מתוקה

רופאת הילדים התקשרה אליי בצהרים וזה היה סימן לא טוב, אפילו סימן גרוע. רק הבוקר עשינו בדיקות לר’ שלנו, כי כבר מעל שבועיים היא מרגישה חלשה ושותה באופן מופרז המון מים; ילדה בת חמש וחצי כל כך חכמה, יפה, ערנית ופעלתנית, שבזמן האחרון דועכת ונחלשת מול עינינו. הרופאה היתה קצרה ועניינית: התוצאות אינן תקינות, יש קטונים בשתן (אז עוד לא היה לי מושג מה זה) וסוכר. קח אותה עכשיו למוקד.

הילדה היתה כל כך חלשה שנשאתי אותה אל המוקד על הידיים. נכנסו אל הרופא, דקירה קטנה באצבע ואבחנה – ״רמת הסוכר בדם שלה 530, היא אמורה להיות לא יותר מ-180. אני לא מזמין לך אמבולנס, אבל קח אותה במהירות למיון והיא נכנסת בלי תור״. נסיעה מהירה, אורות מצוקה ועקיפות (בזהירות) גם על השוליים בכביש 5, בטיסה למרכז שניידר לרפואת ילדים.

בדרך אני מעדכן את נעם אשתי, שמחכה בבית עם הילד הקטן שלנו בן השנתיים. היא מייד מבינה ופורצת בבכי, אבל אני עדיין בהכחשה שזה משהו רציני, מנסה להחזיק באמונה שעוד רגע נגלה, כי הבעיה זמנית והכל יחזור לשגרה. שהרי ר’ נולדה בלידת בית טבעית, עשינו שיעורי בית לפני כל ביקור בטיפת חלב וגידלנו אותה ללא כימיקלים, בעיקר עם אוכל אורגני-טבעוני ואפילו אנטיביוטיקה היא מעולם לא קיבלה.

במיון של שניידר קיבלו אותנו מייד. האחות התפעלה מהמתיקות ומן התקשורת שר’ גילתה בשעה שהחדירה לזרועה מחט “פרפר”, והבהירה שאנחנו לא יוצאים מכאן תוך שעה-שעתיים כפי שקיוויתי. ואז השיחה עם הרופא. הוא הסביר כי זו סוכרת מסוג 1 (סוכרת נעורים) – מחלה חשוכת מרפא שבה המערכת החיסונית של הגוף תוקפת את תאי הבטא שמייצרים אינסולין בלבלב. התסמינים של ר’ מופיעים בדרך כלל אחרי שהגוף כבר חיסל 70 אחוז מהתאים, ולגוף אין מספיק אינסולין, האחראי על ויסות רמת הגלוקוז בדם. והריפוי? אין ריפוי. מעכשיו היא תזריק אינסולין כל החיים. הרופא היה עדין ורגיש אבל זה לא שינה את עוצמת המכה שנפלה עלינו באותו יום.

מאוחר יותר למדנו, שהשנה הראשונה של משפחות המקבלות אבחנה כזו היא בדרך כלל כמו שנת אבל; השמיים נופלים אל תוך שגרה של חישוב פחמימות, הזרקות אינסולין והמון בדיקות של רמת הסוכר בדם. לחולים יש תוחלת חיים ארוכה והם גם יכולים ליהנות מהם באופן מלא, אבל עם תלות נצחית באינסולין חיצוני ובחישוב מדוד של כל פחמימה שנכנסת לפה; חוסר איזון בין אינסולין ופחמימות יכול לגרום לקריסת הגוף עד כדי עילפון וגם מוות.

ר’ מחוברת כיום לסנסור שנמצא על זרועה ומנטר את רמת הסוכר בדם שלה באופן קבוע, וכן משאבת אינסולין על הזרוע השניה, שמזרימה אינסולין לפי פקודות מאפליקציה ייעודית.

