היה טוב – היה יוסי
תוכי יוסי הגיע ליער הקופים אחרי מסכת חיים לא קלה. הוא היה מתמסר לליטופים ואהבה ואז מתהפך ותוקף באכזריות את מטפליו. בזו אחר זה הם יצאו מהמתחם שלו זבי דם עם נשיכות בידיים, באף, ובאוזניים. כבר כמעט אמרו נואש וחשבו לוותר על נוכחותו, ואז התרחש המִפנה
לאחר מותו של שקי השקנאי מבליעת שקית ניילון עם חטיפים שאותה השליכו לעברו מבקרים, הבנתי שאני צריכה לקחת 100% אחריות על שלום החיות שנמצאות תחת חסותי. יותר לא אהיה בעמדה של חוסר אונים מול התנהגות מבקרים שחושבים שתפקיד החיות הוא לשעשע אותם ובטח שלא אצפה מהחיות להתנהג בדרך מסויימת שתרצה את המבקרים, כי הם שילמו כרטיס.
התיישבתי והתחלתי לכתוב על דף כללי התנהלות. דברים שאולי נראו לי נראו מובנים מאליהם, אבל אחרי מותו הטרגי של שקי, קלטתי שהם ממש לא. הרשימה היתה ארוכה מדי אז התחלתי לעשות סדר עדיפויות בכללי ההתנהגות כך שיהיו פשוטים ויכסו כמה שיותר אירועים אפשריים. היום הטיוטה הזאת היא אבן דרך של יער הקופים…
ריגשת אותי מאד, הצורך באהבה הוא קיומי לבני האדם לחיות ולצמחים, כן גם לצמחים, ואני בפירוש מדבר לצמחים והם מחזירים לי באהבה כפולה
מרגש 🙂
איזה מאמר מקסים ונוגע ללב.
תודה.
שושי