ידי התלמידים וההורים “סבא יער” מיצר על המצב שבית הספר הוא כרגע פרטי אך אינו חושב שזה בית ספר לפריווילגים. “אני יכול לומר שהמעמד הסוציו אקונומי של המשפחות ב’בית היער’ הוא מתחת לממוצע. תחשבי על זה שיש לנו משפחות עם 3 ילדים. בשנה הבאה הרישום שלנו כבר מלא- עם 100% ילדים שהאחים שלהם כבר לומדים אצלנו. זה פשוט סדר עדיפות אחר ואנשים שבוחרים לחיות בצניעות ולהשקיע בחינוך של הילדים.”

כבית ספר ראשון שיש בו כבר כיתה ד’ המסיימת שנת לימודים הם עומדים בפני אתגרים תקציביים נוספים: “זה שהילדים ביער לא מונע מהם למידה מתקדמת. השנה היה צורך במחשבים ניידים לפרויקט בארכיאולוגיה ולצרכים נוספים. בהעדר תקצוב ממשרד החינוך נאלצנו לאלתר עם מחשבים משומשים ולהסתפק בתשתיות חלקיות.”

כל המרואיינים הלכו על קצות האצבעות כשנגענו בנושא התקציבים. זה רגיש. רגיש. רגיש. בלי תמיכת הרשויות הם כמעט לא יכולים לפעול, אך גם איתה, התקצוב של בית ספר יער רחוק מלהתקרב לתקצוב של בית ספר רגיל.

אבל יש בהחלט גם בשורות טובות ומעודדות, והן באות, עד כמה שזה מפתיע, ממרחב ירושלים. לירושלים אין ים, וגם לא כל כך הרבה יערות, אך דווקא היא העיר שהטמיעה יותר מכל את חינוך היער בצורה ציבורית. בשבוע שעבר נפתח שבוע החינוך באירוע סגור לכמאתיים אנשי חינוך יער במעמד ראש העיר, משה ליאון, עם הופעה של אהוד בנאי – ביער גילה בעיר. אירוע שמסמל את המחויבות הגדולה של העירייה לחינוך היער. אמנון רבינוביץ’, מוביל חינוך יער וטבע במנהל חינוך בירושלים, הוא המנוע מאחורי העשייה בתוכנית הנקראת “סביב לה”. “אנחנו שואפים להכניס את חינוך היער להארד קור של החינוך בכל העיר. סביב–סביב” הוא אומר בסיפוק ומתגאה שבשנה הבאה יפעלו בעיר 7 גני יער, כולם גנים ציבוריים שהוקמו בעיקר בשכונות החלשות של העיר (קרית מנחם, קטמונים) המופעלים על ידי גננות של משרד החינוך העוברות הכשרות מיוחדות ובפיקוח מלא של משרד החינוך. “הבחירה היא לא סתם בפריפריה. אנחנו רוצים את כל סוגי הילדים, רואים בטבע מרחב לאינטגרציה בריאה ונכונה.”

בנוסף לגנים המגוונים הכוללים אוכלוסיות שונות, 36 בתי ספר מרחבי העיר בחרו להצטרף לתוכנית של יום בשבוע ביער עם 80 מורים “רגילים” שקיבלו הדרכה וליווי. הקונספט הוא שלא מחליפים מורים. משתמשים במורים הטובים הקיימים ומחזקים אותם. “ברור שיש קשיים” אומר רבינוביץ’, “יש לא מעט מורות שלא מרגיש ביטחון בהסבה הזאת ואנחנו מעבירים אותן השתלמויות ומדריכים אותן. אני מאמין שצריך לעשות את הדבר ובתוך המעשה להשתפר.” בשונה מעמדתו המסויגת של עופר ישראלי לגבי חינוך יער יום בשבוע, רבינוביץ’ מוצא בו ערך מוסף רב, “גם עם יום אחד בשבוע ביער, יש סיכוי לבית ספר להשתנות כיחידה אורגנית. מחנכת שיוצאת ליער לא יכולה להיות בשליטה על כל התהליך הלימודי והיא לומדת לשחרר את תהליך הלמידה וזה ישפיע עליה גם בכיתה הסגורה וייעצב את בתי הספר מחדש. בפועל הרבה בתי ספר כבר מקיימים ישיבות צוות בטבע. דברים מתחילים לקרות.” הוא מציין בגאווה שכל זרמי החינוך משתתפים בפרויקט כולל בית ספר חרדי ממלכתי.

גולת הכותרת של הבשורה מירושלים הוא הפיכתו של בית ספר בגבעת גונן שכיום יש בו מסלול יער לבית ספר יער במתכונת מלאה של 4 ימים ביער–ויומיים בבית הספר שישנה את חזותו. בחופש הגדול בית הספר יעבור שיפוץ, רצפת הבטון תיעקר מהחצר, והחצר תיבנה מחדש בצורה טבעית, עצים יישתלו ואפילו יהיה נחל מלאכותי שהילדים ילמדו איך להפעיל את מערכת השאיבה שלו. רבינוביץ’ מתגאה במרחב הבית ספרי המזמין: ריהוט עץ טבעי, שולחנות קטנים מותאמים לילדים, הכל ברוח הטבע והיער. עיריית ירושלים השקיעה בשיפוץ הזה מיליון ₪. “בכוונה בחרנו שבית הספר ייפתח בקטמונים. אחד האזורים הכי עניים. הצפי הוא שהורים ממשפחות חזקות מכל רחבי העיר שרוצות חינוך יער יביאו את הילדים לשם והם ילמדו עם ילדי השכונה. העלות תהיה על פי מה שמותר בחוק לתשלומי הורים. גן- כמו כל גן ציבורי. בית הספר- ילדי השכונה משלמים רגיל, ההורים שמביאים את הילדים מחוץ לשכונה ישלמו תשלום לבית ספר ייחודי (עד 400 ₪ לחודש) והעירייה משלימה את כל מה שצריך.”

