על אמונה, דת ומדע
אמונה
בני אדם הם יצורים מצחיקים: אנחנו חייבים להאמין במשהו. השפיות שלנו תלויה בכך. אפילו ההישרדות שלנו. אני לא יכול לצאת לעולם בלי שיהיה לי איזשהו בסיס אמוני, ובכלל לא חשוב מהו: אולי אני מאמין באלוהים, אולי באללה או באלה, אולי אני מאמין במזל, אולי אני מאמין שהחיים הם אוסף נסיבות אקראיות ואין לי שליטה על דבר, אולי אני מאמין בקסם, או בצדק, או בכוח, או במפלצת הספגטי או באהבה. והיופי הוא שלמרות שכמעט אין שני אנשים שחולקים בדיוק נמרץ אותה אמונה–כולם מצליחים להתהלך פה על הארץ (בין אם לאמונתם היא שטוחה ובין אם עגולה) ולמצוא צידוקים לאמונותיהם. כי פחות חשוב שהאמונה שלך תהיה “נכונה”, העיקר שתהיה לך אחת.
דת
אמונה באלוהים או באלים או באלות היתה קיימת הרבה לפני הדתות. אם להאמין לארכיאולוגים:) בכל מקום שחיו בו אנשים נמצאו שרידי פולחן–אבל לא היתה בהם אחידות. נראה שהיתה איזו תפיסה קולקטיבית-אזורית, אבל לכל בית או מערה היו פסלונים שונים, אמצעי פולחן אחרים, דגשים שונים. לא היו אמצעי תקשורת, לא היה כתב, והאוכלוסייה היתה מפוזרת ומבוזרת.
הדת המאורגנת הראשונה הופיעה כנראה באימפריה המצרית הקדומה, ונולדה מתוך הצורך למסד שלטון מרכזי שיוכל להטיל מיסים, לקבוע חוקים ולאכוף אותם על הממלכה כולה. מאחר שאנשים האמינו בכוח עליון, כל מי שרצה לשלוט ולנהל אותם היה חייב להציג את עצמו כנציגו של אותו כוח עליון עלי אדמות.
זה היה רגע של מפנה. במאות השנים הבאות צמיחתם של שלטונות מרכזיים חפפה לצמיחתן של דתות מאורגנות. השליט הוא נציג האלוהים ומביא דברו לעם. השליט ואנשי שלומו מנסחים ואוכפים את חוקי הדת. אין מקום לאמונה חופשית, אין מקום לתהייה ולמחקר אישי, אין מקום לבנייה מודולרית של המקדש הביתי ושל מערכת האמונות.
אפשר לשאול–איך לעזאזל זה הצליח? איך הצליחו לשכנע אנשים לוותר על הקשר האישי-אינטימי שלהם עם המסתורין הגדול ולקבל במקומו סט נוקשה של חוקים מלמעלה?
אני יכול לחשוב על שתי תשובות עיקריות:
למי שהחזיק באמונות אישיות מעולם לא היה אינטרס לכפות אותן על אחרים, בניגוד למי שביקש לשלוט באנשים. כלומר מאמצי הגיוס והשכנוע היו חד כיווונים והשכנוע החד סיטרי הזה לא תמיד היה עדין ומנומס, כפי שאפשר גם לקרוא בתנ”ך שמתהדר בניפוץ פסלים, שריפת מקדשים ומעשי טבח בעובדי אלילים.
עבור רוב האנשים זה היה סידור די נוח. היו להם מספיק עיסוקים ודאגות גם ככה, והעניין הזה של אמונה היה כל כך מבלבל ומלא סתירות, ולפתע בא מישהו שנראה מרשים ורב כוח ואומר–בואו נעשה לכם סדר. תאכלו בדיוק ככה וככה, תתפללו בדיוק ככה וככה, תעלו קורבן בדיוק ככה וככה ותזדיינו או אל תזדיינו בדיוק ככה וככה–וזהו, אתם מסודרים מול האלוהות.
עד לפני הרף עין היסטורי קצרצר באבולוציה האנושית, זה היה הסיפור. הדת והשלטון היו אחד. יש מקומות בעולם, אפילו בשכונה הגיאוגרפית שלנו, שעדיין חיים את הסיפור הזה. אבל רוב העולם המודרני המערבי נדד משם הלאה. בשלב ראשון, המדינה והדת נפרדו ולכן גם פחת כוח הכפייה של כוהני הדת, ולכן גם פחת כוח השכנוע שלהם. פתאום יכולת לחיות בעולם בלי להחזיק אמונה דתית.
