כוחו של המרפא הפצוע
מה דעתכם לקבל טיפול ממטפלת שהתמוטטה פעם ואושפזה במחלקה פסיכיאטרית? האם יש יתרונות לקבלת טיפול מאיש מקצוע שהיה במקום שבו את אולי נמצאת עכשיו? ומהו סיפורו של הארגון שמלווה אנשי שיקום וטיפול שעברו בעצמם משברים נפשיים?
עם תחילת ההתמחות הקלינית שלה בלימודי פסיכולוגיה, חוותה רננה שטנגר-אלרן קשיים נפשיים. ההתמחות שלה נערכה בבית חולים פסיכיאטרי וכשניסתה לשתף את הצוות סביבה בחוויה שהיא עוברת היא נתקלה במחסום: “ניסיתי להיחשף בפני אחד המדריכים. הבנתי שהעבודה נוגעת בהמון נושאים אישיים. רציתי שיהיה לי איך לפתוח את זה בהקשר של העבודה, לא למטרה טיפולית וזה ממש נחסם. נאמר לי שזה לא מתאים. לא היתה בכלל דרך להביא את זה ובטח שלא לעבוד עם זה”. את השנים של ההתמחות הקלינית היא סיימה, בשל כך, “בארון” מבלי להזדהות כאדם שמתמודד גם הוא עם בעיות בתחום הנפש. אבל לקראת בחינת המומחיות הגיע משבר גדול שכלל גם אשפוז בבית חולים פסיכיאטרי. “האשפוז היה חוויה של לחצות את הקווים”. היא אומרת שידע מניסיון אישי כזה הוא כבר לא רק ידע על החוויה הנפשית, אלא גם מפגש עם מערכת הטיפול והשיקום. זה עוד סוג של ידע והרבה פעמים זה מיתרגם גם לטראומה. החלפת הכיסאות בצורה כל כך חדה היתה עבורה חוויה מאוד מטלטלת. “ישבתי מול פסיכולוגית וחשבתי שרגע קודם זו הייתי אני בכיסא שלה. הרגשתי פתאום שהמרחק בינינו כל כך גדול. ממש כאילו יש בינינו אוקיינוס”. כאשת מקצוע…
תגובות