חדשות הג’ונגל
התחביב האהוב על גבי ניצן בתל אביב הוא ספארי אנשים בבתי קפה, למרות שנהוג לבזות את האסקפיזם של שותי האספרסו. "הישאבות לתוך קידוש המוות ונקמת דם היא עצמה סוג של אסקפיזם"
איורים: תהילה גולדברג
התחביב האהוב עליי בתל אביב הוא ספארי אנשים. זה היה ככה כשגרתי פה לפני הרבה שנים, ועכשיו, כשאני מבלה בעיר כמה חודשים מטעמי תחזוקה פיזיולוגית אני מגלה שהפלא לא עומעם. אני יכול לצאת למרפסת ולהתהפנט מול המצעד שלמטה. הידעתן שאין שני אנשים בעולם שהולכים אותו דבר? אפשר היה לחשוב שהליכה זה הליכה, רגל אחת אחרי השניה, אותו סיפור אצל כולם אלא אם אתה צולע. אבל כשמתבוננים רק במרכיב הזה בהוויה שלנו, רואים שכל צעד מספר סיפור אחר. נגיד האם האדם הזה מסתכל קדימה על מסלולו, האם מבטו מושפל מעט או להפך, נישא לשמים? מה קצב ההליכה? האם הוא גורר רגליים, צועד במרץ או בעצם קצת רוקד? נשען קדימה, אחורה, מאוזן כמו פלס? מחייך, זעוף-גבות או פני פוקר? ידיים בכיסים, לצד הגוף או מתנפנפות באוויר? יוצר קשר עין עם הבריות או שקוע בעולם משלו? אפשר להמשיך ככה עוד ועוד, כמו בלילה במושב כשאני מסתכל לשמים וככל שאתבונן אראה עוד ועוד כוכבים עד שלבסוף אין נקודה אחת בשמים שאינה כוכב…
כתבה בלעדית למנויי בראשית
להמשך קריאה התחברו או הצטרפו (שבוע ראשון מתנה!)
לא משנה אם תפתחו היום את ערוץ 13,14, Y-net, וואלה או מאקו, סביר להניח שתמצאו את אותו תמהיל ידיעות שנע על הספקטרום בין תחזיות אפוקליפטיות, פרסומות וקליקבייטים.
מה זה עושה לתודעה שלנו? איך זה משפיע עלינו שכולם מתבוננים על העולם דרך אותו פילטר שחור, מתועש וחסר חיים? איך זה משפיע על התודעה שלך?
טים קוק מנכ”ל אפל אמר פעם “אם אתה לא משלם על מוצר, כנראה שהמוצר זה אתה”. בבראשית אנחנו מציעים לך להפסיק להיות המוצר של מהנדסי התודעה והתקשורת. אנחנו מזמינים אותך להחזיק בכיס עוד זוג משקפיים, כזה שאפשר להתבונן דרכו כשהכל נראה שחור ולראות שיש גם זווית אחרת, שממנה רואים צבעים ואהבה ואור, ולדעת שבזכותך קיים אמצעי תקשורת אחד שלעולם לא ימכור את הנשמה.
מנוי דיגיטלי – גישה מלאה לספריית התוכן של בראשית
מנוי חודשי למגזין “בראשית” – חודש ניסיון
לא מוציאה כסף על משהו שאני יכולה להכין לבד.
מה הקטע לראות ולהראות? חבל על הזמן.
לא מנומס לנעוץ מבטים באנשים ולבלוש, במקום ציבורי אני קצת משפילה מבט ונותנת לעניים סקרניות חופש לבלוש אלי, לא מתאים לי להצטלב אתם במבט. זה שיש לכותב ענים ומבט יפה אינו מקנה לו זכות אולי אתה צייר מוחבא, אז אפשר לשבת ולהתבונן. חוץ מזה כל מה שאתה כותב כאן בכנות, ראוי ומכובד.
ת”א עיר קסומה, מה מידת הבטחון לשבת שם בשלוה? אלה אם כן אתה עובד שם וכותב בבית הקפה!
פעם אהבתי בתי קפה, ועוגות גבינה, פעם בצעירותי. ת”א עיר נשמה.
איך אהבתי 🥰