הלורד שויתר על הגלימה שלו
בתוך המולת המאבק על ה"רפורמה המשפטית" בישראל ראוי להיזכר בשופט האהוב ביותר בתולדות אנגליה ולשאול למה לנו אין איזה אלפרד דנינג שכזה
אם הג’יני שבבקבוק היה נותן לי משאלה אחת שאותה אוכל להגשים, הייתי מבקשת להחיות את הלורד אלפרד תומפסון (“טום”) דנינג ולמנות אותו לנשיא בית המשפט העליון בישראל למשך חמש השנים הבאות. ואם תשאלו למה דווקא הוא, אפתח במוטו המצוטט מפיו, הבסיס המוסרי שהנחה את הלורד הבריטי הזה, לאורך לא פחות ממאה שנות חיים: All My Life I Have Striven To Protect The Common Men From The Evil Power Of The Executives ובתרגום חופשי: “כל חיי נלחמתי להגן על האיש הקטן מכוח הרשע של הפקידות”. זו היתה משנתו הסדורה. האם שמעתם אי פעם שופט או שופטת ישראלים אומרים דברים כאלה? אולי קרובים לאלה? אני לא. שמעתי את הנשיאה הנוכחית של בית המשפט העליון מטיפה למשנה פחות או יותר הפוכה. אסתר חיות היא לא הלורד דנינג…
כתבה מרתקת,לגבי הטענה שהיה גזען דווקא נראה שהיה וכאן המקום לאמר שכמעט כל אדם עלי אדמות הוא גזען,כלומר רואה עצמו ומגדיר עצמו כשייך לקבוצה ,רחבה או מצומצמת ,שיש בין חבירה מתאם גנטי וזהות תרבותית,יהיה זה השבט או הלאום,בתרבות התקינות הפוליטית המאוסה הפכו המילים גזען וגזענות לקללות וחרפות שהס מלהזכירן בהקשר למי שטוען לחירויות הפרט וזכויותיו יהיה מי שיהיה,סיפורו של הלורד דנינג הוא הוכחה ניצחת שלא כך הוא.
תענוג לקרוא. תודה. למדתי.