הפיכה עולמית באמצעות מזרק
עכשיו, כמו אז, לאזרח התם קשה להאמין שמנהיגיו יפעלו נגדו כפי שפועלים נגד אויב או טרוריסט. אבל זה בדיוק מה שקרה באביב 2020, כשבריאות הציבור הפכה לפתע עניין "בטחוני" שדרש אמצעי קרב משוכללים: רשת מודיעין ומעקב, הישענות על כוחות הביטחון ועל חברות אבטחה פרטיות, חוקי חירום, סגירת שדות תעופה, מעצרי רחוב, מחסומים, עוצר, צנזורה כבדה, דיסאינפורמציה והנדסת תודעה, ופיתוח נגיפים כנשק ביולוגי. הקורונה היתה רק תירוץ, התירוצים הבאים בדרך
באוקטובר 2020, למחרת העימות הטלוויזיוני בין המתמודדים לנשיאות ג’ו ביידן ודונלד טראמפ, פרסם אלברט בורלא מכתב פתוח לעמיתיו בתשלובת התרופות. בפנייה ארוכה וסנטימנטלית הביע מנכ”ל פייזר את אכזבתו מכך שדרכי “המניעה של מחלה קטלנית נדונים במושגים פוליטיים במקום בעובדות מדעיות”. החברה בראשותו, הוא הבטיח, “לא תיכנע ללחץ פוליטי”, ותעשה הכל על מנת להצדיק את “אמון הציבור”. בראש מעייניה של פייזר נמצא אך ורק פיתוחו של “חיסון בטוח ויעיל”, סיכם בורלא, ומכיוון ש”הזמן הוא האויב שלנו, אנחנו פועלים במהירות המדע”.
מאז פרסום המכתב הפך הצירוף “מהירות המדע” (Speed of science) למטבע לשון שכיח בדרמה ההפכפכה של ה”מגפה”. כיאה לתוצר של מעבדות יחצנות משוכללות, ביטא המושג במדויק את המסר שביקשה תעשיית הפארמה להעביר בימים ההם, לאמור: אנחנו אמנם נמצאים במרוץ מטורף נגד השעון – אך אל דאגה, הכל נעשה על פי עקרונות המחקר המדעי. כך בדיוק ביקשו העוסקים בדבר לשווק את פרויקט הפיתוח של ה”חיסון”, לא רק התאגידים שעמדו לגזור את הקופון השמן, אלא כל הגורמים הפרטיים והציבוריים שהיו מעורבים באחד המבצעים המורכבים והסודיים ביותר של תקופתנו.
ואכן, ה”מדע” שבר הפעם את כל שיאי המהירות. כעשרה שבועות בלבד אחרי קריאתו הנרגשת של בורלא קיבלה חברת פייזר מ-FDA את האישור המיוחל ל”שימוש חירום”. משמעות הדבר היתה שפחות משנה מאז זיהוי הנגיף, ושישה חודשים בלבד לאחר חתימת חוזה האספקה עם משרד ההגנה האמריקאי, הצליחה פייזר לא רק לפתח אב טיפוס של חיסון חדשני ולסיים את כל שלבי המחקר בבעלי חיים ובבני אדם (הליך שברגיל עשוי להימשך 12-8 שנה), אלא שהיא אף היתה כבר בשלבי ייצור מתקדמים וערוכה להפיץ מאות מיליוני מנות בכל רחבי העולם.
בישראל נערך ניסוי בחיסון האנתרקס שפותח במכון הביולוגי בנס ציונה – יחידה מסווגת במשרד הביטחון, שעל פי החוקר הנודע אבנר כהן היא “סודית יותר מפרויקט הגרעין הישראלי”. הניסוי מומן על ידי הפנטגון ונוהל על ידי חיל הרפואה, וכלל כ-700 חיילים וחיילות שקיבלו סדרה של זריקות לאורך תקופה של שמונה שנים. המשתתפים שוכנעו לחתום על טופס “הסכמה מדעת” בלי לקבל מידע מספק על מרכיבי החיסון והסיכונים הפוטנציאליים שלו
וכאן טמון הפלא הגדול. שכן אפילו מוצר צריכה סטנדרטי (נניח, ממתק חדש היוצא אל שוק), שעבר את שלבי הפיתוח וזכה לכל התקנים והאישורים הנדרשים, נזקק לתקופת זמן משמעותית על מנת להקים מערך של יצור, לוגיסטיקה, מיכון, מחשוב, ביקורת איכות ושינוע וכמובן – לגייס ולהכשיר את כוח האדם המתאים. אז כיצד, נשאלת השאלה, יכול תכשיר רפואי מתוחכם, המבוסס על טכנולוגיה בלתי מוכחת, להגיע משלב התכנון התיאורטי לשימוש המוני תוך חודשים ספורים? התשובה, כרגיל, לוטה בחלקה הגדול במסתורין, וסבוכה בקורים של סודיות ביטחונית ותעשייתית. עם זאת, ספק גדול אם זה היה אפשרי ללא תשתית יציבה ומוכנה, שהבטיחה מראש את הצלחת הפיתוח ואת חותמת הגומי המדעית – ואף דאגה לכך שכבר בתחילת דצמבר 2020 יגיעו המנות הראשונות ל”מדינת הניסוי” הקטנה בשיפולי המזרח התיכון.
