מעקב בראשית 21.7.2022
התקשורת אוהבת סיפורים חמים. גם אנחנו. אבל לא פחות חשוב להמשיך ולהשגיח, כדי שלא יתקררו. מה התחדש בנושאים שעסקנו בהם בגיליונות הקודמים
ישוחרר ממאסר, לא מהבושה
בפעם השניה ברציפות דחתה ועדת השחרורים את ערעור הפרקליטות, והאנס אלון קסטיאל יוצא לחופשי
הפעם כבר הרבה יותר קשה לי לכתוב. האכזבה והכאב מתערבבים בפחד המוחשי לצאת מהבית ולראות אותו. אתמול זה הפך לעובדה מוגמרת: עבריין המין הסדרתי אלון קסטיאל משתחרר שחרור מוקדם מהכלא, קיצור של עונשו הסמלי והעלוב גם כך, וזאת למרות שני ערעורים של הפרקליטות ולחץ ציבורי ומאבק עיקש שלנו.
זה מרגיש כמו אגרוף, כמו יריקה לפנים, אלימות נוספות כלפינו – הנפגעות. ממש כמו בפשע התקיפה המינית עצמו, אנחנו אומרות “לא” והצד שלו (במקרה הזה ועדת השחרורים, שהיא לגמרי בצד שלו) אומר “בכל זאת, כן”. אנחנו מתעקשות: “לא!” והוא שוב: “כן!” אנחנו זועקות בכל כוחנו: “לא!” אבל ה”כן” שלו מנצח. ושוב, הקול שלו משפיע וחזק יותר משלנו. “מצאנו שלא לתת משקל מכריע לעמדת הנפגעות” – במילים אלה ממש התבטאו חברי הוועדה. למה? אם לא לנפגעות אז למי? לפוגעים, כמובן…
תגובות