העץ של מטאטא המכשפה
מצד אחד הוא מושך מכשפות לעריסות של תינוקות, מצד שני הוא גם מושך פיות. מצד אחד הוא עלול להיות רעיל, מצד שני הוא יעיל לריפוי מגוון אדיר של בעיות בריאות, וממוקם במקום הראשון בעולם בין תוספי התזונה הטבעיים. קבלו את הסמבוק השחור המסתורי, שפירותיו השחורים-סגולים מבשילים עם בוא החושך והחורף
המפגש הראשון שלי עם סמבוק היה בימים שבהם הדרכתי בבית ספר שדה הר גילה, של החברה להגנת הטבע. בחצרות הבתים של בית ג’אלה – עיירה נוצרית שלווה ומנומנמת שנשענה על פסגת “ראס בית ג’אלה” – היתמרו אז שיחי הצמח, ועם השנים הם הגיעו לממדים של עצים. אחד כזה עלה בחצרו של אבו חנה, שגר בבית אבן קטנטן בפסגת הר גילה, וממרפסתו היתה התצפית הכי יפה על ירושלים.
אבו חנה מצא בקיץ מחסה בבית מן הימים הלוהבים, כשרוח נשבה תדיר מן הים ומהמדבר, התערבלה בפסגה והפיחה בו חיים. הייתי יושב אתו שם אחרי יום הדרכה מפרך והיינו מלהגים בשני ערוצים; לאבו חנה היה מכשיר שמיעה שפלט צפצופים ממושכים בעיקר בשלב השאלות שלי. הוא רצה לחסוך בסוללה של המכשיר והיה מדליק ומכבה אותו תדיר. כשהייתי שואל אותו, “אבו חנה, איך הענבים השנה”, היה עולה צפצוף ארוך שאחריו היה משיב: “הנכדים שלי לא ביקרו היום בגן”. עד היום אני מקנא בכבדי שמיעה על שהצליחו לפתח מנגנון, שמנטרל את ים הברברת המתגלגלת סביבנו, ומאפשר להם לשמוע רק את רחשי ליבם.
שיח הסמבוק השחור (Sambucus Nigra) שגדל בר מתפתח לרוב לעץ המתנשא לגובה 7-4 מטרים. קליפת הגזע שלו אפורה-בהירה כשהיא צעירה, ובמהלך השנים היא נעשית גסה וחרושת קמטים. הוא פורח באביב ופריחתו גולשת גם לתוך הקיץ. הפרחים הקטנים בצבע לבן-קרם ערוכים כסוכך אוורירי, המעניק הצצה לאנרגיות האווריריות של האביב המתעורר. עליו של הסמבוק מנוצים, שפתם משוננת וכשהעולם מתכונן לחושך של החורף, הוא מציע אשכולות של גרגרי יער כהים – שחורים או סגולים בטעם חמצמץ-מתוק – סימן לחושך שמגיע.
אריג הטוויד שעשוי מצמר נטווה בעבר מחוטים עבים ובאריגה יחסית גסה, ונצבע בצבעים טבעיים שהופקו מעץ הסמבוק; צבעי כחול וסגול יוצרו מגרגרי היער, צהוב וירוק מן העלים, ואפור ושחור מהקליפה. אבל כיום, מלבד הפרחים והפירות הבשלים, כל חלקי הצמח רעילים לרבות הזרעים; אלה מכילים גליקוזיד ציאנוגני בשם סמבוניגרין וקליפתם מכילה גבישי אוקסלט הסידן.
מודעה
הסמבוק יליד אירופה ותפוצתו מגיעה עד מזרח טורקיה. זרעים שנחשפו בשוויץ במגורים נאוליתיים מעידים כי הוא תורבת כבר בשנת 2000 לפני הספירה. יש הסבורים שהוא אחד מעצי הבר של החורש הים תיכוני, ואכן שרידים שלו גדלים בר בחרמון. בישראל דרוזים, נוצרים וערבים המגדלים אותו בגינותיהם, אוספים את אשכולות הפרחים, מייבשים אותם ומשתמשים בהם כתה לטיפול במחלות חורף. הם קוראים לפריחה ולעץ בשם בלסאן.
הצמח תפס מקום של כבוד בהיסטוריה ובמיתוסים של אירופה. היכולת שלו להגן, לרפא, לגרש ולהסיר לחשים והשפעות שליליות הם מעט מתכונותיו הפגאניות. באסטרולוגיה הוא מזוהה כעץ נשי הנשלט על ידי ונוס.
