האישה העצובה שמאחורי ג’יין רו

הלב שלי צנח כשקראתי שבית המשפט העליון של ארה”ב החליט לבטל את הפסיקה ההיסטורית של רו נגד וויד מ–1973 ושלל את זכותן החוקתית של נשים להפסיק היריון. קשה להסביר את תחושת חוסר האונים והאימה שהרגשתי. רבות מרגישות כך בעקבות פסיקה מבהילה זו. מתוך ייאוש ודחף להבין את המציאות האפלה ניגשתי לחקור קצת את העניין, ובמקום למצוא נחמה, מצאתי סיפור עצוב שהתחבא בתוך פסיקה היסטורית. קצת כמו בובת בבושקה של דיכאון. אמא שלי שאלה למה אני כל כך מוטרדת מהעניין? הרי זה לא נוגע אלי אישית. הפסיכולוגית שאלה למה זה מטריד אותי כל כך שאמא שלי שאלה אותי למה אני מוטרדת (והנה עוד בובת בבושקה). וכשאני ניגשת לברר עם עצמי בלי אימהות ופסיכולוגיות למה אני מוטרדת, אני יכולה רק להניח שזה החלקיק הזה בנפש או בגוף שמחבר את כולנו וההבנה שהפסיקה הזו מבשרת על רוח רעה מאוד שאין לדעת לאן תנשב. ואני יודעת שצריך להגיד מטריושקה ולא בבושקה.

אז כשחקרתי מצאתי די מהר את נורמה מקורווי שהיא למעשה “רו” מאותה פסיקה היסטורית משנת 1973. ו–וויד הוא הנרי ווייד, התובע המחוזי של דאלאס בזמנו. באמריקה כאשר מגישים פסיקה בשם אלמונית, מכנים אותה “ג’יין רו” סטייל “ג’ון דו” היותר מוכר. סיפורה של מקורווי הוא חתיכת טרגדיה מזעזעת. נדמה שהיא בדיוק הדמות שגם היום תהיה הכי פגיעה מול איסור ההפלות. אביה נטש אותה כשהייתה צעירה, אמא שלה היתה אלכוהוליסטית ואלימה. מקורווי היתה רק בת עשר כששדדה תחנת דלק ואז ביחד עם חברתה הונתה עובד בית מלון שייתן להן חדר. מאוחר יותר עובדת בית המלון תפסה אותה מתנשקת עם החברה שלה ודיווחה עליה למשטרה. מקורווי ככל הנראה נמשכה לנשים כל חייה, אבל אמה בזמנה שכנעה אותה לנסות ליישר את דרכיה ואת ההעדפה המינית שלה. עד גיל 15 היא כבר הספיקה להיות כמה פעמים בבתי כלא לקטינות ובמוסדות שונים לעבריינים צעירים. מאוחר יותר סיפרה בראיון שהעדיפה את המוסדות על פני הבית וברגע שהיו מחזירים אותה לביתה, היתה מיד עושה איזה פשע קטן כדי לחזור למערכת.

כשהשתחררה, נאנסה על ידי קרוב משפחה. בגיל 16 נישאה לגבר אלים, עזבה אותו ובהמשך התחתנה עוד כמה פעמים, ילדה ילדים, מסרה אותם לאימוץ והתמודדה עם התמכרות לסמים ואלכוהול. בשנת 1969 נכנסה להריון שוב ורצתה לעשות הפלה. בניסיון נואש לזכות בהפלה חוקית, המציאה סיפור שעברה אונס קבוצתי. זה לא עזר. באותה תקופה לנשים היו מעט אפשרויות: לעשות הפלה מאולתרת ולהסתכן בזיהום ופגיעה גופנית או לנסוע למדינה שכנה ששם כן היה אפשר לעשות הפלה לגיטימית. אבל למקורווי כמובן לא היה כסף לנסיעה.

בשנות ה-80 החלה מקורווי לייעץ לנשים במרפאות הריון. בראיון שנתנה לרשת ABC בשנת 95 אמרה: “נשים היו באות אלי והן אמרו – ‘אני מודה לך. בזכותך סיימתי אוניברסיטה או בזכותך השגתי דבר אחר’. וקינאתי בהן. הן יכלו לבחור ולי אף פעם לא הייתה הזדמנות כזאת

בשלב זה חייה קיבלו תפנית. שתי עורכות דין מאוסטין, לינדה קופי ושרה ודינגטון, חיפשו נשים הרות שרוצות לעבור הפלה כדי לערער על החוק מקומי. הן מצאו את מקורווי והחתימו אותה על כל מיני מסמכים, ככל הנראה מבלי שהיא עצמה בכלל הבינה לאן היא נכנסת וכך פנו לבית המשפט בשמה. המשפט נמשך שלוש שנים ובינתיים היא ילדה ומסרה את הילדה לאימוץ.