כל הראיות מצביעות על כך שפרויקט ההתחסנות הגלובלי היה מבצע צבאי מתוכנן לתלפיות. יותר מכך, מדיניות הקורונה בכללה בישרה את השתלטות המערכת הביטחונית על תחום בריאות הציבור, תוך יישום כלים נוקשים של סיווג ומידור, והתייחסות לאזרחים כאל אוכלוסיית אויב הראויה למעקבים, תעמולה ודיסאינפורמציה. זו היתה התגשמות חזון הפשיזם המיוחס למוסוליני, לפיו המדינה והתאגידים מתמזגים לתשלובת מפלצתית המבוססת על מימון ציבורי, מטריה ביטחונית ורווחים פרטיים. למעשה, המגפה היתה הפרק המסכם של הפיכה הדרגתית ורבת שנים, שאמנם הותירה את כל המוסדות ה”דמוקרטיים” על כנם, אך שיעבדה אותם לשיגיונותיה של “מדינת הצללים” והאוליגרכיה העומדת מאחוריה.
זירת ההפיכה היתה גלובלית, אם כי היא התפתחה בכל מדינה בנפרד. היא התאפשרה בראש ובראשונה בזכות שורה ארוכה של חוקי חירום לאומיים ותקנות מיוחדות לטיפול בטרור בלתי קונבנציונלי ואסונות טבע. היא הסתייעה במפעל תודעתי כביר שבמשך שנים הכשיר את דעת הקהל לקראת תחייתן של המחלות הקטלניות מימים עברו. מטבע הדברים, ארה”ב העניקה את המנוע הפוליטי והכלכלי של המפעל הבינלאומי הזה, בדמות עשרות יחידות צבאיות וסוכנויות פדרליות מסווגות שצצו כפטריות מאז תחילת המילניום. במקביל, קמה רשת מסועפת של ארגונים ציבוריים ומלכ”רים פרטיים שהיו ערוכים לקראת המבצע הפסיכולוגי הגדול בהיסטוריה, שכלל ביטול מעשי של זכויות האדם והפצה אגרסיבית של “אמצעי-נגד רפואיים” (MCM) בקרב האוכלוסייה הכללית.
בראשית 2020 היה העולם כמרקחה. דיווחים היסטריים וסרטוני התמוטטות מפוברקים מהעיר הסינית ווהאן גרמו לארגון הבריאות העולמי להכריז בסוף ינואר על משבר בריאותי גלובלי. לאחר מכן עברו זרקורי האימה להתמקד בחבל לומברדיה שבאיטליה, והציבור במערב כבר החל לשמוע את הדי הפרסות של המגפה השועטת לקראתו. ארה”ב היתה הראשונה ליטול את הלפיד ולהכריז על מצב חירום, בעת שכמות ה”מקרים” בתחומה היתה עדיין כמעט אפסית.
ההתנהלות האמריקאית בצל הקוביד נשאה מלכתחילה אופי ביטחוני מובהק. משרד ההגנה, בתיאום עם המועצה לביטחון לאומי, נטל לידיו את המושכות של “הפעולה הממשלתית המשולבת”, והכריז על היערכות מערכתית לשם “הגנה על אזרחי העולם”. קצינים במדים החלו להופיע תכופות על הבימה הציבורית, ובתחילת חודש מרץ הודתה “היחידה לחקר מחלות מדבקות” בפנטגון שהפתוגן נמצא בידיה ושהיא משתמשת בו לפיתוח אמצעי-נגד רפואיים – מושג שמקורו, כפי שנראה להלן, מהלקסיקון הקודר של “הלוחמה הביולוגית”.
בחודש מרץ כבר הכתיבה הרוח הקודרת שנשבה מוושינגטון את עקרונות הפעולה הגלובליים. על רקע המעורבות הדומיננטית של הרשויות הביטחוניות, יצאה אל הפועל מדיניות ברוטלית של סגרים, בידודים, מסכות ובדיקות המוניות. מיד אחר כך חל זינוק פתאומי בכמות ה”מקרים” ובשיעורי ההדבקה, כמו גם בתמותה שיוחסה לנגיף. בד בבד הושקעו משאבים עצומים ביחסי ציבור והפצת תסריטי אימה, בצנזורה אגרסיבית שניסתה לקבור כל ביקורת וספק, ובביצור הנרטיב של “הנורמלי החדש” ושל מגפת יום הדין שממנה ניוושע אך רק באמצעות “חיסון המוני”. המנטליות האוטוריטרית שאימצו הרשויות האמריקאיות, בצוותא עם הסיוט המתמשך שנכפה על האזרחים, הכשירו את הקרקע למבצע Warp Speed, שהמחיש את ההשתלטות הצבאית על המערכת האזרחית ונשא סממנים של התנסות בלוחמה ביולוגית בקרב הציבור הרחב.
