כלב – פרק 3
ישי רון, 50, נשוי לאלינור, אב לשלושה ילדים וגר בכפר סבא. שירת ביחידת המסתערבים "דובדבן" וכתוצאה משירותו הצבאי שכלל פעולות מסכנות חיים, הוכר על ידי משרד הביטחון כסובל מ-50% נכות הנובעת מהלם קרב. בראשית גאה לפרסם כאן את הפרקים הראשונים מתוך הספר "כלב".
פרק 3 | הקווקזי
אחרי שעובד הכין לי קפה הלכתי לקבץ נדבות. זה ההסכם בינינו, הוא עושה לי הפוך בכוס חד פעמית ואני לא מציק ללקוחות שלו. המשקה מחמם לי את הידיים ואת הוושט וההרואין עושה לי אותו דבר בלב. פחות משנה אני צורך את הסם הזה אבל הספקתי להתמכר אליו ולפתח עמידות שמאפיינת צרכנים של שנים. אני זוכר את הפעם הראשונה שהזרקתי. במנת הרואין משתחרר פי אלף יותר דופאמין מאשר באורגזמה. אם מזריקים את המנה הנכונה ואת החומר הנכון, זה כמו לעשות אהבה עם אלוהים. נשכבתי על המיטה באופוריה ולא האמנתי שזה מה שאני מרגיש, הגוף שלי היה רפוי עד שנדמה לי שאני מרחף באוויר, ואז מיליוני שפתיים נישקו לי את הגוף ואת הנפש, ודבר לא הטריד אותי.
אבא שלי כבר היה אז צמח, מחובר לטפטפות שלו כמו איזה גידול הידרופוני, אני יודע שמספיק שהיה בהכרה כדי להראות לי את הדרך החוצה מהסמים. לפעמים אני שונא אותו על כל הרעל שהוא טפטף לי על הסיירת והסיפורים שלו על מלחמת לבנון הראשונה, על כיבוש הבופור ועל נפילתו של גוני הרניק, הוא הניק אותי בחלב מעשיות גולני ולקח אותי למפגשים עם החברה שלו שנשארו חברים טובים ולא הייתה לי ברירה אלה לגדול אל הנעלים שלו.
תגובות