מעקב בראשית 21.7.2022

הפעם כבר הרבה יותר קשה לי לכתוב. האכזבה והכאב מתערבבים בפחד המוחשי לצאת מהבית ולראות אותו. אתמול זה הפך לעובדה מוגמרת: עבריין המין הסדרתי אלון קסטיאל משתחרר שחרור מוקדם מהכלא, קיצור של עונשו הסמלי והעלוב גם כך, וזאת למרות שני ערעורים של הפרקליטות ולחץ ציבורי ומאבק עיקש שלנו.
זה מרגיש כמו אגרוף, כמו יריקה לפנים, אלימות נוספות כלפינו – הנפגעות. ממש כמו בפשע התקיפה המינית עצמו, אנחנו אומרות “לא” והצד שלו (במקרה הזה ועדת השחרורים, שהיא לגמרי בצד שלו) אומר “בכל זאת, כן”. אנחנו מתעקשות: “לא!” והוא שוב: “כן!” אנחנו זועקות בכל כוחנו: “לא!” אבל ה”כן” שלו מנצח. ושוב, הקול שלו משפיע וחזק יותר משלנו. “מצאנו שלא לתת משקל מכריע לעמדת הנפגעות” – במילים אלה ממש התבטאו חברי הוועדה. למה? אם לא לנפגעות אז למי? לפוגעים, כמובן.

סופו ההזוי של הסיפור הזה ממשיך את המגמה שבה במדינת ישראל טובת הפוגעים, הפושעים, העבריינים, חשובה מטובת הנפגעות. במקרים של אלימות מינית ואלימות נגד נשים בכלל. חיי אישה פשוט שווים פחות בעיני החוק, השופטים, המשטרה והוועדות למיניהן: צווי איסור פרסום על שמות פוגעים כדי “להגן על שמם הטוב” במקום להגן על החברה מפניהם, אקסים נקמנים שמאיימים בלי פחד, כולל בנוכחות שוטרים, לרצוח ולפגוע – אך לא מורחקים מהקורבן ופעמים רבות מצליחים לבצע את הפשעים הנוראים למרות שהכתובת היתה על הקיר. הפסיכולוג הפוגע יובל כרמי קיבל זכות למצעד של 40 עדי אופי בניסיון נואל לסתור אמת אחת, יציבה וחזקה של קים ארד הגיבורה – אותה ניצל בשפלות. עברייני מין סדרתיים כמו קסטיאל או רונן ביטי מקבלים פרס בדמות שחרור מוקדם, והנה דוגמה טריה עוד יותר: עסקת טיעון עם סא”ל דן שרוני שצילם והטריד כ–50 חיילות. העסקה מקנה לו זכויות כלכליות מהצבא, למרות שטרם הגיע לגיל פרישה. זהו הלכה למעשה פרס שעבריין מקבל על כך שביצע עבירות מין באופן סדרתי והודח מתפקידו.

צדק אף אחת מאיתנו לא מקבלת. אבל אני לא מצטערת לרגע על המאבק. העברנו את עצמנו מסע קשה שפתח הרבה פצעים והם עדיין כואבים ומדממים. חווינו תחושות של תקיפה שחוזרת על עצמה שוב ושוב כי ל”לא” שלנו אין משקל מכריע, מסתבר. אבל לפחות השמענו אותו, חזק וברור. והשמענו אותו יחד.

הלוואי שנסיבות אחרות היו אלה שמחברות ביני לבין חבורת הנשים האמיצות ומעוררות ההשראה שנאבקו לצדי, אלה שנחשפו יחד איתי וגם רבות מאוד שלא. כאן המקום להזכיר שוב: אלון קסטיאל פגע באופן שיטתי וסדרתי בעשרות נשים. ע ש ר ו ת. העונש שקיבל והצליח לקצר היה במסגרת הסדר טיעון שבו נכללו רק ארבע מתוכן וגם עבורן מדובר בעונש מגוחך. חשוב לי להדגיש את המספר כדי שתבינו כמה עוצמה יש במשפט “את לא לבד.” כשהבנו שאנחנו לא לבד ב–2016 הכנסנו אותו לכלא, אבל ההבנה הפעם, ב–2022, שאנחנו לא לבד היא לא רק לגבי המספר הגבוה והמזעזע של נפגעות קסטיאל, היא גם נושאת בתוכה מסר מעצים הרבה יותר.

המסע שכולנו עברנו הפעם חיבר בינינו בצורה חזקה יותר מאי פעם והעניק השראה לאחרות: אפשר להיאבק יחד, בפנים גלויות, עם ראש מורם וזקוף. הבושה עוברת צד ולנו אין שום סיבה להתבייש או להרכין ראש. החוק לא הגן עלינו גם הפעם ושחרר אותו אל חייו הנוחים. קסטיאל חופשי להמשיך בחייו ובמעלליו ממש כאן בשכנות אלי בעיר בת ים. אז חוץ מאשר להזהיר את הנשים שביניכן, יש לי גם בקשה אחת מכל קוראות וקוראי שורות אלה למקרה שתיתקלו באסיר המשוחרר: בואו נדאג לכך שעם הבושה שלו הוא יצטרך לחיות לנצח.