מבצע Warp Speed (“מהירות מואצת”) הושק באופן רשמי בתחילת מאי 2020, עם הכרזתו של הנשיא דאז דונלד טראמפ על תוכנית בסדר גודל “שלא נראה באמריקה מאז פרויקט מנהטן”. המבצע קבע יעדים ותקציבים למחקר, ייצור, אספקה והפצה של חיסונים, וגייס מספר מצומצם של חברות פארמה בנות מזל, שזכו בסופו של דבר לחוזים חלומיים ולפטור מוחלט מאחריות לנזקים. Warp Speed הוצג לציבור בתור “שיתוף פעולה” בין משרדי הבריאות וההגנה, אולם חלקם של אנשי הצבא היה דומיננטי באופן ברור. בראש הפרויקט עמד גנרל בשם גוסטב פרנה (Perna), ותחת פיקודו היו שלושה גנרלים נוספים ושורה של קצינים מבצעיים ללא כל רקע רפואי.
הצוות המדעי של המבצע, לעומת זאת, שימש בעיקר בתפקידי ייעוץ – כולל היועץ הראשי מונסף סלאווי, שעמד לפני כן בראש מחלקת הפיתוח של ענקית הפארמה גלקסו סמית’ קליין. סלאווי, דרך אגב, מונה לתפקיד ברגע האחרון במקום ריק ברייט, מי שעמד אז בראש יחידה במשרד הבריאות (BARDA) המופקדת על רכישת אמצעי-נגד רפואיים. ברייט הועבר מתפקידו לאחר שביקר בפומבי את ההחלטה לממן “תרופות עם סיכון פוטנציאלי שמקודמות על ידי גורמים בעלי השפעה פוליטית”.
אין ספק ששם המבצע הצדיק את עצמו, שכן כחודשיים בלבד לאחר השקתו כבר חתם משרד ההגנה חוזה אספקה עם חברת פייזר ושותפתה הגרמנית ביונטק, וזאת עוד לפני שהחלו ניסויי היעילות והבטיחות בחיסוני ה-mRNA. תחת “הנסיבות המיוחדות” נמצאה הצדקה לשימוש בחוקים ותקנות לשעת חירום, שאפשרו את האצת ההליכים הפורמליים והעניקו פטור מחבות משפטית עבור יצרנים, רופאים, פקידי ציבור – וכל אדם או גוף הקשורים בכך.
יתרה מזאת, החקיקה הסמיכה את מנהל המזון והתרופות (FDA) להעניק “אישור לשימוש חירום” (EUA) להתמודדות עם “איומים פוטנציאליים” שנקבעו על ידי משרדי הבריאות או ההגנה, ללא קשר הכרחי לבסיס המדעי שלהם. פיתוח אמצעי-נגד, כך נקבע באחד החוקים, אינו נחשב בתור “מחקר קליני”, וכפועל יוצא מכך אין כל דרישה להסכמה מדעת מצד המשתתפים בניסוי. בעדות בפני ועדת החיסונים של FDA באוקטובר 2020, הצדיק ד”ר דוראן פינק (Fink), שהיה מעורב במבצע Warp Speed, את הבחירה במסלול האישור לשימוש חירום בתור “האופציה היחידה”. כל דרך אחרת, הוא הסביר, היתה מצריכה ועדות פיקוח מוסדיות והסכמה מדעת, שהיו מכבידים, כלשונו, על “המורכבות המבצעית”. בשנת 2022, הפלא ופלא, נשכר ד”ר פינק על ידי מודרנה לתפקיד ראש המחקר והפיתוח למחלות מדבקות.
הסנגורים של ה”חיסון” יטענו בוודאי שקיים מרחק גדול בין תקנות יבשות וניסוחים פורמליים לבין המציאות, ושהניסויים הקליניים של היצרניות עמדו בכל תקני הבטיחות המקובלים. מנגד, ייתכן שאחת הסיבות שפייזר עשתה מאמצים כבירים להסתיר את מסמכי המחקר שלה ל-75 שנה היתה העובדה שהיא לא היתה מחויבת כלל לעמוד בסטנדרטים מדעיים. למעשה, זה בדיוק מה שטענה החברה בפני בית המשפט במסגרת תביעה אזרחית שהוגשה נגדה בתחילת 2021 על הונאת הרשויות הפדרליות.