העץ נחשב רב עוצמה נגד רוחות רעות. פשוטי העם שחיו במחוזות הכפריים של אנגליה נהגו לקשור את ענפיו לדלתות ולחלונות, שכן האמינו שאף מכשפה לא תיכנס לבית מוגן שכזה. הוא שימש גם במגוון טקסי קבורה ובטקסים שונים לאיתור מכשפות והגנה מפניהן. בימי הביניים הוא נקרא “עץ מכשפות” ואנשים האמינו שאם שמים תינוק בעריסה עשויה מסמבוק, הן משחרות סביב עריסתו וצובטות אותו, עד שעורו הופך שחור וכחול כמו הפרי שלו. על פי ידע העם הקלטי היה לעץ קשר דווקא לפיות; הם האמינו שאם יושבים מתחתיו בערב כשגרגרי היער שלו בשלים, אפשר לראות את מלך הפיות חולף על פניו בתהלוכה.
במסורת הנוצרית סימל הסמבוק זיקנה, צער ומוות יען כי על ענפיו התאבד יהודה איש קריות בתלייה, ולכן גם רהיטים העשויים ממנו נחשבו מקוללים. יש המאמינים שהצלב של ישו נבנה ממנו, לכן נהגו לשתול שיח סמבוק שנגזם בצורת צלב על קבר שזה עתה נחפר; אם השתיל פרח סימן שנפשו של המת נחה בשלום על משכבה. באופן דומה, ענפים ירוקים שלו נקברו יחד עם המתים כדי להגן עליהם מפני רוחות רעות.
ענפיו של הסמבוק קשים וניתן ללטש אותם בקלות. בעבר יצרו מהם משרוקיות, צינורות וכלי נשיפה שכן הענפים מכילים ליבה רכה הנשלפת בקלות וכך עשו מהם צינורות חלולים. אומרים שכלי נגינה העשוי ממנו מפיק צלילים מעולם אחר, מה שרומז על כוחו של העץ לחבר בין אנרגיות; אם מוזיקה כזאת נטמעת בחיי אדם ייתכן שיהפוך ככלי, שדרכו יתחברו שני עולמות – הפכים שימצאו ביטוי סינרגטי וייצרו כוח ונוכחות.
שמו האנגלי של הצמח הוא Elder משורש Eldi האנגלו-סכסוני, שפירושו אש, מכיוון שהגבעול החלול שלו שימש כצינור נשיפה ללבות אש בתנור. נערים, לשם שעשוע, אף נהגו לירות גרגרי אפונה לעבר חבריהם באמצעות הענפים החלולים הללו. באירלנד מכשפות רכבו על מקלות סמבוק, לא על מקלות מטאטא ובמחוזותיו של הקוסם המודרני, הארי פוטר, מופיע שרביט חזק שעשוי מסמבוק המכונה “שרביט הבכור”.
במסורת הגרמנית והסקנדינבית האמינו שבעץ סמבוק שכנה האם אלדר (Hyldemöer), שיש לבקש את רשותה לפני שנוגעים בו, שלא לדבר על כריתה. כדי לעשות שימוש בכוחו הקסום היה צורך לשאת תפילה ולהגיש לה מנחה, אחרת היתה יוצאת נקמתה. גם בסקסוניה שבגרמניה הוא היה עץ קדוש; אסור היה לקצוץ את ענפיו או לקטוף מפירותיו, אלא אם כרעת ברך לפניו וביקשת את רשותו. הילדגרד מבינגן (1179-1098), אם מנזר, רופאה ומיסטיקנית גרמניה קראה לו בשם הולדרבאום וכתבה עליו: “אין ערך רב לעץ בשימוש אנושי, אלא שפירותיו אכן משרתים את האדם”. זה נשמע קצת מוזר בהתחשב במגוון הרחב של שימושים, שעשו בתקופתה בסמבוק.
מזור למחלות חורף
אבו חנה ומשפחתו עברו חורפים קשים שבהם פסגת רכס בית ג’אלה והעיירה היו מכוסים שלג, אבל אף פעם לא סבלו ממחלות חורף, בזכות הסמבוק השחור שצמח בחצר ביתם.
הצמח שימש ברפואה המסורתית לטיפול בשיעול, בחום גבוה, בזיהומים שונים הקשורים במערכת הנשימה, בדלקות דרכי השתן ועוד. חלק משימושי העבר בו היו מפתיעים, או אולי מוזרים.
