זה מטוס? זו ציפור? זה סופרמן? זו גופרית?

בשבוע שעבר שודרה בחדשות 12 כתבה מפתיעה שמדווחת על “פייק ניוז” חדש. עודד בן־עמי המשועשע, שלא לומר זחוח, אירח מומחה צעיר ושופע ביטחון, ושניהם יחד גיחכו על הטענה ש”הולכת ומתפשטת ברשת”, ולפיה הפסים הלבנים המרובים שאנחנו רואים בשמיים הם תוצאה של ניסיון לשנות את האקלים באמצעות פיזור חלקיקים באטמוספירה. 

לאור הניסיון המצטבר בשנתיים האחרונות, כשבחדשות מכריזים על “פייק ניוז” (לדוגמה כשקראו כך לטענה שישראל היא מדינת ניסוי של פייזר או שלחיסונים יש תופעות לוואי קשות) – אנחנו מקשיבים. 

בחדשות 12 חזרו על טענה ישנה ומוכרת: מדובר בלא יותר מ”פסי התעבות”, תופעה שמתרחשת בגלל הפרשי הטמפרטורה בין האוויר החם שנפלט מהמטוס לאוויר הקר של השמיים. אלא שהטענה הזו מעלה לכל הפחות כמה תהיות

“הרשת”, כפי ששדרי המדיה הישנה אוהבים לכנות את מקור האינפורמציה המרכזי של רוב בני השלושים ומטה, אכן מלאה בתצלומים וסרטונים של השמיים. זה נראה כך: תחילה מופיעים בשמיים הכחולים שובלים לבנים דקים, שנפלטים ממטוס אחד או יותר. בדרך כלל לא יהיה רק פס אחד של מטוס שעבר והמשיך הלאה, אלא מסלול שתי וערב של פסים שארוגים זה בזה. זמן קצר אחר כך הפסים הללו מתעבים. כעבור שעה קלה השמיים הופכים אפורים והאוויר נהיה אביך להמשך אותו יום.

בחדשות 12 חזרו על טענה ישנה ומוכרת: מדובר בלא יותר מ”פסי התעבות”, תופעה שמתרחשת בגלל הפרשי הטמפרטורה בין האוויר החם שנפלט מהמטוס לאוויר הקר של השמיים. אלא שהטענה הזו מעלה לכל הפחות כמה תהיות:

לפי חוקי הפיזיקה הידועים, פסי התעבות מהסוג הזה אמורים להתפוגג תוך כמה דקות (תופעה שאנחנו דווקא רואים ומכירים משובלי מטוסים), מאחר שהאוויר החם שנפלט בגובה כזה מתקרר במהרה.

התדירות הגבוהה שבה אנחנו חוזים בפסים הללו אמורה, לפי טענת ההתעבות, להעיד על צפיפות רבה בטיסות מסחריות; וזה קרה גם בתקופת הקורונה, שבה כמעט לא היו טיסות כאלה.

מטוסים מסחריים או צבאיים לא אמורים לחוג שוב ושוב מעל לערים.

ייתכן כמובן שבכל זאת יש הסבר פשוט ומניח את הדעת לתופעה הזו. וייתכן שאין קשר בין האובך המתמשך לבין הפסים הללו. אבל נדמה שלפחות ראוי לשאול ולהתבונן, במיוחד כשלמערכת חדשות 12 כל כך דחוף לסמן את הדיון כולו כפייק ניוז. 

גם בהנחה שפיתוח שלט רחוק אקלימי הוא פתרון טוב, נשאלת השאלה: מי יפקח, מי יהיה האחראי, מי ילחץ על כפתורי הקירור והחימום ועל פי אילו שיקולים?

מדע הנדסת האקלים רחוק מלהיות פייק ניוז, הוא ענף מוכר ומבוסס שבשנים האחרונות ממומן בנדיבות על ידי האו”ם, לצד משקיעים כמו ביל גייטס – שערך פגישה אישית עם נפתלי בנט ואיילת שקד בוועידת האקלים האחרונה בגלזגו. 

בכנס “הממשלה העולמית” (כן, זה שמו הרשמי) שהתקיים בדובאי בשבוע שעבר, בהשתתפות מדינאים, בנקאים, תעשיינים ומומחים מרחבי העולם, חזר והדגיש אורח הכבוד קלאוס שוואב, מייסד הפורום הכלכלי העולמי, שהעידן הנוכחי דורש שיתוף פעולה אדוק בין ממשלות, תאגידים וחברות טכנולוגיה. הכנס כלל פורום אקלים שדן ביישום המהפכה הרביעית בתחום מזג האוויר. 

מדע הנדסת האקלים היה קיים כבר בשנות החמישים, וגם בישראל לאורך שנים התבצעה “זריעת עננים” – פיזור יודיד הכסף כדי לגרום לעננים להמטיר גשם לפני שהם נודדים ומתרחקים מאיתנו. הפרקטיקה הזו נזנחה לבסוף כשהתברר שהיא לא יעילה דיה. 

