טוב למות בעד חרסינות

האמירה המבריקה “It’s the economy, stupid” מיוחסת לאחד, ג’יימס קרוויל, אשר בשנת 1992 שימש כאסטרטג בקמפיין הבחירות המוצלח של ביל קלינטון לנשיאות ארה”ב שנערכו באותה שנה. קלינטון התמודד אז נגד ג’ורג’ בוש, שהיה הנשיא המכהן. האמירה הפשוטה אך הגאונית הופנתה לעובדי הקמפיין, ונועדה להיות הראשונה מבין שלושה מסרים שבהם עליהם להתמקד במסגרת הקמפיין. 

מתינו, חטופינו, קריסת רבים מאיתנו והרס מוחלט של עזה, הם תוצאה ישירה של אוטוסטרדה כלכלית שנסללת מעל ראשינו. אוטוסטרדה שעל גבה תעבור קרמיקה מהודו לניו-יורק, והייטק מניו יורק למומבאי. אנחנו האספלט שאמור להוזיל ולייצר את הדרך הזו. 

כמו שמדינת ישראל הייתה מדינת הניסוי לתכשירים ביולוגיים קטלניים מתוך מטרות כלכליות, כך מדינת ישראל ואזרחיה הם קבלני ביצוע של סדר כלכלי עולמי חדש

אז בבואנו להציע ניתוח גלובלי ממבט הלוויין על המדמנה המזרח-תיכונית, נצעד בצניעות המתבקשת על פי עצתו של קרוויל. המבט שלפניכם, ממעוף הלוויין על המזרח התיכון, ממשיך מבט קודם ממרץ 2024 שפרסמנו תחת הכותרת – “מפגש רכבות”, ותוכלו לקרוא אותו כאן.

מה ראינו במרץ 2024? 

שני כוחות גלובליים המתחרים על התואר “המעצמה הבאה שתנהל את העולם”: סין ורוסיה מצד אחד, וארה”ב, כשאחריה נגררת אירופה, מהצד השני. סיפרנו על הרכישות המוזרות של סין והודו – אחת רכשה את נמל חיפה והשניה את נמל המפרץ. תיארנו את מערכת מסילות הברזל שבונה סעודיה ואת ההכרח שלה לייצר תחליף לנפט כמקור הכנסה עיקרי לשנים הבאות, שבהן הנפט יהיה פחות רלוונטי כי טכנולוגיית האנרגיה העולמית מפתחת בהדרגה מקורות חלופיים.

מאז מרץ 2024 כבר ברור שערב הסעודית משקיעה מיליארדים בהפיכתה לגן עדן לתיירים, בהאב טכנולוגי מרובה השקעות ומימדים, והיא בהחלט עושה צעדים אדירים לכיוון המערב וכספו. נורמליזציה עם ישראל כבר קיימת ברמה ראשונית, ההצהרות והטקסים יבואו בשלב הבא. אגב קבלן ביצוע, ישראל היא קבלן ביצוע גם עבור הסעודים נגד החות’ים – הנמסיס המשותף.

ישראל תקועה לשני הכוחות הללו, סין ורוסיה למול ארה”ב והמערב, כמו עצם של קרפיון באמצע הגרון. ההוכחה לכך שאירועי אוקטובר 2023 הם פרומו לסדר עולמי חדש, כלכלי במהותו, ביוזמותיו ובמטרותיו, ושישראל היא אחד מקבלני הביצוע שלו, שימו לב, קבלן ביצוע ולא יזם, הן פעולות ישראל בעזה היום. ישראל הורסת את הבתים בעזה. אם מישהו לא יעצור אותה, היא תהרוס את כולם בברכת האח הגדול טראמפ.

על הדרך ימותו כמה מיליונים – מוסלמים, יהודים – אז מה? זו דרכו של העולם. עיצוב הפנים בניו יורק הרבה יותר חשובה מחייהם של כמה אלפי בני אדם מכל הצבעים

מה אני רוצה לומר כאן היום? פשוט – זו איננה מלחמת הציונים בפלסטינים, או מלחמת היהדות באיסלם. הסכסוכים הללו קיימים אבל הם מנוצלים ומלובים ע”י אינטרסים גלובליים ואנחנו פיונים בסרט הזה. כמו שמדינת ישראל הייתה מדינת הניסוי לתכשירים ביולוגיים קטלניים מתוך מטרות כלכליות, כך מדינת ישראל ואזרחיה הם קבלני ביצוע של סדר כלכלי עולמי חדש המעצב את נתיבי המסחר הגלובליים ומנסה להיפטר ממטרדים הגורמים נזק כלכלי ומפריעים למעצמות להגדיל את שורות הרווח.