בשנות ה- 80 החלה מקורווי לייעץ לנשים במרפאות הריון. בראיון שנתנה לרשת ABC בשנת 95 אמרה: “נשים היו באות אלי והן אמרו – ‘אני מודה לך. בזכותך סיימתי אוניברסיטה או בזכותך השגתי דבר אחר’. וקינאתי בהן. הן יכלו לבחור ולי אף פעם לא הייתה הזדמנות כזאת”.

כאמור, רבות מהנשים שעשו היסטוריה, לא זכו ליהנות מהפירות של השינויים שהן עצמן היו חלק מהן. מקורווי אהבה תשומת לב ורצתה לקבל הכרה על חלקה במאבק אך נדמה היה שעוררה מבוכה וחשדנות בקרב התנועה למען ההפלות כשכל מיני שקרים מעברה החלו לצוץ. במקביל היא ניהלה זוגיות בת 25 שנים עם אישה בשם קוני גונזלס שהייתה מבוגרת ממנה ביותר מעשור. בשנת 1987 היא יצאה מהצללים, הזדהתה בשמה ובפעילותה בתקשורת וכונתה על ידי מתנגדי ההפלות “רוצחת תינוקות”.

מאוחר יותר היה נדמה שמקורווי עברה מהפך תודעתי מקצה לקצה ונהייתה למתנגדת הפלות בעצמה. זה היה חלק מהתקרבותה אל כומר מוזר בשם פיליפ בנהאם שהיה שייך לקבוצה רדיקלית נגד הפלות. רק לצפות באיש הזה בראיונות מוסרטים עושה הרגשה לא נוחה. הוא פתח משרד של התנועה שלו מול מרפאת ההפלות שבה עבדה מקורווי. תחילה הם היו אויבים ואחר כך הוא השפיע עליה רבות ועמוקות, היא התקרבה לדת והפכה לקתולית. על כך אמרה: “הפכתי לנוצריה. הטבילו אותי פה בדאלאס ועכשיו שיניתי את עמדתי בקשר לבחירה חופשית בעניין הפלות. המון שנים חשבתי שזו זכותה של אישה לבחור. נקודה. אבל אחרי שעבדתי במרפאת הפלות ולמדתי יותר התחלתי לחיות בקונפליקט”. בראיון אחר אף הרחיקה לכת ואמרה “מכרתי סמים, הייתי אלכוהוליסטית, אבל הכי גרוע היה החלק שלי באותו משפט”.

ההטבלה של מקורווי הייתה אירוע מתוקשר והמוני שבו הכומר המוזר בנהאם הכריז בגאווה על כך שג’יין רו כבר לא קיימת והנה נורמה נולדה מחדש בשם ישו. ההמרה של מי ששימשה סמל לחופש האישה להפיל ולידתה מחדש כנוצרייה טובה ומתנגדת הפלות היתה אירוע שיא עבור בנהאם ואנשיו. באותו מעמד היא התנצלה על טיפשותה ועל כך שלקחה חלק כה אפל בהיסטוריה האנושית והכומר עלז ואמר שהם סולחים לה. אבל התפנית הדרמטית הזו בעלילה, לא היתה האחרונה בחייה של מקורווי. בשנה האחרונה לחייה עברה להתגורר קרוב לבתה הבכורה מליסה מילס שאותה מסרה לאימוץ כתינוקת. בראיון איתה אמרה מליסה על אמה: “לא כל אחת אמורה להיות אמא. היא לא יכלה לטפל בעצמה ולא באף אחד אחר”. במאי סרטים דוקומנטרים שעשה סרט על חייה של מקורווי, הגיע לבקר אותה בשלהי חייה במוסד הסיעודי בו שהתה. ושם רגע לפני מותה, היא הטילה פצצה ששינתה שוב את פני הדברים.

מקרווי הודתה בפה מלא שמתנגדי ההפלות שילמו לה סכום נאה כדי שתשנה את עמדתה. כל חייה היא נאבקה בקשיים כלכליים ובהשפעות הנפשיות של הטראומות הרבות שעברו עליה. ככל הנראה מצבה הרעוע איפשר לכומר המפוקפק ולחבר מרעיו להשפיע עליה ולגרום לה לשנות את עמדתה הציבורית. היא העידה על עצמה שהיא שחקנית טובה ושבכל פעם שהיו מצלמות מעורבות, נאמר לה בדיוק מה להגיד. בשלב מאוחר זה, אחרי כל התהפוכות שעברה, היא יכלה סוף סוף לומר את אשר על ליבה. כבר לא היה לה מה להפסיד. ומה שאמרה היה פחות או יותר מופע מושלם של ריכוז עצמי (מלווה בקללות רבות כנגד כל העולם ואשתו) שאפשר לסכם אותו במילים הבאות: אם זה לא נוגע אלי זה לא מעניין אותי ושכל אישה תעשה מה שבא לה. מקורווי היתה אישה שנוצלה פעמים רבות בחייה. אבל ללא ספק השימוש שעשו בה עורכות הדין ואחר כך תנועת מתנגדי ההפלות היו דרמטיים ומרחיקי לכת. היא נפטרה בשנת 2017 בגיל 69 מאי ספיקת לב. לפחות רגע לפני מותה זכתה להגיד את שלה.