ד-מו-קרטיה! (בקיזוז כל מה שלא בא למשטרה בטוב)

הרחובת מלאים במאות אלפי מפגינים, ושני הצדדים זועקים שכל מה שהם מבקשים הוא להגן על הדמוקרטיה בישראל. ואני חושב לעצמי – הלוואי שבאמת היתה פה דמוקרטיה שאפשר להגן עליה. ישראל היא מדינה שמפלה בין אזרחיה – לחלק מיהודיה היא דמוקרטית לפרקים, בכפוף לצרכיו המשתנים של השלטון המתחלף, לפי גחמותיו של הקברניט התורן ובתנאי שהאזרח לא איתגר את הרשויות “יתר על המידה”.

הדבר שאולי הכי חסר לישראל כדי שתיחשב דמוקרטית, הוא חירות מהותית של אזרחיה. להגיד “עם חופשי”, כשבפועל רשויות החוק מפירות תדיר את זכויות הפרט, זה רק חיקוי חלול של דמוקרטיה. חירות לא מתחילה ונגמרת בבחירות חופשיות, בדיוק כפי ששוויון אינו מתקיים אך ורק מתוך העובדה שקולותיהם של כל האזרחים שווים בקלפי.

שנים רבות אני מעורב במאבק למען חופש הפרט בישראל; יותר ויותר פעמים אני נתקל במצבים מקוממים עד בלתי נתפסים, והשיאים כל הזמן הולכים ונשברים. אחת הבעיות הקשות ביותר בישראל, בעיה מהותית המונעת ממנה להיות דמוקרטית, היא היעדרה של ביקורת אמיתית על פעילותה של המשטרה. בפועל, שוטרים יכולים להתעמר באזרח ככל העולה על רוחם, והסיכוי שהמחלקה לחקירות שוטרים תבוא איתם חשבון – שואף לאפס.

דוגמה מקוממת וחמורה היא המפגש בין שוטרים לבין מטופלים בקנאביס רפואי. לכאורה, המדינה הסדירה את מעמדם של אותם חולים וסובלים, וסיפקה להם רישיון מיוחד להחזיק ולצרוך את הצמח. אמנם להחזקה ולשימוש אלה יש תנאים והגבלות, אבל נראה שבשטח השוטרים לא בדיוק סגורים עליהם, ולא אחת (מתוך אי ידיעת זכויותיהם של המטופלים או מתוך התעלמות מהן) אוכפי החוק דורסים זכויות אדם, זכויות פרט וזכויות חולה ברגל גסה.

הטרגדיה מתעצמת לאחר שהמחוקק הישראלי איפשר לאוכפי החוק להיכנס ללא צו בית משפט לכל בית בישראל, ולו רק בשל טענת השוטר ש”הריח ריח של קנאביס”. ההרשאה הגורפת הזאת היא לא פחות מטירוף מוחלט, מה עוד שבישראל עבירת צריכת הקנאביס היא כבר בחזקת עבירת קנס. במעין מערב פרוע שכזה, לעיתים רבות מדי מתרחשים מפגשים טרגיים בין שוטרים לאזרחים, שתוצאתם הסופית היא רמיסת זכויות אזרח בסיסיות וראשונות במעלה, כמו זכותו של כל אזרח שיניחו לו בביתו וזכותו של אדם על גופו.

ומה קורה כששוטרים נכנסים ללא צו לביתו של אדם, רק כי כביכול הריחו קנאביס, ובעל הבית מציג בפניהם רישיון לקנאביס רפואי, אשר הנפיקה אותו המדינה שאותה מייצגים אותם אוכפי החוק? הייתם מצפים שברגע הזה יתנצלו השוטרים על ההפרעה, יאחלו לבעל הבית המשך יום טוב וישובו על עקבותיהם. אבל רק לאחרונה פרסמתי ברשתות סרטון מזעזע, שבו נראים שוטרים שמגיעים לביתו של הלום קרב, לוחם הנדסה קרבית שימי הלחימה בצוק איתן קעקעו בו פוסט-טראומה, ומתעקשים לערוך חיפוש בכל ביתו, למרות העובדה שהבחור הציג בפניהם רישיון לקנאביס רפואי ומסמכים המעידים בהכרה של משרד הביטחון בו.

הסרטון הזה זיעזע אזרחים רבים, ביניהם מטופלים בקנאביס רפואי שצפו בתדהמה במתרחש בו, והסיקו (בצדק) שמחר זה יכול לקרות גם להם בביתם. היינו מצפים שלאחר מקרה קיצוני כל כך, שזועק לשמיים, שבו הלום קרב חווה השפלה כזאת בביתו, תצא מצד אלה שנשבעו לשרת את האזרח ולהגן עליו הודעת התנצלות, אבל מה פתאום, דוברות המשטרה הוציאה הודעה שתמציתה “הכל בסדר”: מבחינת המשטרה זה בסדר ששוטרים ייכנסו ללא צו, בגלל ריח קנאביס, לביתו של גיבור ישראל, פוסט-טראומתי המוכר כהלום קרב, שהקריב את נפשו למען ביטחון המדינה. וכשבעל הבית מציג להם רישיון, הם בכל זאת ישפילו אותו, יבהילו וכנראה גם יגרמו לו טראומה נוספת כשיחפשו כדי “לוודא שהוא עומד בתנאי הרישיון שלו”… כלומר, יוודאו שהוא מחזיק בכמות הקנאביס הנקובה ברישיונו. עכשיו תקראו שוב את המשפט האחרון ותגידו לי אם זה לא אחד הדברים המופרעים ביותר ששמעתם אי פעם.