הסכסוך הישראלי-פלסטיני במהותו לא מעניין אף אחד ממנהלי הגלובוס היום. הוא אך ורק תירוץ נחמד שאפשר להזין ולהשתמש בו למטרות כלכליות, כמו למשל – לסלק את המורסה שנקראת עזה (חיזבאללה בדרך, ומורסת המשנה התימנית בטיפול), שמפריעה לאמריקה לקבל שטיחים קשמיריים בזול לפנטהאוזים של גבירי תאגיד בלאקרוק בניו יורק. על הדרך ימותו כמה מיליונים – מוסלמים, יהודים – אז מה? זו דרכו של העולם. עיצוב הפנים בניו יורק הרבה יותר חשובה מחייהם של כמה אלפי בני אדם מכל הצבעים.

ובינתיים, בעזה:

לפי ניתוח לווייני עדכני של UNOSAT שנערך באפריל 2025, כ-174,500 מבנים ברחבי רצועת עזה ניזוקו, מתוכם 68% נהרסו או ניזוקו קשה. ההרס יצר כ-53 מיליון טונות של פסולת בניין. לפי ההערכות, צפוי שפינוי הפסולת יימשך כ-22 שנה, בעלות כוללת של למעלה ממיליארד דולר.

בהיבט אובדן חיי אדם – מאז קריסת הפסקת האש ב-18 במרץ נהרגו 3,509 אנשים ונפצעו 9,909. על פי דוחות של ארגונים שונים, גוברות התקיפות על אוהלים, בנייני מגורים ובתי חולים צפופים, וצה”ל מבצע הרס שיטתי של שכונות שלמות. מאז ה-1 במאי דווח על לפחות 55 התקפות על אוהלי עקורים, שבעקבותיהן נהרגו יותר מ-160 בני אדם, בהם למעלה מ-30 ילדים, ונפצעו יותר מ-100. למה לצה”ל להפציץ אוהלים? האם הם יעד אסטרטגי? כן, אם היעד שלך הוא פינוי מלא של האוכלוסיה מרצועת עזה. בכביש המהיר של העולם אין מקום לאוהלים.

מבחינת אספקת המזון – כל תושבי הרצועה מצויים בסכנה אפשרית של רעב המוני, כך לפי הערכות שהתפרסמו ב-12 במאי. על פי הדיווחים, האוכלוסייה נדחקת לאסטרטגיות הישרדות קיצוניות – שליש מהמשפחות דיווחו שהן אוספות אשפה כדי למכור אותה עבור מזון, בעוד שרבע מהן ציינו שכבר לא נותרה אשפה בעלת ערך.

בסך הכול, על פי משרד הבריאות הפלסטיני בעזה, עד כה נהרגו 52,928 בני אדם ונפצעו 119,846 מתוך אוכלוסייה של כ-2 מיליון איש. כל אדם הוא עולם, וכל נפש יקרה לאחר, אבל בהיבטים הגלובליים והאסטרטגיים זה ממש לא משנה אם מדובר במספרים מדויקים, בהגזמה או בהמעטה. מכל ההרג והזוועות, נתון אחד בולט – ישראל מבצעת הרס שיטתי של כל מבנה ברצועת עזה ומנסה להבריח את האוכלוסיה. הרס וטרנספר.

למה לצה”ל להפציץ אוהלים? האם הם יעד אסטרטגי? כן, אם היעד שלך הוא פינוי מלא של האוכלוסיה מרצועת עזה. בכביש המהיר של העולם אין מקום לאוהלים

והעולם שותק? על פניו לא. שומעים כל מיני אמירות ביקורתיות, אפילו מממשלות חזקות כמו צרפת וגרמניה. האם המדינות הללו שיש בכוחן לעצור את ישראל, לרבות ארה”ב, עושות זאת בפועל? ממש לא. הקולות הנשמעים נגד מעשי ישראל הם לא יותר ממס שפתיים. מדינות המערב בכלל וארה”ב בפרט שלחו את ישראל להיות קבלן הביצוע, לסלק את מורסת עזה מאוטוסטרדת הקרמיקה. גם הנזיפות מהאח האמריקאי הן בסך הכל מס שפתיים. בבית הלבן, שביעות הרצון מקבלן הביצוע נמשכת גם כאשר אם פלסטינית, רופאה, מאבדת 9 ילדים בבת אחת. 