זה היה מצע אידיאלי לנביטה של פלא אנושי חדש: המדע. אם לא אלוהים ברא ומנהל הכל, אז איך זה קרה? איך זה קורה? אנשים כמו גלילאו, ניוטון או איינשטיין התייצבו ללא תיווך תיאולוגי מול המסתורין הגדול וניסו להבין אותו בעזרת התבוננות, חשיבה, דמיון ופתיחות. ופתאום היתה אלטרנטיבה מלהיבה לתפיסה הדתית, כזאת שמשתנה ומתפתחת מיום ליום, שהכל בה עדיין אפשרי. עולמות אינסופיים שמחכים שנחקור ונלמד אותם.
אנשים כאמור הם יצורים מצחיקים, בלי אמונה לא זזים מילימטר. אז זכינו בבסיס אמוני חדש, שהתאים הרבה יותר לתקופה שבה כבר היו קיימים ספרים ואמצעי תקשורת המוניים: האמונה בחשיבה המדעית, בכוח האינטלקט האנושי. וזאת אמונה יפהפייה. אבל מהר מאוד התברר שגם כאן צריך ארגון מרכזי: מי ירכז את כל המידע החדש? מי יסנן בין מחקרים מעמיקים לבין עבודה חובבנית? מי יקבע את הקריטריונים? מי יבחר את מי שיקבע במה אפשר להאמין?
אני לא טוען שהממסד המדעי נבנה כדי להפוך את המדע מאמונה לדת. אני כן טוען, בחוכמה של בדיעבד, שזה היה בלתי נמנע. כשנוצר קצה של פירמידה ממנו ניתן לנהל את בסיס הידע והאמונה האנושית, זה היה רק עניין של זמן עד שכל מי שיש לו מה להרוויח מזה ימרפק את דרכו לשם.
היום, כדי להחדיר רעיון חדש לתפיסה המדעית המוסכמת צריך לעבור לא מעט שלבים של מחקר ופרסום ואלה דורשים לא מעט כסף. כמעט כל מחקר משמעותי ממומן על ידי מישהו: חברת תרופות, חברת רכב, תעשיית נשק, מימון ממשלתי או מימון של קרן כלשהי–שבדרך כלל אם חופרים מספיק מגלים שיש מאחוריה חברת תרופות, חברת רכב, תעשיית נשק או גורם ממשלתי. ניקח לדוגמה את חקר הריפוי באמצעות קנביס, פטריות או אייוואסקה. סגולותיהם ידועות כבר אלפי שנים, המימון למחקרים רציניים הגיע רק בשנים האחרונות, במקביל לשינויי חקיקה ממשלתיים שיאפשרו לתאגידים להשתלט על התחום.
המדע כאמונה אומר–”אני יודע שאינני יודע. כל תשובה שאמצא תפתח בתורה אלף שאלות חדשות.”
המדע כדת אומר–”אני יודע שאני יודע. וכל מה שאני לא יודע הוא סיפורי סבתא.”
המדע כאמונה אומר–”כל מה שאני יכול להפיק הן תיאוריות שמסבירות תופעות באופן מתקבל על הדעת. כשנקבל נתונים חדשים, נשמח לפתח תיאוריה חדשה.”
המדע כדת אומר–”כל תשובה היא סופית, ואם יתקבלו נתונים חדשים נראה בהם ניסיון חבלה בקדושת האמת המדעית.”
סיפור
יום בהיר אחד בעידן הקדם קורוני טלפן אליי איש חביב שהשתתף לא מזמן בסדנת סופשבוע שלי. מתברר שהוא רופא בכיר, מנהל מחלקה בבית חולים גדול, ועכשיו הוא רוצה שאעביר סדנה דומה לקבוצה של מנהלי מחלקות מכל הארץ. האם זה יכול לעניין אותי?
ודאי שכן. גם כי אני מאוד אוהב להעביר סדנאות לאנשים שלא היו מגיעים כנראה לשיטים או לסיני, ובוודאי כששמעתי את התנאים: מתכנסים במלון-בוטיק קסום בצפון, תהיה לי סוויטה משלי, אני מוזמן כמובן להביא בת זוג, כל ההוצאות שלי מכוסות, הכל כלול והשכר–בערך פי 4 ממה שאני רגיל לבקש. מזל שלא הספקתי לבקש.