החומר מתקיים בתוך עולם רוחני

לאשתי ולי יש רקע עשיר בשיטות אלטרנטיביות, שבעזרתן ריפאנו את עצמנו מבעיות רפואיות. לכן מוזר לנו שר’ תלויה במערכת הרפואה הקונבנציונלית ואנחנו גם מודים על כך יום-יום; ללא משאבת האינסולין והסנסור שמנטר את רמת הסוכר בדם 24/7, חייה היו דועכים מול עינינו. אלא שאנחנו מאמינים, שיש הרבה דברים בעולם הרפואה המערבית שעדיין לא התגלו, בין אם בשל אינטרס כספי או בגלל שרק לפני פחות מ-200 שנה, עוד לא גילו את הקשר בין היגיינה וחיידקים למחלות.

נעם לדוגמה ריפאה את עצמה מתת-פעילות של בלוטת התריס על ידי שילוב של תזונה טבעונית, דיקור סיני וכדורים ביולוגיים, והבלוטה שלה חזרה לתפקד באופן תקין. כמה שנים אחר כך היא החלה לצרוך קפסולות של פירות וירקות, ותפקוד הבלוטה השתפר עוד יותר.

אני ריפאתי את עצמי מאסטמה ולא בזכות ביקוריי מילדות אצל מנהל מחלקת הילדים בבית החולים, שהיה שולח אותי לבדיקות ריאה – אלא לבד. הבחנתי שמוצרי חלב גורמים לי לצינון שמתפתח לאסטמה והוצאתי אותם מהתפריט; בעזרת ויפאסנה למדתי להרפות את המתח שהיה מצטבר בחזה; תרופות הומאופתיות הורידו את רף האלרגיות שלי; ולבסוף – נוק-אאוט מוחלט על ידי איוואסקה שלקחתי תחת עץ ענק ביער קמבודי, שבעזרתו חזרתי לגיל הינקות וחוויתי מחדש את הפחד שנתקע לי בחזה. מאז עברו 16 שנה ללא זכר או סימן קל של אסטמה.

בסופו של דבר, בעקבות חוויה קשה של מוות קליני שעברתי, הבנתי בוודאות כי המציאות החומרית מתקיימת בתוך עולם רוחני, ואם הכל רוח לפני שהוא חומר, אולי בכל זאת יש דרך להשכין שלום בין מערכת החיסון של ר’ לתאים בלבלב, בדרך טבעית לא סלולה.

הרפואה המערבית לא מוצאת גורמים מובהקים לסוכרת נעורים, גם לא תורשתיים, ובחצי פה סבורים המומחים שגם אירוע טראומטי יכול להשפיע עליה. אם כך יש כאן אולי מפתח שיפתח לנו דלת סתרים לריפוי. אם מדובר באירוע רגשי שחולל טעות מכנית, אולי נצליח לתקן אותו ובכך להשפיע על מערכת החיסון.

אנחנו חושבים מחוץ לקופסה, גם אם נצא אידיוטים גמורים, לכן שמנו לב שאצל ר’ קדמו לסוכרת תופעות של נפילת סוכר. לפעמים, לדוגמה, היא היתה נשפכת ונרדמת לפני ארוחת הצהרים, ובוודאות ראינו את זה לאחר האבחון כשכבר היתה מנוטרת; גם ללא הזרמת אינסולין לגופה היו לה ירידות סוכר משמעותיות, לא תקינות ולא מוסברות. אם כך, אולי הפגיעה בתאי הבטא בלבלב נעשית באופן מכוון על ידי הגוף כדי לעצור מנגנון שיצא משליטה? ואם כן, מה הוציא אותו משליטה? לפני חודש עשינו בדיקת שתן במעבדה פרטית אמריקאית, המאתרת כימיקלים, מזהמים סביבתיים ופטריות. הבדיקה העלתה רמות גבוהות של פטריות ושל שני כימיקלים. אולי הם הסיבה ליציאתו של הגוף מאיזון?

חופש מתוק

שבעה חודשים אחרי שנפלו עלינו השמיים התחולל הטבח הנורא ב-7 באוקטובר ושם את הכל בפרופורציה אחרת. נעם היא ילידת קיבוץ בארי וחוה אמה הסתתרה באותו בוקר בביתה, כאשר בסביבות 13:30 פרצו מחבלים ולקחו אותה אל “הבית של פסי” שכנתה. במבצע שמתוחקר כעת בצה”ל, בטענה שבוצע בו נוהל חניבעל, נספו 13 בני ערובה ושתיים ניצלו. מותה של סבתא חוה ז״ל טלטל אותנו ובמשך כשלושה חודשים לא יכולנו להקדיש תשומת לב להמשך הטיפול, אלא רק להישרדות. אבל בהדרגה חזרנו להפוך כל אבן, כדי לחפש מרפא לר’.

