ברוכים הבאים למופע של טרומן

“הבחירות הגורליות” העומדות להתרגש על ישראל ממחישות אולי יותר מכל את התהליך שאירע לי ולרבים אחרים בשנים האחרונות. יש משהו פואטי בלהיות צופה כמעט נייטרלי ביריד הרעשני שבימים עברו היה מסעיר את הלב במערבולות של תקווה ואכזבה. מבחינתי, זה אפילו משעשע לחזות במפלגות “השמאל” תוקעות שוב בשופרי ההפחדה בניסיון נואש להתגבר על אחוז החסימה האימתני. למרבה הצער והאירוניה, זו התחמושת היחידה שנותרה באמתחתן לאחר שמכרו בזול את התוכן האידיאולוגי והמוסרי שלהן. 

אין לי כל כוונה לקרוא כאן לאנשים לא ללכת לקלפיות. מימושה של זכות ההצבעה, כמו כל זכות אחרת, נתון לשיקולו הבלעדי של כל אדם ואדם, וברור שאף אחד לא ראוי לגנאי אם החליט כך או אחרת. מה עוד שזו תהיה טעות לטעון שבלתי אפשרי להשיג יעדים חשובים דרך המערכת הקונבנציונלית; כל מי שהיה מעורב פעם בפעילות פוליטית כלשהי מכיר בוודאי את ההשפעה האפקטיבית שיש ללחץ ציבורי על הליכים מסויימים, ויודע איך לפעמים פוליטיקאי קשוב אחד יכול לעשות הבדל גדול בחייהם של אזרחים רבים. מנגד, אי-הצבעה אינה מעשה של אדישות וזלזול, ובוודאי שהיא אינה מעידה על עיוורון. להפך, היא ביטוי דמוקרטי של אי-אמון מושכל, כזה הנובע דווקא מהכרה בטבעה של המציאות הפוליטית בכללה… 

לקריאת הכתבה המלאה התחברו או הצטרפו לבראשית