כתב התביעה, שדרש לבטל את החוזה של משרד ההגנה עם פייזר, הוגש בשם ברוק ג’קסון, מנהלת אזורית בחברה קבלנית שניהלה את אחת מקבוצות הניסוי של ענקית הפארמה האמריקאית. כבר ביום הראשון למחקר, לפי עדותה של ג’קסון, היא הבחינה בהרבה “דברים מפוקפקים”, כגון צוות בלתי כשיר, בלבול בתוויות, הפרת כללי הסמיות הכפולה ואפילו פיברוק נתונים. כמו כן, לטענתה, לא נעשה מעקב אחר תופעות לוואי חמורות שתועדו במהלך הניסוי. ג’קסון פנתה בתחילה אל מנהלי החברה, אך לאחר שהללו התייחסו בקלות ראש לתלונותיה, היא שלחה אימייל רשמי ל-FDA. שעות ספורות לאחר מכן היא פוטרה.
בתגובה לפנייתה של ג’קסון לערכאות הגישה פייזר בקשה לביטול התביעה, בה נכתב במפורש שהחוזה המיוחד עם הפנטגון לא התנה את התשלומים לחברה בהשלמת מחקרים קליניים בהתאם לדרישות FDA, מפני שהחיסונים הם אמצעי-נגד (על פי ההגדרה הצבאית) שנזקקו אך ורק ל”אישור לשימוש מיוחד”. הטענה הזו, שהושמעה בפני בית המשפט גם על ידי נציגי משרד ההגנה, התקבלה בסופו של דבר על ידי השופט, שדחה את התביעה מן הנימוק שהחוזה “אינו מכיל אף סעיף” שמתנה את התשלומים לחברה “בעמידה בתקנות פרוטוקול המחקר הקליני”. מבחינת החוק, אם כן, הניסויים שערכו יצרניות החיסונים חסרו כל תוקף מדעי, ועושה רושם שהם היו לא יותר ממיצגים מרהיבים של יחסי ציבור.
האנתרקס עולה על מדים
כאמור, הדרך אל “מגפת קץ האנושות” היתה הדרגתית ומושכלת. בתחילת 2020, כאשר הקוביד צץ לפתע מתוך השחת, המערכת היתה כבר ערוכה לקראתו עם כלים נבזיים לשליטה המונית ופתרון פלא בדמות חיסוני mRNA. הכתובת לא היתה רק מרוחה על הקיר – היא זהרה ממנו בצבעים בוהקים. רבים מכירים את “אירוע 201” שהתקיים באוקטובר 2019 באוניברסיטת ג’ונס הופקינס, בשיתוף הפורום הכלכלי העולמי וקרן גייטס, שחזה בדיוק מצמרר את “מגפת הקורונה הגלובלית” שארבה על המפתן. אבל מעטים יודעים שכשבועיים לאחר מכן אירחה אוניברסיטת ג’ורג’ וושינגטון מפגש בשם “חיסון אוניברסלי לשפעת”, בהשתתפות “מומחי בריאות” ופקידי ציבור כגון אנתוני פאוצ’י וריק ברייט, שעסק בדרכים “לפוצץ את המערכת” על מנת לעקוף את הפיקוח על חיסוני mRNA. כמו כן, נדון במפגש הצורך ליצור “הילה של התרגשות” סביב מחלת השפעת ולעשות אותה יותר “סקסית”, על מנת לעודד מימון ממשלתי לטכנולוגיה החדשה “שעולה לאין ערוך על החיסונים המסורתיים”.
אבל התשתית האפלה של מדיניות הקורונה הוכנה עוד שנים רבות לפני כן, בימים בהם נוצרה הזיקה בין מפגעי בריאות בכלל, ומגפות בפרט, לבין “ביטחון לאומי”. אזהרות קונקרטיות מפני “איומים ביולוגיים” התחילו להופיע כבר במהלך שנות ה-90 של המאה הקודמת. המושג אנתרקס (גחלת), מחלה זיהומית שפוגעת בעור ובדרכי הנשימה, נעשה שכיח בזירה הציבורית, בעיקר בתור כלי נשק פוטנציאלי בידי “משטרים רודניים וארגוני טרור”. למעשה, הפרויקט הנרחב ביותר שעסק בחיידק האנתרקס התקיים בארה”ב, במכון הצבאי לחקר מחלות מדבקות בפורט דיטריך שבמדינת מרילנד. מלבד אנתרקס, התוכנית כללה ככל הנראה גם מחלות אחרות כגון אבולה ואבעבועות שחורות, ותכליתה הפורמלית היתה ליצור ולבודד זנים מסוכנים של הפתוגנים על מנת לפתח אמצעי-נגד רפואיים – כלומר תכשירים ותרופות, ובעיקר חיסונים.
בשנת 1998 חויבו כל חיילי הצבא האמריקאי לקבל “חיסון” נגד אנתרקס, על אף שטרם אושר על ידי FDA. אלה שסירבו עמדו למשפט, נקנסו והורדו בדרגה, ולעתים הודחו מהשירות בעל כורחם. בעקבות כך, נפתח מאבק משפטי ארוך והפכפך שבמהלכו הוגשו תביעות רבות בשל פגיעות קשות וארוכות טווח, שזכו להכרה ולפיצוי רק הרבה שנים לאחר מכן – בין היתר תחת האבחון “המסתורי” והמפוקפק המכונה “תסמונת מלחמת המפרץ”.
