גנבו לי את האור
יא אללה, איזה דיכאון, נכון? בבת אחת כאילו מישהו לחץ על המתג ובשבוע שעבר, במהלומה אחת, נעשה פה חשוך יותר. ואין ממש מקום לאופטימיות, הניסיון מלמד שזה הולך להחמיר מיום ליום. תקופה חשוכה לפנינו, בזה אין ספק.
גם הקטע הזה של הבחירות קצת מבאס, וגם העננה שמרחפת מעל לעיתון אחד שאני ממש אוהב, אבל כמובן שאני לא מדבר על זה. כי כל אלה הם זבובים טורדניים ביחס לדבר שהכי מדכא אותי בימים האלה: המעבר לשעון חורף.
זה לא אנושי הדבר הזה. אני לא יודע איזו זכות יש למישהו לגזול ממני שעה תמימה של אור שמש מדי יום, דווקא בעונה שבה היא הכי חיונית. עם כל הרספקט שיש לי לאנשים ולאמונות שלהם, הרי אם אלוהים ציפה מכולם להתפלל שחרית מדי יום באותה שעה, אפשר גם להניח בסבירות די גבוהה שהוא ידע שבחורף זה יקרה בחושך, ולא יפה לרמות ולהזיז את השעון. הטענה ששעון החורף הוא בעצם השעון “האמיתי”, והמניפולציה היא דווקא בשעון הקיץ היא טענה מופרכת. אין דבר כזה שעון אמיתי, כל השעונים והשעות הם מניפולציה, תבנית מחשבה מלאכותית שנועדה לעשות לנו סדר בתוך הכאוס. ולכי תעשי סדר כשבארבע וחצי נגמר לך היום…
עד הציליה גבי. יש גבול.
על כל השאר היר היר והצדעה.
לאוטו קורקט שלי אני קוראת שבשן ולמדתי לחבב את השטויות שלו ורק לבדוק אחריו.
*אסייג רק ואוסיף שמעולם לא השתמשתי בציליה בחוף הומה אדם. בחופים השוממים בהם נפתחת הציליה שלי זה לא משנה לאיש. או אשה.
גבי אתה צריך להיות בן אדם יותר ממורמר.
רק תראה אילו פנינים נהדרות המרמור הקל מוציא ממך, תאר לך שהיית מקדיש חלק נרחב יותר בחיים למרמור, מה היינו מקבלים