אומנם אין לי הסמכה רפואית, אבל כאשר אני צולל לתוך מחקרים, לחיפושים בגוגל ולשיחות עם בינה מלאכותית אני מגלה אינפורמציה חשובה. מעבר לכך, בניגוד לחוקרים שעושים ניסויים סדורים כדי לבחון כל פעם משתנה אחר, אין לי מטרה להוכיח שמרכיב כזה או אחר מביא מרפא, אלא לנסות את כל המרכיבים ביחד, כמובן ללא לקיחת סיכונים. והנה כמה קצות חוטים שמצאתי:

– יש הרבה צמחים המעודדים את הגוף לייצר מחדש תאי בטא ועוזרים לעצור את התקיפה האימונית. ניסויים בבעלי חיים העלו תוצאות טובות לכך וגם אנחנו ניסינו כמה מהם, את אלה שאינם עושים נזקים.

– יש טיפולים שכבר הראו תוצאות כמו למשל סו-ג׳וק, שיטה קוריאנית לדיקור בכף היד, שבעזרתו השתפרו מדדי הסוכר. שוחחתי עם מישהי שלדבריה נרפאה בזכות הטיפול הזה מסוכרת נעורים ופיתחנו הרבה ציפיות, אבל לא הצלחנו להתמיד ביישומו על ידיה הקטנות של ר’, במיוחד לא אחרי ה-7 באוקטובר, ובשלב מסוים הוא נזנח.

– ר’ עשתה טיפולים אצל מרפא טיבטי במגע ובאנרגיה. אחרי הביקורים אצלו ראינו שיפור בירידת רמת הסוכר שלא היתה תלויה באינסולין.

– ד״ר אנדרו סטויארט האמריקאי גילה לאחרונה שהורמון ההרמין (באופן מקרי מקורו בצמח האיוואסקה) גורם להאצת שחזור תאי הבטא, וגם מחקרו מעורר ציפיות.

– בתחום הרפואה האנרגטית, שעובדת על רבדים עמוקים יותר של המציאות לפני שהם באים לכדי ביטוי באופן פיזי וביולוגי, מצאתי מכשירי ריפוי העשויים להשפיע לטובה והם ברשימת ה-Wishlist שלי, כדי לרכוש ולנסות אותם.

בינתיים אנחנו מנסים להתמקד במטרה ומוקירים גם את המתנות שר’ קיבלה עם המחלה: היא פיתחה חוסן פנימי יוצא דופן – לנשום עמוק ולהכיל את כאב הזריקות, ואת רגע החדרת הצינורית של המשאבה; לעמוד מול פיתויים שנמצאים על שולחן האוכל; ואפילו להכין לפעמים לאחיה הקטן מאכלים מתוקים שאסור לה לאכול. כעת, אחרי שנה, שחררנו את רוב מגבלות התזונה אבל לא את השאיפה למצוא לה מרפא ללא משאבת האינסולין.

חודש אחרי שר’ אובחנה הקמנו קבוצה בשם “הדרך לריפוי” שאליה הצטרפו הרבה חולים ומשפחות במצב דומה, וגם חולי סוכרת מבוגרים – כולם עם תקווה וזיק בעיניים – למצוא פתרון, בין אם בעזרת הרפואה הקונבנציונלית או האלטרנטיבית. יחד אנחנו משתפים מידע, מנסים תוספים וטיפולים, וחולקים ידע כדי לנסות לפרוץ דרך. יש לפנינו עוד הרבה אבנים כדי לחרוש אותה, אבל אנחנו נחושים להמשיך בה וככל שיצטרפו אנשים נוספים, ונאסוף יותר משאבים נוכל להתקדם יותר מהר.

ניתן להצטרף ולתמוך במיזם בכתובת: SweetFreedom.co.il

(“חופש מתוק” המשקף את החופש שהיה כל כך מובן מאליו וכבר איננו).