החל משנת 1998, במקביל למבצע ההזרקה בצבא האמריקאי, בישראל נערך ניסוי בחיסון האנתרקס שפותח במכון הביולוגי בנס ציונה – יחידה מסווגת במשרד הביטחון, שעל פי החוקר הנודע אבנר כהן היא “סודית יותר מפרויקט הגרעין הישראלי”. הניסוי מומן על ידי הפנטגון ונוהל על ידי חיל הרפואה, וכלל כ-700 חיילים וחיילות שקיבלו סדרה של זריקות לאורך תקופה של שמונה שנים. המשתתפים שוכנעו לחתום על טופס “הסכמה מדעת” בלי לקבל מידע מספק על מרכיבי החיסון והסיכונים הפוטנציאליים שלו.
בשנת 2007 התחילו להופיע בתקשורת הישראלית עדויות על תופעות לוואי קשות שזכו להתעלמות מצד עורכי הניסוי. דוח של ההסתדרות הרפואית משנת 2009 מצא “כשלים באתיקה”, התנהלות “פסולה ומגמתית” והעלמת “נתונים חיוניים אודות סיכונים ותופעות לוואי”. בשנת 2014 הסכימה מערכת הביטחון לפצות את החיילים שהגישו תביעות נגד המדינה ולהקים “קרן שיקום” עבור הנפגעים. ההסדר, שהוגדר על ידי כמה ממשתתפי הניסוי בתור “כסת”ח”, פטר את הצבא מכל אחריות לנזקים עתידיים ומהחובה לחשוף את מרכיבי החומר שהוזרק לגוף החיילים.
מחקר האנתרקס האמריקאי, שהעסיק מדענים רבים ועלה הון תועפות, עורר בתחילה לא מעט ביקורות, במיוחד על רקע העובדה שמדובר במחלה נדירה המלווה לרוב בסימפטומים קלים וחולפים. עם זאת, פיתוח הפתוגנים והחיסונים נמשך כסדרו, והוא אף זכה לתנופה אדירה בעקבות “מתקפה האנתרקס” מנובמבר 2001, כאשר מעטפות עם אבקת נבגים של החיידק נשלחו לאנשי תקשורת ואישי ציבור וגרמו למותם של חמישה בני אדם. גל המכתבים, שהכיל בחלקו איחולי מוות לאמריקה ולישראל והצהרות שבח לאללה, יוחס מיד לארגון אל-קאעידה. אולם עם הזמן כוונה האצבע המאשימה למשטרו של סדאם חוסיין, ומתקפת האנתרקס גויסה לשמש ככלי תעמולה אפקטיבי לקראת הפלישה לעיראק במרץ 2003.
מספר שנים לאחר מכן העלתה חקירת ה-FBI שאבקת הנבגים לא הגיעה מעיראק, ואף לא מאיזו מעבדה תת-קרקעית בהרי אפגניסטן, אלא מאותו מכון צבאי בפורט דיטריך שבו זוקק אנתרקס קטלני – לכאורה לשם פיתוח אמצעי-נגד רפואיים. בשנת 2008 נפל לפתע החשד על מיקרוביולוג בשם ברוס אייווינס, “תמהוני בודד” שהועסק במשך שנים במעבדה לחקר מחלות מדבקות, אשר למרבה הנוחות “שם קץ לחייו” כאשר סוכני ה-FBI היו בדרכם לעצור אותו.
האמת הפשוטה והמטלטלת על מתקפת האנתרקס – כלומר, שמקורה בלב הממסד הצבאי האמריקאי – לא העיבה כהוא זה על תעמולת “האיום הביולוגי”, שרק הלכה וצברה תאוצה. בתוך מספר שנים הופיעו החוקים שהסדירו הליכים מקוצרים לפיתוח ואישור אמצעים רפואיים, תוך ויתור על מבחני יעילות ובטיחות – כגון “האישור לשימוש מיוחד” שעתיד להכשיר את חיסוני הקוביד. המועצה לביטחון לאומי הגדירה “נתיב אזרחי-צבאי” להשגת “ביטחון בריאותי גלובלי”, והשיקה פרויקט בשם “היוזמה לפיתוח אמצעי-נגד רפואיים” שהכין את הקרקע למבצע Warp Speed. בשנת 2013 חנך הנשיא אובמה את “האסטרטגיה הלאומית למאבק באיומים ביולוגיים” שהדגישה את חשיבות “הטיפול במחלות מדבקות”, בין שהן נובעות ממקור טבעי, מתאונה או מגורם זדוני.