הכלה ההודית

הודו היא מעצמה צומחת, וממש מהר – אולי מהר מכל כלכלה אחרת כיום. נכון לשנת 2017, כלכלת הודו דורגה במקום השביעי בעולם. היא מסווגת כ”כלכלה תעשייתית מתחדשת”, חברה בקבוצת המדינות המובילות ב-G-20, וגם חלק מברית BRICS (יחד עם סין ורוסיה). קצב הצמיחה השנתי שלה עומד בממוצע על כ-7%, נתון שהופך אותה לשחקנית מרכזית בשוק הגלובלי.

ברבעון האחרון של 2014, הפכה הודו להיות הכלכלה בעלת קצב הצמיחה הגבוה ביותר בעולם – מעל 7.5%, ובכך עקפה את כלכלת סין. נכון ליוני 2024, יש המחשיבים אותה כבר ככלכלה השלישית בגודלה בעולם. העלייה הזו אינה רק מספרית – היא מעידה על תהליך עמוק של ביסוס כלכלי, השקעה בתשתיות והשתלבות מחודשת במערכת הגלובלית.

יתרות המט”ח של הודו גבוהות במיוחד. ביולי 2021 הן עמדו על יותר מ-600 מיליארד דולר, מה שהציב אותה במקום הרביעי בעולם אחרי סין, יפן ושווייץ. שותפות הסחר המרכזיות שלה בייצוא משקפות את הגיוון הגיאופוליטי שבו היא פועלת: מצד אחד ארצות הברית, ומהצד השני – סין ורוסיה. הודו יודעת לשחק על כמה לוחות בו-זמנית.

ב-28 ביוני 2024 פרסם אתר “בלומברג” את הידיעה הבאה: 

אם בוחנים את תעשיית הנשק של הודו, מגלים כי גם היא ממש רחוקה מהשקפותיו הצנועות ומדוקטרינות השלום של מהטמה גאנדי. “כלכליסט” יצא מגדרו בעת שפרץ הסכסוך האחרון בין הודו לפקיסטן:

מלחמות טובות מאוד לעסקים. ראו את רווחי הבנקים הגדולים בשנים 2023–2024. האזרחים כורעים תחת נטל המלחמה והכלכלה, והבנקים פורחים ומדווחים על רווחי עתק. איך קורה הכישוף הזה? יש לזה מספר תשובות, והעיקרית שבהן פשוטה וישירה: מלחמה טובה מאוד לתעשיות הנשק. ישראל מייצאת להודו נשק בסכומי עתק. “כלכליסט” הרחיב במידע לגבי ההיקפים, ונדמה שזה רק קצה הקרחון:

“הארסנל שהקים צבא הודו בניסיון להתמודד עם איומים מצד פקיסטן וסין, כולל מטוסים ללא טייס (מל”טים) מתקדמים של אלביט מערכות והתעשייה האווירית, חימושים ‘משוטטים’, טילים מדויקים ומערכות מתקדמות להגנה אווירית מפני מטוסי תקיפה וטילים – תוך השקעה רב-שנתית בהיקף של מיליארדי דולרים.

הודו מנסה שלא להתערב בהיבט ההומני־הומניטרי של הנעשה בעזה. להפך – היא מרוויחה ממנו הרבה מאוד כסף, ולכן אין לה שום אינטרס לצאת בגלוי נגד מהלכי ישראל ברצועה

ביטוי לשיתוף הפעולה הביטחוני ההדוק הזה נרשם רק בחודש האחרון, כשחיל הים ההודי דיווח על שיגורי ניסוי מוצלחים שעשה לטילי ההגנה ברק 8 מספינות הקרב החדשות שלו, במסגרת התהליכים להכנסתן לשימוש מבצעי. שיתופי הפעולה הללו כוללים הצטיידות הודית במכ”מים מתוצרת החברה הבת של תע”א, אלתא מערכות, המוצבים על ספינות הקרב של הודו וביבשה. על פי הערכות בשוק הנשק הישראלי, היקף שיתוף הפעולה סביב טילי הברק 8 הסתכם עד כה ביותר מ־3 מיליארד דולר.

על פי הערכות במערכת הביטחון, היקף המכירות של נשק ישראלי להודו בשנה האחרונה עמד על כ־1.5 מיליארד דולר. “מול הודו יש כמה שנים טובות מבחינת מכירות של נשק, כששנת בחירות מתאפיינת בירידה בהזמנות”, אמר גורם ביטחוני בשיחה עם כלכליסט. “בכל מקרה, מדובר בשוק מצוין עבור החברות הישראליות. לא בכדי גם התעשייה האווירית, גם רפאל וגם אלביט מערכות נוכחות בו מאוד ומחזיקות נציגויות די גדולות בהודו”. 