הוא סיפר לי שיש להם שני מפגשים כאלה בשנה. כל פעם במקום אחר, משלבים נופש וארוחות טובות עם תכנים מעשירים ומגוונים, הופעות, סדנאות, הרצאות והפתעות. אני זוכר שבדרכי לשם תהיתי אם ועד העובדים שלהם ממש מוצלח או שזאת התארגנות פרטית שלהם וכל אחד משקיע מכספו פעמיים בשנה בשביל הנשמה.
חמוד אני.
הסדנה היתה נהדרת. התחילה בחשדנות גדולה והסתיימה בחגיגה של טקסטים כנים ויפהפיים של אנשים שפתאום קיבלו הזדמנות לעצור ולספר את עצמם. והיה לי המון זמן חופשי לטייל בטבע החלומי מסביב, עם אהובתי החלומית לא פחות, ופיקניקים רומנטיים משפע הפינוקים והיין שהורעפו עלי בסוויטה.
מה שכן, כבר בפתיחת המפגש הראשון של הסדנה קיבלתי תשובה לשאלה מי משלם על כל המג’יק הזה. עשרות הרופאים והרופאות הבכירים והבכירות ישבו עם קלסרים ועטים שעוטרו באיזה לוגו ירוק. לא הייתי צריך ממש לאמץ את העיניים כדי לקרוא מה כתוב שם–מאחורי גבי התנוססו בנחת שני שלטים עם אותו לוגו, לצדו שמה של איזו תרופה חדשה.
בלו”ז של סוף השבוע לא היה כל עיסוק בתרופה הזו, כמובן, אפילו לרגע. פשוט לא היה בזה צורך. הרופאים והרופאות הבכירים והבכירות הללו לא ירשמו עכשיו יותר מהתרופה הזאת בגלל שהיה להם סופשבוע שלם ללמוד עליה לעומק, על יתרונותיה וחסרונותיה. אין להם זמן לקרוא ולחקור על כל תרופה חדשה שיוצאת לשוק, ובוודאי שאין להם זמן לקרוא ולחקור על טיפולים שלא מגיעים מתעשיית הפארמה. הם ירשמו יותר מהתרופה הזאת כי היצרנים שלה הצליחו לתפוס את תשומת ליבם.
אין לי מושג איזו תרופה זאת היתה, בעד מה או נגד מה. ובוודאי שאני לא יודע עד כמה היא יעילה, האם היא יעילה יותר או פחות מתרופות אחרות, או מטיפולים שלא כרוכים ברווחים לספונסר הנדיב של סדנת הכתיבה שלי. ולא יהיה לי מושג, וגם לכם לא, כשאחת או אחד מהבכירים החביבים האלה ירשמו לכם אותה. יש מצב שגם להם לא יהיה מושג. אבל הם יכולים לסמוך על היצרנים. סך הכל מי שמארגן כאלה סופי שבוע קסומים בטח יודע מה הוא עושה.
עסק
מה שאני רוצה להגיד הוא שהספונסרים של הסדנה ההיא שלי הם עסק. לא סתם עסק–הם שייכים לתעשייה העסקית הכי רווחית בעולם. והם כל כך רווחיים כי הם יודעים איך למכור.
יצרני תרופות הם לא “המדע”, לא יותר משיצרני מכוניות הם “המדע”. בשביל לייצר תרופה משתמשים , בין השאר, במדענים. גם בשביל לייצר מכונית. בשני המקרים המדענים לא חופשיים לחקור כאוות נפשם, אלא מקבלים הוראות ברורות שנובעות משיקולים כלכליים בלבד. ובשני המקרים משתמשים בהרבה יותר ממדענים: עיצוב, מיתוג, שיווק, אסטרטגיות עסקיות.
חברות התרופות משקיעות בשיווק סכום כפול מהסכום שהן משקיעות במחקר. פי שניים. לפי חשבון פשוט אפשר לטעון שהן חברות שיווק יותר משהן חברות מדע. זה לגיטימי, גם חברות הרכב משקיעות בשיווק יותר מאשר במחקר. לכן הן לא טוענות שהן “המדע”, או אפילו “התחבורה”. זה אוטו. זה מוצר. מישהו רוצה למכור לך אותו. עכשיו תחשבי אם מתאים לך.
חברות התרופות משקיעות בשתדלנות (לובינג) יותר מכל תעשיה אחרת בעולם. יותר מכל תעשיות הנשק, האלכוהול והמזון גם יחד. לובינג פירושו שימוש בכסף, כוח וקשרים כדי להשפיע על פוליטיקאים ואנשי מפתח כדי שיפעלו לפי האינטרסים של הלקוח. לובינג, למשל, זה להעניק מיליון שקל בשנה להסתדרות הרופאים בישראל, ולפזר עוד עשרות מיליונים כ”תרומות” לבתי חולים, למכוני מחקר ולאוניברסיטאות לרפואה.
