בראשית – פרשת נָשֹׂא

מדובר במשֹא של עם, המונה לפי ההערכה יותר ממיליון נפש, אשר נושֹא בקרבו מקדש נייד, נושֹא עיניו אל עמודי ענן ועשן המכתיבים את קצב וכיוון התנועה. יש כל כך הרבה מה לארגן ולסדר לפני שיצאו לדרך. על פניו, רגע קולקטיבי, לא ממש הזמן להתעסק בעניינים פרטיים ואינטימיים. ובכל זאת, מפנה התורה 20 פסוקים לשאלה מה לעשות בעניינו של איש ש-“עָבַר עָלָיו רוּחַ־קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת־אִשְׁתּוֹ וְהִוא נִטְמָאָה אוֹ־עָבַר עָלָיו רוּחַ־קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת־אִשְׁתּוֹ וְהִיא לֹא נִטְמָאָה׃” (במדבר ה’, יד).

מה יהיה עם הקנאה? שואלת התורה ועונה: על האיש להביא את אשתו אל הכהן, עם קרבן מנחה קטנה, קצת קמח שעורים, בלי שמן ובלי תבלין – “כִּי־מִנְחַת קְנָאֹת הוּא מִנְחַת זִכָּרוֹן מַזְכֶּרֶת עָוֹן׃” הכהן לוקח מים טהורים בכלי חרש, שם בהם חופן עפר מאדמת המשכן, משביע את האישה שאם אכן סטתה ונטמאה לגבר אחר יגלו המים את חטאה, בכך שייפגעו אברי המין והרבייה שלה – “בְּתֵת ה’ אֶת יְרֵכֵךְ נֹפֶלֶת וְאֶת בִּטְנֵךְ צָבָה.” (שם, כא). האישה מוזמנת לענות:…

לקריאת הכתבה המלאה התחברו או הצטרפו לבראשית