כל הכתבות

בראשית גאים לפרסם פרקים ראשונים מתוך יומן מסע אמיץ באופן בלתי נתפס של יעל אריאל, על תהליך הריפוי שלה מפגיעות טקסיות

נחמה, כמו האור, יכולה להתגנב אלייך דרך הסדקים הכי בלתי צפויים – חבר עם אופנוע, כלב גדול ומטופש, שיר ישן, גשם פתאומי או משפט מהתלמוד

הדחקה, ברמה מסוימת, היא מנגנון בריא כי אם נכיל במלואן את כל הזוועות, נימעך תוך שניה. הכחשה, לעומת זאת, היא מנגנון דפוק

הוא בונה ריביירה בעזה, מגרש את נשיא אוקראינה ופורש מארגון הבריאות העולמי. לטוב ולרע, טראמפ הופך את חזון ה”סדר עולמי חדש” לבלגן. או שמא זה רק נראה ככה?

נכים, מוגבלים או בעלי לקות? מרווה קובי בשיחה עם שתי נשים שחיות יום יום את ההתלבטות הזו, ומסכימות שההגדרה “מוגבלת” מתאימה דווקא לחברה מסביב

במשפחתו של אודי ברנשטיין החליטו לחסוך לילד הקטן את זוועות המלחמה אבל פתאום, ליד דלפק במקדונלדס, הוא הבין שבארץ לעולם-לא-עוד – הילד מבין הכל

כבר בימי קדם היה בה עושר בלתי נתפס והיא עדיין חיה, בועטת ונושכת. מני אביב בטקסט שכולו אהבה לוהטת, מבויישת, נואשת ולעתים נכזבת ללשון העברית

כמו וולדמורט מהארי פוטר, גם לנו יש את “זה שאין לומר את שמו”. כך גם אפשר לבצע מניפולציות ופשעים מחרידים – בשמו.