ככל שהדיון בהתחממות הגלובלית תפס כותרות, פנה חלק מרכזי מהמחקר לשאלה איך לעצור את ההתחממות המדוברת. האדם הפשוט, שאינו מגיע לוועידות אקלים ברחבי הפלנטה במטוסו הפרטי, עשוי לשער שהעיקרון לפתרון יהיה כזה: אם אכן האדם הוא זה שמחמם את כדור הארץ – צריך למצוא דרכים להפסיק. אלא שפתרון כזה פירושו מכה אנושה לגופים הכלכליים העשירים (והמזהמים) ביותר. לעומתה יש גישה אקטיבית שנתמכת על ידי האו”ם והפורום הכלכלי העולמי שאומרת: ננהל בעצמנו את מזג האוויר. השלט של המזגן יהיה בידינו. תיאורטית, זה בהחלט אפשרי. ב-1991, אחרי התפרצות הר הגעש בפיליפינים השמיים כוסו בטונות של אפר וולקאני – ובאותה שנה ירדה הטמפרטורה העולמית הממוצעת בחצי מעלה, הרבה יותר מקצב ההתחממות.       

וכך התחזק והועשר המחקר בכיוון דומה: אם נפזר חלקיקים כלשהם בשמיים הם ישמשו כמעין משקפי שמש לפלנטה, יחזירו חלק מהקרינה בחזרה לחלל ויפחיתו את החום על פני כדור הארץ. זה נקרא – Solar Radiation Management, ניהול קרינת השמש. הטענה היא שכדור הארץ מתחמם והשמש היא מקור החום, ועל כן אם נסתיר אותה, אולי נרוויח התקררות מסוימת. במקום אפר וולקאני, דנים המדענים איזה חומר ישמש למיסוך – החל מפוספטים, דרך אלומיניום ועד לחלקיקי יהלומים. ובמקום הפיצוץ הוולקאני שמעלה את האפר לגבהים הדרושים, אפשר להשתמש במטוסים שיפזרו את החלקיקים. בבלוג רשמי של הפורום הכלכלי העולמי שקורא להרחבת המחקר בתחום, מדובר על פיזור חלקיקי גופרית, בדומה להר געש.

פעולות כאלה אכן יכולות להפחית את הטמפרטורה על פני האדמה. הן יכולות לגרום כמובן לעוד כמה השלכות. למשל, לפגוע בכל החי והצומח על פני הפלנטה בגלל מחסור באור שמש ישיר. קיימת גם השאלה מה יקרה כשהחלקיקים הללו יירדו בדרך הטבע אל האוויר שאנחנו נושמים. וכן השאלה ממה בכלל יורכבו החלקיקים האלה. קיימות עוד אינספור שאלות לגבי ההשפעה האפשרית של צעדים כאלה, שאלות שהתשובה עליהן לא ידועה עד שמנסים.

מהנדסים, גם של אקלים, עוסקים בפתרון מעשי, ישיר ולוגי לבעיה המוצגת בפניהם. הם לא פילוסופים של המוסר, הם לא זואולוגים. דיוויד קיט, אחד המדענים המובילים והמשפיעים בתחום, שמחקריו ממומנים בהתלהבות על ידי ביל גייטס, נשאל על כך על ידי אקטיביסט והשיב בפשטות כנה: “אם נגלה שהחומר שאנחנו משתמשים בו מזיק – נחליף אותו. אנחנו מהנדסי אקלים ולא מומחי בריאות הציבור.”

גם בהנחה שפיתוח שלט רחוק אקלימי הוא פתרון טוב, נשאלת השאלה: מי יפקח, מי יהיה האחראי, מי ילחץ על כפתורי הקירור והחימום ועל פי אילו שיקולים? אי אפשר שכל מדינה תחמם או תקרר ללא תיאום. לצורך כך יש להקים גוף שירכז את כל הפעילות בתחום וינהל את המדיניות. מעין משרד עולמי להגנת הסביבה. רק שאין באמת ממשלה עולמית, אז איך יהיה משרד עולמי?  

כרגע אין תשובות חד משמעיות. האם במשך כל השנים הללו מתפתח מדע הנדסת האקלים ללא ניסויים מעשיים? אם כן, זה יהיה מקרה ממש יוצא דופן במדע, על אחת כמה וכמה לאור התקציבים האדירים שהוא מקבל. אם אכן מתבצעים ניסויים או יישום של תאוריית מיסוך קרינת השמש – מדוע לא מגיע שום מידע על כך לציבור? האם זו לא זכותנו לדעת על כך? 

האם האביב האפור הזה הוא תוצאה של סופות חול, התחממות גלובלית או פעולה יזומה למיסוך השמש? האם ענני הרקמה מעל לערי ישראל הם פסי התעבות של טייסים שמקיפים שוב ושוב את העיר, או משהו אחר?

בנושא הנדסת האקלים עדיין קיים ערפל גדול. נשמח מאוד אם נגלה שאיש לא מפזר חומרים חוסמי אור או כימיקלים מזיקים באוויר שאנחנו נושמים, וגם נשמח לדווח על כך. לעומת זאת, אין לנו שום כוונה להגיב בגיחוך או בלעג כלפי מי שטוענים את ההפך. המשך יבוא.