ההבדל בין משה למרים הוא כמו בין קו לעיגול
פרשת “בשלח”
“ותען בי מרים: קולך קורע את הים. הכול נפתח, רק תביאי שיר חדש” (רוחמה בן-יוסף).
החוויה האהובה על התודעה הרבנית-רדיקלית שלי היא למצוא תימוכין לרעיונות ניו-אייג’יים בכתבים עתיקים. יותר מכל, עושה לי נעים לגלות שורשים של פמיניזם רוחני במקורות שנחשבים למעוזי הפטריארכיה. כשזה קורה בחפיפה לפרשת השבוע של יום ההולדת העברי שלי, פרשת “בשלח”, זה משמח אותי במיוחד.
בפרשת “בשלח” יוצאים בני ישראל ממצרים, חוצים את ים סוף, וחוזים במו עיניהם בכל העולם הידוע להם (ובפרעה וכל צבאו על סוסיו ופרשיו) שוקע במצולות. התדהמה אל מול מה שמעבר לכל לדמיון מוצאת ביטוי בשפה היחידה הרלוונטית למצבים מסוג זה: שירה. שירת הים היא קו פרשת המים של התורה. היא מתבלטת מתוכה מבחינה ויזואלית, חורגת ממבנה הפסקאות הרחבות והעבות של ספר התורה, בהן כל שורה זהה באורכה לחברתה. צורת הכתיבה של השירה נקראת בלשון חז”ל “אריח על גבי לבנה” כאשר הטקסט מחולק למקטעים שאורכם אינם שווה, עם רווחים ביניהם ותחתיהם. צורתה מזכירה לי רוכסן שתפור כמפריד ומחבר בין שני מצבי צבירה: שעבוד וגאולה.
כתבה בלעדית למנויי בראשית
להמשך קריאה התחברו או הצטרפו (שבוע ראשון מתנה!)
לא משנה אם תפתחו היום את ערוץ 13,14, Y-net, וואלה או מאקו, סביר להניח שתמצאו את אותו תמהיל ידיעות שנע על הספקטרום בין תחזיות אפוקליפטיות, פרסומות וקליקבייטים.
מה זה עושה לתודעה שלנו? איך זה משפיע עלינו שכולם מתבוננים על העולם דרך אותו פילטר שחור, מתועש וחסר חיים? איך זה משפיע על התודעה שלך?
טים קוק מנכ”ל אפל אמר פעם “אם אתה לא משלם על מוצר, כנראה שהמוצר זה אתה”. בבראשית אנחנו מציעים לך להפסיק להיות המוצר של מהנדסי התודעה והתקשורת. אנחנו מזמינים אותך להחזיק בכיס עוד זוג משקפיים, כזה שאפשר להתבונן דרכו כשהכל נראה שחור ולראות שיש גם זווית אחרת, שממנה רואים צבעים ואהבה ואור, ולדעת שבזכותך קיים אמצעי תקשורת אחד שלעולם לא ימכור את הנשמה.
תגובות