הילדים האבודים מתימן
אייל נאור, נכדו של מחבר הדו"ח הראשון על ילדי תימן, מאמין שישראל הממסדית מעולם לא התכוונה לחקור באמת את הפרשה
“על המקרר בבית שלנו תלויה תמונה ובה סבא שלי נותן איזה דו”ח לרבין. עד היום התמונה הזאת הייתה תלויה על המקרר בגלל סבא, מהיום היא תלויה שם לזכר רבין”. זו שורת הטקסט הראשונה שכתבתי והקראתי מול קהל אי פעם. הייתי בכיתה א’ וכל הילדים היו צריכים לכתוב משהו על הרצח הנורא. הטקסט שלי נבחר והקראתי אותו בטקס הזכרון הבית־ספרי.
שנים רבות מאוחר יותר, התמונה עודנה תלויה על המקרר בבית הוריי, אלא שכיום, לאחר פטירתו של סבי, הוא עצמו חזר להיות עיקר התמונה. אבל עבור רבים העיקר בתמונה הזו אינו סבא שלי או רבין, עבור רבים העיקר בתמונה היה מה שכיניתי בבורות בועתית־אשכנזית־ילדותית בזמנו כ”איזה דו”ח”…
כתבה בלעדית למנויי בראשית
להמשך קריאה התחברו או הצטרפו (שבוע ראשון מתנה!)
לא משנה אם תפתחו היום את ערוץ 13,14, Y-net, וואלה או מאקו, סביר להניח שתמצאו את אותו תמהיל ידיעות שנע על הספקטרום בין תחזיות אפוקליפטיות, פרסומות וקליקבייטים.
מה זה עושה לתודעה שלנו? איך זה משפיע עלינו שכולם מתבוננים על העולם דרך אותו פילטר שחור, מתועש וחסר חיים? איך זה משפיע על התודעה שלך?
טים קוק מנכ”ל אפל אמר פעם “אם אתה לא משלם על מוצר, כנראה שהמוצר זה אתה”. בבראשית אנחנו מציעים לך להפסיק להיות המוצר של מהנדסי התודעה והתקשורת. אנחנו מזמינים אותך להחזיק בכיס עוד זוג משקפיים, כזה שאפשר להתבונן דרכו כשהכל נראה שחור ולראות שיש גם זווית אחרת, שממנה רואים צבעים ואהבה ואור, ולדעת שבזכותך קיים אמצעי תקשורת אחד שלעולם לא ימכור את הנשמה.
Responses