הרופא היווני היפוקרטס (460-370 לפנה”ס) נהג לנקות רעלים מהגוף באמצעות משרה של קליפת סמבוק, שכאמור רעיל ויצא כיום מכלל שימוש. בימי הביניים ריפאו שיגרון באמצעות מקלעת זרדים שהיתה קלועה מענפי העץ; כל שצריך היה לעשות כדי להקל על החולים זה להניח את המקלעת על המקום הכואב. אחרים היו נוטלים מעט ממי האמבטיה של החולה ומשקים בהם עץ סמבוק, תוך אמונה שיספוג את המחלה לתוך עצמו.
קרל הגדול (814-742) היה מגדולי שליטי אירופה בימי הביניים. אומרים שתוכניתו לספק לאימפריה שלו שירותי בריאות אוניברסליים היתה כרוכה בנטיעת עצי סמבוק בכל מנזר. וניקולס קלפפר (1654-1616), בוטנאי, רופא ואסטרולוג אנגלי מתאר בספרו “”Complete Herbal כיצד סירופ מפירותיו משמש לטיפול בהצטננות קדחתנית; מיץ מפירותיו מבושל בדבש שמטופטף לאוזניים משכך כאב; ושתיית מרתח של גרגרי יער מעורבים ביין מעורר שתן.
באופן כללי, סירופ מגרגרי יער שימש כתרופה מעודדת הזעה והיה הטיפול הטוב ביותר להרפס. בימי מגפה שימש הצמח כמחטא וחומץ שהופק מפירותיו ניצק לענף סמבוק חלול, שנישא על הגוף כהגנה מפניה. במחוז שרופשייר שבמערב אנגליה מחרוזת של ענפיו היתה תלויה על צווארו של חולה שלקה בשיעול, ובמחוז סאמרסט בדרום-מערב אנגליה, טיפלו ביבלות באמצעות שפשוף עלה של סמבוק; את העלה גזרו לחריצים התואמים למספר היבלות של המטופל, ואחרי השפשוף קברו אותו באדמה. כשהעלה התכלה – היבלות נעלמו.
היין שהיה עשוי מפירות העץ סייע לטיפול בדלקת פרקים, והשמן שהופק מגרעיני הגרגרים שלו שימש לטיפול בכיבים בראש וכתכשיר מעודד הקאה. תמצית מפירותיו עזרה לטפל בהיסטריה, וכיבים בפה שנגרמו על ידי עגבת טופלו על ידי גרגור מרתח של סמבוק. כדי לטפל באפילפסיה אצל מבוגרים וילדים, האם היתה נוהגת לשתות סירופ מפירותיו, וילדיה נהנו מתכונות המרפא של הצמח בשעה שינקו את החלב.
מיזוגם של פירות סמבוק עם עשבי תיבול אחרים נעשה גם להכנת תרופות: סירופ שהוכן מן המיץ שלהם וסיגליות הועיל לטיפול בקדחת; שילוב של גרגרי היער עם גרגרי ערער ושוש ניתן לחולים עם אבנים בכליות; ומי ורדים עם הפירות שימשו לטיפול בבלבול חריף ובחוסר שינה.
פרחי העץ שימשו ברפואה המסורתית לטיפול בדלקות עור, בפריחה הנגרמת על ידי אלרגיות ובעקיצות חרקים. תשרית של הפרחים סייעה לטפל בכוויות שמש ובפצעונים. תה מהפרחים היבשים שימש לטיפול בהצטננות, בשפעת בדלקת גרון, באסטמה, בדלקת ריאות, בחום ובמחלות עור. התה שימש גם כמשלשל עדין.
רוצים לנסות בבית? ערבבו 2 ק”ג פירות סמבוק טריים עם 1 ק”ג סוכר ובשלו על אש קטנה, עד שהתערובת מגיעה למרקם של דבש.
יעיל להתקפי אסטמה
מאז סוף שנות ה-90 התעצמו המחקרים המדעיים והניסויים הקליניים בסמבוק. מחקרים אלה העניקו למדע עובדות ביו-רפואיות ליכולתו של הצמח לווסת את פעילות המערכת החיסונית שלנו, והדגימו השפעה אנטי-ויראלית נגד מגוון רחב של וירוסים, לרבות זה שגורם לשפעת החזירים. במחקרים הללו מיצוי של סמבוק הראה יכולת לעכב את שכפול הווירוסים ובכך להפחית את כניסת הנגיף לתאי הגוף, ואת העברת הנגיף מתא לתא. מספר מחקרים שנערכו בישראל אף הדגימו השפעה חיסונית ואנטי-ויראלית שלו, שהובילה להטבה בסימפטומים של סוגי שפעת שונים.