ועוד דבר שלמעשה אומרת משטרת ישראל למעל 120,000 המטופלים בקנאביס רפואי במדינת ישראל, ביניהם חולי סרטן סופניים, קשישים הסובלים מכאבי תופת, הלומי קרב, נפגעי תקיפה מינית, אוטיסטים ואפילפטים: שימו לב והיכונו לאפשרות ששוטרים ייכנסו אליכם הביתה, גם ללא צו מבית משפט, יפשפשו לכם בארונות, בחפציכם האישיים, בחדרי השינה ומתחת לספות – רק כדי לוודא שאינכם חורגים מן הכמות שהוקצבה לכם!

לא עברו 24 שעות, ומשטרת ישראל המחישה שלא מדובר בטעות חריגה אלא בגישה נרחבת: הנה מה שקרה למורי ורבי, עורך הדין יניב פרץ, גיבור ישראל שהציל נפשות בשירותו הצבאי וכאזרח. בעקבות פוסט-הטראומה שממנה הוא סובל קיבל אישור לקנאביס רפואי. אני חי עם יניב ב-18 החודשים האחרונים, כך שאני יכול להעיד מקרוב שהוא זקוק לקנאביס מסביב לשעון. זה לא נעים. הוא לא בחר בכך. והמדינה ששלחה אותו לשדה הקרב צריכה לשאת באחריות למצבו. יום לפני ליל הסדר האחרון הגיע עורך הדין פרץ לתחנת המשטרה בסלמה (בתל אביב) כדי להיפגש עם לקוחה שלו שהיתה במעצר. הוא הדליק ג’וינט בפינת העישון, פעולה שעוררה את חמתו של אחד משוטרי התחנה, שניגש אליו ופרץ עימות ביניהם. לפני שיניב הבין מה קורה הוא מצא עצמו מותקף באכזריות קשה בידי כמה שוטרים, עד שנזקק לטיפול רפואי. יניב מתאר זוועות. הוא מספר שהכו אותו ללא רחם, גם לאחר שכבר היה כפות באזיקים ובעודו שוכב חסר אונים על הרצפה. המקרה נמצא כעת בבדיקת מח”ש, ולא צריך להיות ציניקן גדול כדי לשער מה יהיו תוצאות הבדיקה הזאת. ואם זה מה שחוטף לאור יום, בתחנת משטרה, עורך דין בישראל, מה יכול האזרח הקטן לצפות שיקרה לו?

ונקנח בסיום קלאסי: סוגיית הנהיגה של מטופלים בקנאביס רפואי. המחוקק הישראלי המופלא ממלא בנושא זה פיו מים, ונוצר כאן מצב חלמאי מופרע: מצד אחד – המדינה מנפיקה רישיונות קנאביס לכאחוז וחצי מכלל אוכלוסייתה, ומצד שני – אין לאוכפי החוק שום דרך למדוד בזמן אמת אם אותם מטופלים נוהגים תחת השפעת הקנאביס שהם זקוקים לו לטובת תפקודם היום-יומי. לעיתים קורה ששוטרים עוצרים מטופלים לבדיקה, דורשים מהם בדיקת שתן והפלא ופלא – השתן “מלוכלך”, גם אם הנהג צרך קנאביס שבועות לפני הבדיקה! הרכב מוחרם, רישיון הנהיגה נשלל – עכשיו לך תשיג עורך דין שיוציא אותך מזה, ותקווה שהוא לא יחטוף מכות…

גם אני זקוק לקנאביס כדי להתמודד עם כאבי ראש קשים הנגרמים מגידול שפיר במוח. נאלצתי לוותר על התרופה ברגע שהבנתי שאני מועד להתעמרות מצד המשטרה. חברים צחקו עליי, אמרו שאני פרנואיד. ואז לילה אחד, למען הדיוק באישון לילה, חיכו לי בניידת סמויה שניים ממובחרי כחולי המדים. הם לא נתקלו בי באקראי או חיכו לי בפינת רחוב, הם ידעו בדיוק איפה אני והמתינו לי בסבלנות בקומה מינוס 2 של החניון ב”צוותא”, שאסיים הופעה. כשהתנעתי את האוטו והתקדמתי בנסיעה בחניון רק מטרים בודדים, הם זינקו לעברי בחירוף נפש והודיעו לי שאני חשוד בנהיגה תחת השפעת קנאביס. למה הם חשדו בי? הם לא. היה להם “מידע מודיעיני” שאני צורך קנאביס. גאוני הדור! נטפלים למטופל בקנאביס רפואי, מצוידים במידע המודיעיני שהמטופל צורך את התרופה שהמדינה ניפקה לו. קפקא מתהפך בקברו, אני מתהפך בתחנת המשטרה ומטיל לכוס שתן נקי וצלול, והכל ממומן מכספי הציבור של משלם המיסים הישראלי. ולתפארת המדינה, כמובן.

לא חסרות עוד דוגמאות, וכמובן לא רק של מטופלים בקנאביס אלא של שלל אוכלוסיות ומגזרים שלא באים לשוטרים בטוב. אז כן רפורמה או לא רפורמה, דמוקרטיה כבר מזמן אין כאן.