ומה אם סבתות כן עפות?
מה היה קורה אילו ילדים היו גדלים למציאות שבה הכל אפשרי?
“בסוף יש מציאות” הוא אומר לי.
כשאני שומע פוליטיקאית משמיעה את המנטרה הזאת בפאנל החדשות בערוץ 12 כדי לגמד את הפוליטיקאי שמולה זה מתלבש לי טוב. גם כשפרשננו הפוליטי בגל”צ משתמש במנטרה הזאת בדיון על הקמת ממשלה חדשה זה לגמרי מובן. רחום וחנון שכמותו, הוא אומר “בסוף יש מציאות” כדי להקל עלינו. הוא המומחה, רק לו יש כלים להבחין בין דמיון למציאות האחת האובייקטיבית והוא עוזר לנו – המאזינים התמימים והמנותקים – לנחות ב”כאן ועכשיו”. אחלה מנטרה.
גם כשאב בן ארבעים וחמש אומר “בסוף יש מציאות” לבנו בן החמש עשרה שניגן עם חברים עד הבוקר במקום להתכונן לבגרות במתמטיקה, המנטרה מתנגנת יפה ברקע. האב המודאג מנסה לעזור לבנו להתחבר למציאות (היחידה האפשרית מבחינתו) שבה עם בגרות במתמטיקה אפשר “ללכת למכולת” אבל עם כישרון מוסיקלי וחברים טובים ממש לא.
אבל רבאק, אנחנו יושבים כאן, במרפסת החושה שלנו בסיני, בשמש חורפית נעימה ומלטפת, עם כוס קפה משובח ביד, בוהים, נמסים ונספגים אל התנועה הקטיפתית הרכה של הגלים כשעדרי עננים שטים מעל משטחי הטורקיז של ים סוף. אתה בטוח שכאן ועכשיו מה שאתה רוצה להגיד לי זה “בסוף יש מציאות”?
תגובות