עד כאן הציטוט מכלכליסט באפריל 2025. 

באיזה צד של הגלובוס ניצבת הודו? רוסיה או ארה”ב? 

הודו עדיין מזגזגת ורוקדת בשתי החתונות. מצד אחד היא רוכשת מרוסיה נפט ונשק, מאידך, המחזר השרמנטי מעבר לים, טראמפ ושותפיו, קורצים לא פחות. ביולי 2024 נראה מודי במוסקבה כשהוא מתחבק עם פוטין. ארה”ב זעמה והזהירה, והאזהרות לא נפלו על אוזניים ערלות. כשהמעצמה שהביסה את סין דמוגרפית וכלכלית מזגזגת בין פוטין לטראמפ, שני המחזרים מנותבים (בחוכמה רבה) על ידי הודו לתחרות על ליבו של מודי. שתי המעצמות פועלות באופן בלתי מתחשב במי שעומד בדרכן, מתוך נחישות לסלול דרכי מסחר עם המעצמה השלישית הבאה – עם הודו. יש לה כוח עבודה זול, יש לה הרבה כוח עבודה, היא גדלה ומתפתחת, והניחוח של הצ’יקו טיקה ההודי בולט מאוד גם כאן בישראל.

לישראל יחסי מסחר מרתקים עם הודו – חלקם היו אפילו משעשעים אלמלא היו כרוכים בהרג מסיבי של בני אדם. למשל בעניינן של אזרבייג’ן וארמניה: ישראל מוכרת טילים בליסטיים למחצה לצד אחד, והודו מוכרת מיירטים נגד הטילים האלה לצד השני.

ישראל גם רוכשת נשק מהודו, לא רק מוכרת לה. כך, במהלך חודש מאי 2024, הגיעו מהודו שתי ספינות שיצאו מנמל צ’נאי בדרכן לישראל. אחת נשאה אל נמל אשדוד 20 טונות של מנועי רקטות, 12.5 טונות של רקטות עם ראשי נפץ, 1,500 ק”ג של חומרי נפץ ו־740 ק”ג של חומרים ייעודיים לארטילריה – כך לפי אל־ג’זירה. גנדי מתהפך בכדו.

אחריה, לפי עיתון “אל פאיס” הספרדי, הגיעה הספינה השנייה עם 27 טונות של חומר נפץ. מדובר בקצה קצהו של קרחון, המייצר למדינות רבות – ובהן ישראל, ארה”ב, הודו, בריטניה וכדומה – הרבה מאוד כסף.

למול הררי הכסף שעושות המדינות מהמסחר בנשק ובאמצעי לחימה, פעילי זכויות האדם בכל המדינות מנסים להעלות את חשיבותן של זכויות האדם. כך, ב־9 בספטמבר 2024, פסק בית המשפט העליון של הודו בתיק אשוק קומאר שארמה נגד איחוד הודו, נגד עתירה שביקשה לבטל רישיונות קיימים למסחר בנשק, ולאסור הנפקת רישיונות חדשים לייצוא נשק וציוד צבאי מהודו לישראל, על רקע הסכסוך המתמשך שלה עם חמאס.

העתירה הוגשה על ידי 12 אזרחים הודיים, שניסו לעצור את מכירת הנשק לישראל בטענה שמדובר בסיוע לרצח העם הפלסטיני. בית המשפט, בראשות השופט ד.י. צ’אנדרצ’וד – נשיא בית המשפט העליון דאז – טען כי הסמכות השיפוטית על ענייני החוץ של המדינה נתונות בלעדית לממשלת הודו. הוא ציין כי כדי להעניק את הסעדים שהתבקשו, יהיה עליו לבחון טענות כלפי מדינה ריבונית – ישראל – שאינה כפופה לסמכות השיפוט של בתי המשפט בהודו.

הודו מנסה שלא להתערב בהיבט ההומני־הומניטרי של הנעשה בעזה. להפך – היא מרוויחה ממנו הרבה מאוד כסף, ולכן אין לה שום אינטרס לצאת בגלוי נגד מהלכי ישראל ברצועה, למעט רמיזות פה ושם בדבר הפעלת כוח לא מידתית. ה”נו נו נו” ההודי ביד ימין לא מפריע למדינה למכור לישראל אמצעי לחימה בסכומי עתק, שמופעלים בגלוי נגד תושבי עזה.