למה בחרתי להיות מורה, למה בחרתי לעזוב

בשנה ד׳ ללימודי קולנוע בסם שפיגל התחלתי להעביר סדנאות קולנוע בתיכון רנה קסין בירושלים. הסיבה היתה פרוזאית, נמאס להתפרנס מניקיון של מכונות בקלין רום של אינטל. שנה לאחר מכן כבר הייתי מורה מן המניין, כי בית הספר ביקש ואבא שלי אמר לי שזו דרך מצוינת להתפרנס. “יהיו לך שעות נוחות, אחרי השנה הראשונה גם מערכי השיעור יהיו מוכנים, חופשות ומה לא”, הוא התלהב. ואני האמנתי שאוכל לעבוד בהוראה ולעשות סרטים “בזמני החופשי”.

בשנה השלישית ביקשו שאקים מגמה. נשארתי במערכת החינוך למרות שידעתי שלא יהיו לי שעות נוחות כי אחרי שמסתיימות שעות ההוראה בשעה 16.00 מתחילה העבודה האמיתית, שאין לי חופשות, כי תלמידי קולנוע עובדים על הסרטים בחופש. מערכי שיעור “מוכנים” לא היו לי בכל 16 השנים בהם לימדתי, כי הבנתי די מהר שאם אני אדקלם ממערך מוכן ואשתעמם, גם התלמידים שלי ישתעממו. נשארתי כי גיליתי שקולנוע הוא כלי מחנך מופלא, שלהיות שם בשבילם–קשובה. חוקרת. תומכת. שואלת זה אתגר חשוב ומרתק. נשארתי כי המערכת שעטפה אותי, שהיתה שיא הקונבנציונליות, אפשרה לי להקים בועה יצירתית ונתנה ליצירות של התלמידים מקום. אמנם עם בקרה, עם שאלות. אבל נתנה מקום. הם הבינו איכשהו שקולנוע זה לא פחות מכימיה. ביולוגיה. פיזיקה. באותן שנים למדו קולנוע בהיקף של 5 יחידות לימוד, היו 80 תלמידים בכל שכבה, ובכל שנה עשינו 22 סרטי גמר. משהו כמו 6 סרטים באורך מלא–מה שיכול היה בשקט להגדיר אותנו כחברת ההפקות הגדולה בארץ בלב ליבה של מערכת החינוך הציבורית.

אחרי 16 שנה בהוראה עזבתי. הוכחתי למנהלות המופלאות שלי שאם נחשב את השעות שעבדתי במהלך 16 השנים, עבדתי בעצם 38 ולכן הגיע זמני, כמו שאומרים, לעשות לביתי ולסטודיו שלי. עזבתי כי שנאתי לבדוק מבחנים ולתת ציונים וכבר ידעתי שאי אפשר ליצור (באופן אישי) במקביל להיותי מורה. כשאת מורה, היצירה שלך היא התלמידים.

אני מאמינה בחינוך הציבורי ומאמינה שאפשר לעשות טוב גם במרחב הציבורי כך שיהיה שווה ונגיש לכולם. אין לי מסקנה חד משמעית לגבי חינוך היער בהקשר הזה ואני עדיין תוהה האם לשם הוא הולך או שמא הוא יישאר במרחב הפרטי, המצומצם.

כתבות שאולי יעניינו אותך

עת השתחררתי הרופאים לא המליצו לי דבר

משבר נפשי של אחרי-הודו הוביל את לילה מאיה חפר לאשפוז כפוי במחלקה הפסיכיאטרית. לאחר החווייה הקשה, ובמהלך ההחלמה, החלה ללמוד עבודה עבודה סוציאלית, והיא השתתפה בהקמה ובניהול של "דיאלוג פתוח ישראל", ששואף לשנות מהיסוד את הגישה והטיפול בפגועי נפש

משבר נפשי של אחרי-הודו הוביל את לילה מאיה חפר לאשפוז כפוי במחלקה הפסיכיאטרית. לאחר החווייה הקשה, ובמהלך ההחלמה, החלה ללמוד עבודה עבודה סוציאלית, והיא השתתפה בהקמה ובניהול של “דיאלוג פתוח ישראל”, ששואף לשנות מהיסוד את הגישה והטיפול בפגועי נפש

תסתכלו לנו בעיניים

בשנתיים שמאז תחילת החיסונים עלתה התמותה בישראל באלפי מקרים לשנה. כל אחד מאיתנו מכיר מישהו שנפגע או מת במפתיע בזמן הזה, אבל רופא שיעז לאשר זאת יפוטר ו/או יאבד את רשיונו. אמצעי התקשורת והמדיה החברתית בנו חומת ברזל של שתיקה והשתקה. הנה ארבעה סיפורים שמייצגים אלפי מקרים ומבקשים – אל תסיטו את מבטכם, השקר הזה הורג

בשנתיים שמאז תחילת החיסונים עלתה התמותה בישראל באלפי מקרים לשנה. כל אחד מאיתנו מכיר מישהו שנפגע או מת במפתיע בזמן הזה, אבל רופא שיעז לאשר זאת יפוטר ו/או יאבד את רשיונו. אמצעי התקשורת והמדיה החברתית בנו חומת ברזל של שתיקה והשתקה. הנה ארבעה סיפורים שמייצגים אלפי מקרים ומבקשים – אל תסיטו את מבטכם, השקר הזה הורג

תגובות

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

[login_fail_messaging]