לפתע, מערכת ענקית ומאורגנת התגייסה במלוא העוז למניעת מגפות עתידיות ולזיהוי נגיפים נבזיים שאורבים במכמניו המסתוריים של הטבע. לצד היוזמות הציבוריות, קמו אינספור גופים “עצמאיים” בשוק הפרטי ובאקדמיה, שסייעו במחקר ובמימון והעניקו חזות אזרחית-מדעית לפרויקט שהיה ביסודו צבאי-מודיעיני. עם הזמן, מחלות משכבר הימים הפכו פתאום לאיום על האנושות כולה, וזני שפעת מוכרים ובלתי אלימים שווקו לעולם כנגיפים אקזוטיים ומעוררי חלחלה. התקשורת התאגידית מילאה את תפקידה בהפרחת אזהרות ותחזיות קודרות, ולא היססה להעניק כותרת לכל חולה סארס בסין או מקרה של אבולה במערב אפריקה.
בד בבד, בשל “בעיות חוקיות ואחרות”, יצא המחקר המדעי מכותלי המכונים הצבאיים ועבר “הפרטה” ומיקור חוץ. ארגונים “ללא מטרות רווח”, כולם מקושרים בדרך זו או אחרת למערכת הביטחון האמריקאית, נטלו את המושכות והקימו מעבדות ביולוגיות בכל רחבי העולם השלישי. באוקראינה בלבד, כפי שנודע לפני כשנתיים במסמך רשמי של הפנטגון, פועלות כיום לפחות 46 מעבדות במסגרת תוכנית ל”הפחתת איומים” ולקידום “ביטחון ושלום גלובליים”. מחקרי Gain-of-function, שתכליתם להגביר את כוח ההדבקה של וירוסים ולהפוך אותם לחסינים בפני אנטיביוטיקה וטיפולים קונבנציונליים, נעשו אופנה שכיחה באזור הדמדומים שבין התשלובת הצבאית והממסד המדעי.
סאגת ההסכם עם פייזר
בדוח משנת 2023 קבעה “הוועדה להפקת לקחים ממגפת הקורונה” של המגזין הרפואי הנודע לאנסט, שההתפתחויות בתחום הביוטכנולוגיה בשני העשורים האחרונים “מאפשרות יצירת פתוגנים מאוד מסוכנים באמצעות מניפולציה גנטית”. ככל הידוע, זה היתה תכלית המחקר שנערך במשך שנים במכון הווירולוגי בווהאן, בהנהגת ארגון “בלתי ממשלתי” בשם EcoHealth Alliance ובמימון סוכנות הבריאות הפדרלית NIH. חשיפת התוכנית ערערה את הנרטיב הרשמי באשר למקור המגפה. אגדת “מרק העטלפים” מהשוק הרטוב של ווהאן פינתה לפתע את מקומה לטובת “תיאוריית דליפת המעבדה”, שלאחרונה זכתה להכרה נוספת בדוח הסופי של ועדת הקונגרס האמריקאי לחקר מגפת הקורונה, שקבע כי לנגיף יש “מאפיין ביולוגי שאינו נמצא בטבע”.
אולם על אף התפנית הדרמטית בנרטיב, העמדה הממסדית נותרה בעינה – לאמור: הקורונה היא נגיף מסוכן, שגרם למגפה נוראה בממדים גלובליים. מכאן נובע בהכרח, כפי שהסיקה ועדת הקונגרס, שגם אם צעדי התגובה היו מוגזמים וגרמו “נזק כלכלי, גופני ונפשי עצום”, הרי שפיתוח אמצעי-הנגד הרפואיים היה חשוב מאוד והצדיק את ההשקעה הציבורית. הדוח אף מוסיף ומהלל את מבצע Warp Speed, וקובע שהחיסונים, למרות “הכשלים” בטיפול בתופעות הלוואי, “היו הצלחה גדולה וסייעו בהצלת מיליוני בני אדם”.
ופה מצוי שורש העניין. שכן אפילו מבקרים חריפים של הסגרים, המסכות, שמירת המרחק וכליאת הסבתות, נזהרים מאוד מלערער על קדושת ה-mRNA והצלחתו ה”מסחררת” – גם לנוכח הנתונים ההולכים המצטברים אודות תופעות לוואי קשות ותמותה עודפת. קשר שתיקה הרמטי לופת את הפוליטיקה, התקשורת והמדע המאורגן, והוא אינו מתיר כל ערעור על “הפלא הגדול” שגאל את העולם. לא רק זאת, אלא שאי אפשר אפילו להעלות את השאלה המתבקשת: מדוע, לנוכח “מצב החירום”, הועדפה טכנולוגיה חדשנית וגולמית על פני חיסונים קלאסיים מוכרים, שלכאורה כבר הוכיחו את עצמם אינספור פעמים בעבר?