פרחי הצמח שמרכיבים את תוספי התזונה גם מגבירים את ההפרשות של הרקמות הריריות במערכת הנשימה, במקרים של גודש דלקתי וליחה צמיגית. פעולה זו מסייעת לדלל את ההפרשות ולהוציאן החוצה באופן יעיל יותר, כמו למשל במקרים של דלקת במערכת הנשימה העליונה.
באותה מידה הסמבוק יעיל במצבים המאופיינים ביובש, כמו למשל בהתקפי אסטמה או בשיעולים דמויי נביחה (סטרידו). במקרים אלה הפרחים פועלים להגברת הפרשה מקומית ולריכוך הרקמה הרירית, כך שהם מסייעים להפחית את הגירוי שנגרם מהיובש.
כיום הסמבוק השחור נמצא בשימוש רפואי נרחב ברחבי העולם, ומהווה רכיב דומיננטי ברוב התכשירים הטבעיים לטיפול ולמניעה של מחלות חורף שונות. החורפים בשנים 2020-2018 בארה”ב, לדוגמה, נודעו כשנות השפעת הקשות ביותר, שהובילו למחסור בתרופה האנטי-ויראלית טמיפלו (Tamiflu). המחסור גרם לעלייה חדה במכירות של תוספי סמבוק והפך אותם למרכיב תוספי התזונה הצמחיים הנמכרים ביותר; רק בשנת 2020 הוא נמכר בארה”ב ביותר מ-270 מיליון דולר.
מושלם להכנת ריבה וג’לי
בסקנדינביה ובגרמניה מגישים בארוחה מסורתית מרק על בסיס סמבוק דוגמת ה-Fliederbeersuppe הגרמני. ראשי הפרחים משמשים בחליטות בצפון אירופה ובבלקן. באירופה מכינים מהפרחים סירופ שמדולל במים, משקה שנקרא ברומנית Socată, בשוודית Fläderjuice ובדנית Hyldeblomstsaft.
פרחי העץ משמשים גם בתעשיית ליקרים ושמפניות. בהונגריה מייצרים ברנדי סמבוק הדורש 50 ק”ג של פרי כדי לייצר ליטר אחד, ובדרום מערב שוודיה נהוג להכין ליקר שנאפס בטעם פרחי סמבוק.
צ’אטני סמבוק רווח במטבחים האירופיים. מכינים אותו מפירותיו עם בצל, חומץ, מלח, ג’ינג’ר טחון, זרעי חרדל וסוכר; מביאים את התערובת לרתיחה ומבשלים עד לקבלת מרקם סמיך. הצ’אטני משמש לתיבול של בשרים וסלטים.
תכולת הפקטין הטבעית של פירות סמבוק הופכת אותם מושלמים להכנת ממרחים, ריבות וג’לי, שניתן ליהנות מהם על טוסט או להשתמש בהם כמילוי במאפים. הפרחים גם משולבים בקינוחים, בבלילה של עוגות, בתערובות קאפקייקס, במתכוני מאפינס ובבצק עוגיות כדי להחדיר למאפים את הטעם העדין והריחני שלהם.
זהירות!
צמח הסמבוק מכיל פיטוכימיקלים מגוונים כגון אלקלואידים, לקטינים וגליקוזידים ציאנוגניים, שעלולים להיות רעילים אם צורכים אותם כשהם גולמיים.
פירות הצמח במצבם הגולמי רעילים במידה קלה, אך ניתנים לאכילה לאחר בישול.
גם הזרעים וכל החלקים הירוקים של הצמח מכילים גליקוזידים ציאנוגניים. צריכה של עלים, קליפות עץ או גבעולים שלא עברו עיבוד עלולה לגרום לבחילות, להקאות ולשלשולים קשים.
אין לצרוך מרכיבים או מוצרים מצמחי סמבוק במהלך היריון.
לאנשים עם אלרגיות ומחלות במערכת העיכול אסור לאכול, או להשתמש במוצריו.
מוצרי סמבוק עלולים לגרום להשפעות שליליות בשימוש עם תרופות מרשם.
תגובות