כוחנו בייחודנו, כדאי לפרק!

ההיסטוריון וההוגה הדיסטופי, יקיר הפורום הכלכלי העולמי – יובל נח הררי – מספר בהרצאותיו שההיסטוריה האנושית החלה לפני כ-50-70 אלף שנה, עם תחילתה של ה”מהפכה הלשונית”. אותה מהפכה שבידלה אותנו מיתר בעלי החיים בעולם והזניקה אותנו למעמד של שליטי הכוכב הבלתי מעורערים (ובסופו של דבר, המעורערים מאוד). עיקרה של המהפכה הוא היכולת הייחודית שלנו להעביר בינינו כמויות מידע על תכנים שאינם מתקיימים מול עינינו, בחוויית המציאות הישירה – מיתוסים, רעיונות, מציאות מדומיינת, סיפורים, אמונות, רכילות. היתרון הדרמטי-דמוני הזה איפשר לנו להתארגן בקבוצות גדולות יותר מכמה עשרות פרטים ולהביס את כל מה שחי, צומח או דומם. כסף, כלכלה, מסחר, דת, לאום, ישויות משפטיות, זכויות, סמכות – כולם מדומיינים. מבוססי סיפורים שמאמינים בהם, או שלא. המלחמה הגדולה שמתחוללת בעולם בימינו אינה מלחמה פיזית או אפילו רגולטורית – אלא “מלחמת מיתוסים” אגרסיבית.

ה”מהפכה המדעית” הידועה התרחשה לפני כ-500 שנה, אבל החל משנת 2020 אנחנו במהפכה חדשה, של “פוסט-מדע/עובדות”. נראה שנכנסו לעידן חדש שבו התעמולה הדמיונית הפכה חזקה יותר מן המדע, הצדק, ההיגיון או העובדות הפשוטות עצמן. הושלם תהליך המעבר מהומו ספיינס (האדם ה”נבון”) ל”הומו פיקטיבוס” או “הומו פרופגנדוס”. היתרון העצום שקיבלנו בטוויסט אבולוציוני מקרי הגיע לשיא, וכעת גורר אותנו מטה לעבר הרס עצמי חסר תקדים. היכולת ליצור ולתקשר מציאות מדומיינת הפכה כלי לגניבת דעת קולוסלית, המשרתת בודדים – על חשבון כל היתר.

“אסור לפרק את מה שבנינו, חייבים לפתור את זה יחד” – הסלוגן הכפול הזה צץ בשבועיים האחרונים על בניינים גדולים בצמתים החשובים בעיר ועל בנייני ענק בשלבי בנייה, באקט של תיאום רחב היקף – שיתוף פעולה שטרם ראיתי בעבר. בעלי-ההון-כוח הגדולים במדינה חברו לקבלנים הכבדים ולדירקטוריונים החזקים ויחד הציגו את המילים האלה לראווה על נכסיהם המובחרים ביותר.

מישהו נתן פה פקודת ביצוע ברורה. אני מהמר על בכירי המגזר הפיננסי-בנקאי, בעיקר כי אין גורם אחר שיכול לייצר שיתוף פעולה מיידי ורחב שכזה מול חבורת מגלומנים מיליארדרים. מהלכים כאלה אינם קורים הרבה, או כך מעצמם. זוהי ליבת ה”קמפיין” של ההון-שלטון, וגם הקליימקס הגדול שאליו הוא מוביל. המילים האלה, שניסחו פרסומאים שהציניות היא צור פרנסתם השופעת, מקפלות בתוכן את הסיפור כולו – מי הדוברים פה? מי אומר למי מה? מי מצווה על מי מה? “אסור”, “חייבים”, “בנינו”, “יחד” – מי בנה? מה נבנה? מה אסור לפרק? איזה יחד?