תרופות הן דבר אדיר. ואם היינו חיים בעולם מושלם, היתה לבכירי המדענים סיבה לפתח את התרופות הכי טובות ומועילות בלי שום קשר לשיקולים פיננסיים, ולהמליץ על טיפולים טבעיים וביתיים כשהם יכולים לעזור. בעולם מושלם, למפתחי התרופות היה אינטרס שנהיה כמה שיותר בריאים, ושנצרוך כמה שפחות תרופות.
אם אתה עסק לשיווק תרופות, לעומת זאת, האינטרס שלך הוא שנצרוך כמה שיותר תרופות, במיוחד את שלך. ואפילו אם אתה הנשמה הכי טובה ותמה, יש סיכוי שתתבלבל קצת כשמצד אחד תוכל לשווק כדור שעוצר את המחלה בבת אחת וזהו, לעומת טיפול יעיל לא פחות, אבל כזה שדורש שני כדורים. לא נורא, נכון? כולה המטופל יצטרך לקחת עוד כדור אחד והופה–הכפלת את הרווחים.
ואם אתה לא נשמה כזו תמה? ואם אתה בכלל לא נשמה אלא מחזיקי מניות נטולי פרצוף שרואים רק את גרף המכירות?
מה יקרה נגיד אם יש לך תרופה שעדיין לא ניסית על ילדים, ואתה לא מקבל אישור לניסוי ממינהל התרופות העולמי/ארצי? האם, נניח, תמצא איזו ארץ מושחתת באפריקה שבה תוכל לשמן כמה כיסים ולערוך ניסוי בלתיחוקי ב-200 ילדים?
אתם תגידו: עד כאן! גם אני הייתי אומר, אבל זה בדיוק מה שקרה עם יצרן תרופות אחד. 11 ילדים ניגרים מתו (יותר מ- 5% ממשתתפי הניסוי), רבים אחרים נפגעו לכל החיים. ממשלת ניגריה תבעה והחברה הורשעה ונדרשה לשלם כפיצויים סכום זעיר מבחינתה של 75 מיליון דולר. האם היא שילמה והתנצלה? נדרשו עוד כמה וכמה תביעות ושנים של סבל נורא עד שהחברה אולצה בכוח לציית לפסק הדין ולשלם את מלוא הפיצויים לקורבנות.
אולי יצא לכם לשמוע על החברה הזאת, קוראים לה “פייזר”.
מכחישי מדע
חברות פארמה כמו פייזר הן מכחישות מדע קיצוניות. המסמכים שנחשפו לאחרונה בבית המשפט בארה”ב, שפייזר וה-FDA ביקשו להסתיר למשך 75 שנה, מראים שכבר בתחילת הדרך ידעו בחברה על תופעות לוואי קשות ועל יעילות מפוקפקת מינוס. זה היה המדע, והם הכחישו אותו, ושיקרו ביודעין והגדילו את ההון שלהם ב-38 מיליארד דולר.
משרד הבריאות, שמסרב להקשיב למאות רופאים ואנשי מדע שלא מתיישרים עם הנרטיב של פייזר, שציווה על כולם לעטות מסכות למרות שלא היה בידיו מחקר מדעי אחד שתומך בכך, הוא מכחיש מדע קיצוני.
אני, לעומת זאת, אוהב מאוד מדע. את השאלה, את הסקרנות, את הדיון הפתוח ואת הנכונות לעמוד מול הבריאה בשמלה אדומה, שתי צמות ומיקרוסקופ ולשאול: “למה?”. אבל כמו שהיחס שלי לבריאה הוא לא דתי, ככה גם למדע. לא זה הבסיס לאמונה שלי, אלא משהו הרבה יותר ראשוני, משהו שאי אפשר לארגן או לנהל או לקודד: הרוח האנושית החופשית. הדבר הזה שקורה כשפתאום עיניך פוגשות באמת ובתמים את עיניו של מישהו שעד לפני רגע היה זר ועכשיו הוא אחיך או אחותך.
וכל מה שמאיים על הרוח הזאת, כל מה שיכול למנוע את רגע הקסם הזה–בין אם הוא מציג את עצמו כדבר אלוהים חיים או כאמת מדעית מוצקה–תמיד יהיה מניפולציה, עיוות וביזוי של האמונה שלי.
תגובות