הנאחס של הנוסחה

לא צריך סקרי שוק וסטטיסטיקות עולמיות כדי לדעת בוודאות: אנשים רואים הרבה יותר סדרות טלוויזיה משהם קוראים ספרים, בהפרש עצום. אני יודע כי אני עצמי כלול בקבוצה הזאת, ואני סופר. למעשה אם לכולם היו הרגלים תרבותיים כמו שלי, לסופרים לא היתה פרנסה. אה, רגע. לא חשוב.

לפני מאות ואלפי שנים מי שהיו מופקדים על שמירת הסיפור וטיפוחו בתרבות האנושית היו מספרי–הסיפורים שאספו את קהלם מתחת לעץ או בדוכן בשוק. אחר כך אלה היו תיאטרוני–רחוב, ואחר–כך סופרים וסופרות. ועכשיו מי שמספרים לנו את הסיפור שלנו הם, מעל כולם, ערוצי הסטרימינג ויוצרי הסדרות. אין בזה שום פגם, למדיום אין שום חשיבות ואין שום דבר קדוש בנייר. בכל עידן ובכל מדיום היו בודדים שבראו יצירות–מופת והמונים שייצרו בידור זול. כנגד כל “בעקבות הזמן האבוד” היו אלפי רומנים רומנטיים וספרי מערבונים מופרכים, וטוב שכך: כי מעטים (ואני לא ביניהם) יכולים לצלוח את ג’יימס ג’ויס, וזה לא אומר שלא מגיע להם ליהנות מקריאת ספר. באותה מידה על כל יהלום כמו “הסמויה” או “סנס 8” יש אינספור “טייגר קינג”, וגם זה סבבה.

הסדרה הכי מדוברת של החודש האחרון היתה “האחרונים מבינינו” של HBO. ההייפ בישר על סדרת פנטזיה חכמה עם עומק רגשי שנדיר למצוא בז’אנר הזה, הפקת פאר עשירה של אחד מערוצי התוכן המובילים בעולם, שמבוססת על משחק מחשב. הפרט האחרון היה אמור לעורר את חשדי אלמלא כבר ראיתי את סדרת האנימציה “ארקיין” שהיתה גם היא מבוססת על משחק מחשב, והיא יצירת מופת סיפורית ו–ויזואלית שאם עוד לא ראיתן אני לגמרי מקנא בכן.

לקריאת הכתבה המלאה התחברו או הצטרפו לבראשית