ממשלת אחדות, ומושג ה”אחדות” הכללי הם מוטיבים שהנשיא הרצוג עושה בהם שימוש עוד טרום הבחירות האחרונות. הוא מאוד מעוניין ב”אחדות”, יקיר הפורום של דאבוס ועוזריו. “אחדות” שטחית היא מצב אידיאלי למי שאינו מעוניין בשינוי, בהתפתחות ובתיקון, או במאבק כלשהו. “אחדות” היא שקט. נטרול הדדי רבתי. זעקות ה”משבר” וה”גוועלד” מפי הנשיא ויתר המעגל הפרלמנטרי הן כסות לתמרון הערמומי הזה – שאין טוב ממנו עבורם. הכוחות החברתיים ה”מנוגדים” הובלו במהלך החודשים האחרונים לפוזיציות הרצויות על לוח המשחק. סימטריה כמעט מושלמת שמזכירה טכנולוגיות של ביטול רעשים – כשגלי קול ב”תצורת מראה” מבטלים הדדית זה את זה והתוצאה הרצויה היא שקט.

זה מה שבעלי-ההון-כוח רוצים. “אסור לפרק את מה שבנינו” משמעו שאסור להרוס את המנגנון הרגולטורי-פוליטי שמאפשר להם לבזוז ולעשוק אותנו בפראות וביהירות, שאסור לכוון את חיצי הזעם אליהם – המקור והשורש של כל הרעות החולות במציאות הנוכחית.

“חייבים לפתור את זה יחד” – אז עכשיו אנחנו שותפים? אתם ואנחנו? ומה הפתרון? הסכמה על איזו “רפורמה” מרוככת? זו הבעיה? זה הקרע? ומה חלקכם בפתרון? מה המחיר שאתם מוכנים לשלם בעבורו? השאלות האלה כמובן אינן כלל על הפרק. אני טוען שלמעשה אין פה באמת “משבר”. יש פה איזון כמעט מושלם שנבנה ביד מכוונת. מן ין ויאנג זני, הרמוני, “מאוחד”. הנדסת תודעה בשקל.

המתאגרף המיתולוגי מוחמד עלי היה ידוע באסטרטגיה שלו לרקד ולחוג סביב יריבו במטרה להתיש אותו, עוד בטרם הוחלפו מהלומות משמעותיות בקרב. וזה מה שקורה פה. מתישים את הציבור במאבקים משניים, בידיעה שאנרגיה וזמן הם משאבים מוגבלים מאוד. כל מי שאי פעם מחה על משהו לאורך זמן יודע/ת זאת היטב.

אחרי שהסאגה הזאת תובל בטוב או ברע ל”אחדות” כלשהי, הציבורים השונים יהיו כבר מותשים ומרוקנים מכדי לצאת למאבקים חשובים בהרבה – מאבקים על הסוגיות האמיתיות ש”מפרקות” את מה שחשבנו שאנחנו בונים/ות כאן – למשל, חיים שפויים משגשגים ובריאים – מאבקים על יוקר המחייה והחזירות התאגידית, על הבריאות, הסביבה והמדע, על איכות כלי התקשורת ועל מבנה הבעלות עליהם, על יחסינו עם הארגונים הגלובליים שמכתיבים לנו מדיניות הרסנית בכל תחום, על יחסינו עם הפלסטינים, על נושא דת ומדינה ועל מימוש ההבטחה הקדמונית ל”חוקה” אזרחית. כל אלו יישארו די יתומים אחרי שמרבית הכוחות יכולו על ה”רפורמה”.

האפשרות השנייה – אם הציבור לא ייכנע ל”אחדות” הכפויה הזאת – היא כאוס אלים. גם זו תוכנית עבודה כמעט רשמית של כל חובבי חזון ה”איפוס הגדול” ו”הפורום הכלכלי העולמי”. אם הכאוס יגבר, לא תהיה ברירה אלא להקריס את הכלכלה, את הביטחון ואת האינטרנט ולכפות “סדר חדש” – מתוך הייאוש והפחד, אנשים כבר ישוועו לו.

נכון להיום, כל הכוחות החברתיים והקבוצות השונות משדרות קורבנוּת. כולם קורבנות של הקבוצות האחרות. לכולם גנבו את המדינה, את החזון, את התקווה, את הכסף, את הערכים, את הדרך ואת האמונה. אפילו את צה”ל – הפרה הקדושה האחרונה – “גונבים” עכשיו. כולם נוצלו ורומו, אז כולם עושים גזלייטינג לכולם: המזרחים לאשכנזים, ולהפך; החילונים לדתיים ולהפך; כל “מעמד” לאחר, כל מגדר לאחר, וכו’. זהו ה”הפרד ומשול” הישן, המוכר, היעיל והבטוח, שבא להסיח את הדעת מהעיקר – השקרים והפשעים הגדולים באמת. כבר אין צורך או רצון בשיח של אמת ואיחוי שברים. אין צורך בעובדות או בצדק. אמת, איחוי, עובדות וצדק הם אסון עבור שליטי העולם, אז הם מתדלקים גזלייטינג מופרע של מאבקים סקטוריאליים.