בשנת 2016 פירסם מגזין החדשות הרפואיות STAT תחקיר מפורט על “אווירת האימה” השוררת במודרנה ועל “המחקרים הכושלים” שהיו בעוכריה. מוצרי mRNA, ציין המגזין הנודע, שהופכים את הגוף האנושי “לבית חרושת לחלבונים רפואיים”, עלולים להיות “מסוכנים מאוד”, מפני שזה “קשה להכניס את מולקולת השליח לתא מבלי לעורר תופעות לוואי נוראיות”
הקושיה הזו משיבה אותנו בלית ברירה אל המיזוג הקריטי בין מערכת הביטחון והתעשייה הרפואית, שבמסגרתו הוכשר ה-mRNA בתור אמצעי-נגד לאיומים ביולוגיים. אחת הנציגות המוחשיות ביותר לאותה ברית אפלולית היא ללא ספק חברת מודרנה, שהתמזל מזלה להימנות עם היצרניות הבודדות שהשתתפו במבצע Warp Speed – אף על פי שעד אז היא טרם הוציאה אפילו מוצר אחד לשוק. מאז הקמתה של מודרנה בשנת 2010 עלו בעיתונות הרפואית תהיות רבות על אותו “סטארטאפ מסתורי”, שכופה על עובדיו הסכמי סודיות, מחביא מידע ממשקיעים ואפילו דוחה על הסף כאלה ש”שאלו יותר מדי שאלות”. המטרה המוצהרת של החברה היתה מלכתחילה “לפתח חיסון mRNA עם יכולת למגר מגפה גלובלית”, כמו גם מאות תרופות לטיפול בסרטן ומחלות נדירות. עם זאת, מודרנה סירבה לפרט לאילו נגיפים החיסונים שלה מיועדים, ומעולם “לא הציגה נתונים שתמכו בטכנולוגיה המפוארת שלה”.
אף על פי כן, קרנות הון-סיכון עמדו בתור כדי ליטול חלק בלהיט המהפכני שהבטיח “להמציא מחדש את הרפואה המודרנית”. עד 2017 הצליחה מודרנה לגייס יותר משני מיליארד דולר, כולל מענקים מקרן גייטס ומסוכנות DARPA של הפנטגון עבור פיתוח פתרונות ל”איומים סביבתיים ומדבקים”. התקשורת העניקה לה סקירה נלהבת ושווי השוק שלה הלך והאמיר, אך במקביל החלו להופיע ספקות פומביים לגבי אמינות החברה ואיכות הטכנולוגיה שהיא שיווקה באגרסיביות.
בשנת 2016 פירסם מגזין החדשות הרפואיות STAT תחקיר מפורט על “אווירת האימה” השוררת במודרנה ועל “המחקרים הכושלים” שהיו בעוכריה. מוצרי mRNA, ציין המגזין הנודע, שהופכים את הגוף האנושי “לבית חרושת לחלבונים רפואיים”, עלולים להיות “מסוכנים מאוד”, מפני שזה “קשה להכניס את מולקולת השליח לתא מבלי לעורר תופעות לוואי נוראיות”.
בשנת 2017 נוספה עוד עננה על “הכישלונות החוזרים ונשנים” של החברה. ענקית הפארמה אלקסיון (Alexion) ביטלה פרויקט משותף עם מודרנה לפיתוח תרופה לתסמונת גנטית נדירה בשם קריגלר-נג’ר, מן הסיבה שהמחקר “נתקל שוב ושוב בבעיות בטיחות”. ההכרזה הדרמטית של אלקסיון, שהיוותה “מכה להבטחות הכי שאפתניות ורווחיות של מודרנה”, נבעה מכך שתרופות על בסיס mRNA הן “חלשות מדי, או מסוכנות מדי להתנסות במחקר קליני”. לפיכך, דיווח מגזין STAT, הוחלט במודרנה “להתמקד מעתה והלאה בחיסונים”, שבשל השימוש החד-פעמי הנהוג בהם “פטורים מבעיות הבטיחות שהרסו את הפרויקטים השאפתניים יותר”. אולם למזלה הרע של החברה, ציינה הכתבה, “שוק החיסונים כבר מלא”, כך שכל מוצר חדש, “מהפכני ככל שיהא”, לא יזכה לרווחיות המאפיינת תחומי פיתוח כגון מחלות נדירות ואונקולוגיה.
מי שישמע כיום את הצחוק הזחוח העולה מחדר הדירקטוריון של מודרנה לא יוכל להעלות בדעתו שלפני כחמש שנים בלבד עמדה החברה על סף תהום. לקראת סוף 2019 היא סבלה מאובדן משקיעים, קיצוצים בתקציבי פיתוח, נטישה המונית של מדענים ומנהלים, מאבקים משפטיים סביב זכויות הקניין על טכנולוגיית mRNA, ואפילו חשדות להונאה. למעשה, היא היתה זקוקה לנס משמיים (או מהקופה הציבורית), והוא הופיע במהרה בדמות משבר הקורונה ומבצע Warp Speed, שבעקבותיו עלה שוויה בשיעורים אסטרונומיים והדיבידנדים של בעלי המניות הרקיעו שחקים.