והנה הגיע הסכסוך האחרון בין הודו לפקיסטן. העיתון הנפוץ The Hindu פרסם כתבה ובה ניתוח מפורט של הנטייה המשמחת מאוד את מדינות המערב: הודו הראתה בסכסוך האחרון כי היא מעדיפה את המערב וכלי הנשק המערביים, על פני הסתמכות על רוסיה. הודו גם עשתה שימוש בכלי נשק שנבנו בשיתוף פעולה עם ישראל, כגון רחפן SkyStriker, ואחרים.

בשלב הזה של המירוץ לטריליון, נראה כי החיזורים נושאים פרי והודו (נכון להיום) משחקת בצד של טראמפ.

אז מה קורה ומה יהיה?

במרחב התקשורת החיצוני, כלפי העולם, כולם מזועזעים ממעשי ישראל בעזה. ארה”ב מתכוונת לעצור את ישראל; הודו מזועזעת; בריטניה מגנה, צרפת נחרדת, איטליה נגעלת. המעשים, לעומת המילים הנבובות, מעידים על תיאום בין ארה”ב, ישראל, מדינות המערב וגם הודו, שרואות בישראל קבלן עבודות עפר וביצוע שקיבל משימה: לנקות את המפגע ששמו עזה מהכלכלות המתפתחות, לאפשר להודו להגיע לאירופה ולארה”ב דרך מדינות המזרח התיכון במטרה לשבור את המונופול הסיני של עבודה זולה ומוצרים זולים. הודו מחליפה את סין. היא כבר עקפה אותה בפרמטרים רבים. אם הדרך לאירופה תהיה קצרה יותר וזולה יותר, השמים לא יהיו הגבול.

ומה יקרה?

בשלב זה אפשר ללכת בשני נתיבי ספקולציה לגבי העתיד לטווח של 10-20 שנים – המסלול האופטימי והמסלול הפסימי  – מנקודת המבט של קבלני הביצוע המכונים ממשלת ישראל, כמובן. 

במסלול האופטימי: ישראל תצליח להשלים ביעילות את מעשי ההרג וההרס בעזה, הרצועה תפורז מנשקה ומחמאס, כוחות אמריקאיים, סעודים, הודים וכד’ יבנו אותה כנמל כלכלי וצבאי (עם ריביירה מקסימה ואקזוטית על הדרך), ישדדו את מאגרי הגז ויאפשרו פתיחת אוטוסטרדת סחר מהודו דרך ערב הסעודית, ירדן וישראל, עד לאירופה ולאמריקה. 2.2 מיליון אזרחים פלסטינים יגורשו, יחוסלו או ישמשו כוח עבודה זול (מישהו צריך לפנות משם מיליוני טון של חורבות). במסלול האופטימי הזה, ממשלת ישראל הופכת רשמית לזכיין במיזם המערבי, פורחת כלכלית דיה כדי להמשיך ולהחזיק בשלטון ללא מפריע, ומושכת אליה (ואל פטרוניה) השקעות בהיקפים אדירים.

במסלול הפסימי: סין ורוסיה לא מאפשרות את המהלך ובאמצעות איראן, סוריה שקמה מאפרה וטורקיה, מלבות את הסכסוך. הגוש הנ”ל, בתמיכת מדינות הברקזיט, תומכות בחימושה ובחיזוקה של מצרים וביצירת קו התנגדות חונק של כל יוזמה כלכלית. מה אז? עוד ועוד מלחמות, לא משהו שלא הכרנו.

והתקווה, האם יש לה מקום בכל זה? אם כן, לא נמצא אותה בלשכותיהם של ראשי ממשלה, או בחדרי דירקטוריון של תאגידי נשק ובנקים. התקווה לא טמונה במנהיגים פוליטיים ובגנרלים, אלא במיליוני הפיונים שנזרקים למערכה מדי יום. אנחנו. תנועת ההתנגדות למלחמה בתוך ישראל הולכת וגדלה, והיא נובעת מההכרה ששוב מכרו אותנו, ששוחקים אותנו עד דק, שהופכים את כולנו למצורעים של העולם, וששום דבר מזה לא יכול להתרחש בלי שיתוף פעולה המוני מצידנו. למראית עין אין שום סיכוי במאבק מול כוחות-על גלובליים שכאלה, עד שזוכרים שכל חישוביהם מבוססים על ההנחה שלעולם לא יגיע הרגע בו נודיע להם: “רוצים לעשות פינוי בינוי בעזה? לבריאות: צאו מלשכותיכם, טלו איתכם רובה וטרקטור, ושיהיה בהצלחה. ואל תשכחו להזמין אותנו לטקס חנוכת הריביירה”.