אם קיים “משבר” כלשהו כרגע, זהו משבר של מסגור השיח. כל מי שמבין רבע דבר בתעמולה או במשא ומתן יודע שמסגור השיח הוא הדבר החשוב ביותר. מיסגרו אותנו מחוץ לכל שיח משמעותי, הנוגע בשורשים של הבעיות ושל הפתרונות, ורק דוחפים לאיזו “אחדות” ריקה כי “אסור לפרק” את כל הפשעים והעוולות האלו ש”בנינו” עבורכם, או את כל הטוב שכן קיים במדינה שבנינו אנחנו עבורם, עבור חזירי ההון. אז “חייבים” (מילה שהבנקים, וגם משרד הבריאות מחבבים מאוד) לפתור את זה “יחד”.

הסיכוי שנפסיק לריב עם עצמנו הוא נמוך. מלחמת השבטים מהונדסת ומקודמת תקשורתית ואינטנסיבית.

“אחדות” עם מי? עם גדודי “עליונות יהודית” טרוריסטית? עם מגה-מושחתים מאפיוזים? עם מי? וזהו המיסוך המושלם, העבה, הכבד, למהלכים הגדולים שמכתיבים לנו בשקט מעגלי הכוח המקומיים ואלה שמעבר לים – ארה”ב, אירופה והאו”ם – תוך קידום אג’נדה 2030. מה שמתרחש פה בארץ יצוק מאותה תבנית, אותו פרקטל בקנה מידה מקומי, שנדמה שנגזר מתבנית הכוח הגלובלית. “מלחמת המיתוסים” שהרפרטואר החדש שלה הולך ונבנה עכשיו, חייבת למצוא דרך להנגיש את כל זה, כך שהציבור יוכל לעכל אותו. קופים או סוסים אי אפשר לטמטם עם סיפורי מגפה שלא היתה או משברים מהונדסים תקשורתית. בני אדם אפשר. די בקלות. באמצעות היתרון הייחודי שהושג עם המהפכה הלשונית, כעת הוא חרב המשספת בבשרנו החי.

דרושה פה קפיצה אנושית נוספת קדימה, מעבר לשדות הקטל של הפרופגנדה התאגידית הדורסנית שנקלענו אליהם. עלינו לבנות ולהנגיש את המיתוסים החדשים, המתקנים, מעוררי ההשראה והתקווה, שיהיו משקל הנגד לאלו שמקדמות יום-יום מכונות התעמולה התאגידיות.

כן, יש אנשים טובים לעבוד איתם. כמעט בכל מקום. גם בקפלן. אנשים דורשי טוב שגנבו את דעתם וניצלו את אמונם ואת תמימותם. אנשים שאפשר לעצב ולהנגיש איתם את המיתוסים החסרים, המעודכנים, שוברי הלופ הפוליטי האינסופי. ומובן שיש מיתוסים ונרטיבים שנכון לקיים סביבם צעדות מוצדקות, שיכולות להוביל לאן שהוא חדש. אחר. מרגש. מדויק, היישר לתוך פרצופם וחוצפתם של מחוללי המציאות המטומטמת והאלימה הזאת – אדוני-ההון וסוכניהם בשלטון. אסור לנו לסטות ממלאכת בניית הנרטיבים והמיתוסים המתקנים והשפויים בשל הריצה אחר הסחות הדעת. עלינו להיות יוזמים/ות ולא תגובתיים. אין דרך אחרת בשאיפה לטוב ולתיקון של הטרלול הכללי. את הייאוש, את האדישות, את האלימות, את העוני ואת ההתשה הכללית אפשר לשנות בסט של נרטיבים, מיתוסים וסיפורים חדשים. הם ילכו ויתגבשו, בטוב או בדם.