הסודיות והמידור, שאפיינו את הליך פיתוח והפקת ה”חיסונים”, אפשרו גם את ההכשרה האוטומטית ואת ההתעלמות מסימני האזהרה הבטיחותיים שהבהבו למן ההתחלה. כאשר הוגש המוצר של פייזר וביונטק לסוכנות התרופות האירופית (EMA), לשם קבלת היתר ב”הליך מזורז”, הביעו כמה ממדעני הסוכנות דאגה לגבי “זני ה-mRNA הנוכחים במוצר הסופי”. כמו כן, במהלך הבדיקה זוהה “הבדל גדול” בין אצוות הניסוי ואצוות הייצור, והתגלו “הפרות משמעותיות” של עקרונות “תנאי הייצור הנאותים”. אך הדרמה שהתרחשה במסדרונות EMA, ושנחשפה רק חודשים לאחר מכן, לא השפיעה כהוא זה על הכרוניקה של האישור הידוע מראש.
בישראל נשא פרויקט הקורונה ניחוח “מבצעי” כבד עוד לפני שהחל מבצע ה”התחסנות” הגדול. המגבלות החמורות על חופש התנועה שהוטלו במרץ 2020 לא נזקקו לאקרובטיקה משפטית מיוחדת, שכן הן הוכשרו על ידי סעיף קיים בחוק יסוד: הממשלה, שיועד במקורו למצב מלחמה והתיר לה לקבוע תקנות חירום על מנת “להגן על ביטחון הציבור”. על בסיס זה הסמיכה הממשלה את המשטרה לבצע איכון סלולרי לאזרחים, והורתה לשב”כ “לאסוף ולעבד מידע טכנולוגי” לשם “זיהוי נתוני מיקום ונתיב תנועת החולה”, כמו גם “אנשים שבאו במגע קרוב עמו”.
אולם סאגת ההתקשרות עם פייזר העידה יותר מכל על האופי האמיתי של ניהול ה”מגפה” בישראל – בתור מבצע מודיעיני שהתכסה בחזות רפואית רופפת. בינואר 2021, כאשר משרד הבריאות פרסם את ההסכם ל”שיתוף פעולה אפידמיולוגי” בין המדינה לבין ענקית הפארמה, עלו חשדות מיידיים להונאה ולהסתרת מידע בהיקפים נרחבים. ראשית, החוזה היה ללא חתימה, וחלקים משמעותיים מתוכו היו מושחרים – כולל תאריך המסמך, סעיף שלם הנוגע לפיצוי והגבלת נזקים, ואפילו מספרי העמודים.
בעקבות בקשות חופש מידע ועתירה לערכאות מטעם עמותת ערנות לזכויות אדם, טענה נציגת משרד הבריאות בדיון המשפטי כי “ניסינו לחפש הסכם חתום” – אבל “לא מצאנו”. כעבור זמן מה חלה תפנית מפתיעה כאשר המדינה פנתה מיוזמתה לבית המשפט בטענה ש”אותר הסכם לשיתוף פעולה”, והפעם אפילו עם חתימתו של מנכ”ל משרד הבריאות פרופ’ חזי לוי – מי שהיה מופקד בעבר על ניסוי האנתרקס בתוקף תפקידו כקצין רפואה ראשי.
החוזה החתום, שנמצא לפתע בארכיבים האפלים של משרד הבריאות, היה אמנם גם הוא מושחר באופן מחשיד, אולם הוא חשף התקשרויות נוספות בין מדינת ישראל לחברת פייזר שעצם קיומן הוסתר עד אז מהציבור. מלבד “הסכם ייצור ואספקה” מתחילת דצמבר 2020 ו”מסמך עקרונות” שנערך בחודש נובמבר, נחתם “הסכם סודיות” כבר באמצע יולי, בטרם החלה פייזר את מחקר שלב 3. לא נפריז אם נגיע למסקנה שמבצע “מדינת המעבדה” היה מוכן וערוך מראש, עם תשתית מערכתית ומשפטית שלמה, ושיעילותו ובטיחותו של ה”חיסון” מעולם לא היוו תנאי לקיומו.
שימוש במחלות ובנגיפים ככלי נשק בעידן המודרני מעולם לא הוכח כיעיל במיוחד, וכל המקרים הידועים הסתכמו בפגיעות מצומצמות ומקומיות. יתרה מכך, גם “תאונות” כגון מתקפת האנתרקס בארה”ב או דליפת המעבדה בווהאן היו רחוקות מאותן קטסטרופות נוראיות המקננות בדימיון הציבורי ובסרטי אימה הוליוודיים. אף על פי כן, המחקר בלוחמה ביולוגית רק הולך ומתפשט, נתמך בכסף רב ובמערך טכנולוגי עצום, ונדמה שידו עוד נטויה. ייתכן שהסיוט הביולוגי אינו אלא גוזמה מכוונת, שתכליתה להטיל פחד על הציבור ולגרום לו להתרצות לשלשלאות המשטר. מנגד, יכול להיות שיום אחד יעלה בידם של העוסקים במלאכה לפתח את אותו זן קטלני שיעשה שמות באנושות. אולם אז לפחות נדע אל נכון שהוא לא הגיח מגנזכי הטבע, אלא היה פרי מוחם המעוות של מיטב מדענינו.
תודה. כתבה מאוד מעניינת