במקום לשנות אותנו, שנו את התרבות

ביקשנו מאלכס לייב, נציגה של המגזר הצעיר, לקרוא את הראיון עם מרגנית נצן-ארז. היא שמחה שאכפת לנו אבל חושבת שאנחנו שוב מפספסים

אני נערה בת 14 וחצי והנושא של החפצת נשים וילדות מאוד מפריע לי ומעסיק אותי, ושמחתי שמרגנית מדברת על כמה שאנחנו מסתכלים על מיניות בצורה שגויה ופרימיטיבית. הבעיה היא שזה מחלחל אפילו למקומות הכי טובים. למשל בסיפור שלה עם בתה היא החליטה שחולצה מסוימת משדרת “מסר שגוי”. אמנם בהמשך היא הבינה שטעתה והתעשתה ועדיין הסיכום שלה הוא : “אחרי יומיים שלושה דיברנו בנחת על איך נכון להתלבש למקום כזה וכזה.”

הרי היא מספרת שכילדה הוטרדה מינית, ובגלל זה הלכה כל הזמן עם בגדים שהסתירו את הגוף שלה – ועכשיו גם בתה אמורה להתלבש ככה? למה? אולי כי בנים יקבלו את המסר הלא נכון? כי קוד בית ספר קובע שאסור לה להתלבש בצורה כזאת? ומי אמר שצריך לקבל את זה וזהו? אלה חוקים שלכאורה באים להגן על בנות, אבל בתכל’ס סתם מצדיקים התנהגות לא ראויה של בנים. בדיוק בגלל זה בשנה שעברה היתה מחאת המכנסיים הקצרים…


לקריאת הכתבה המלאה התחברו או הצטרפו לבראשית

כתבות שאולי יעניינו אותך

עת השתחררתי הרופאים לא המליצו לי דבר

משבר נפשי של אחרי-הודו הוביל את לילה מאיה חפר לאשפוז כפוי במחלקה הפסיכיאטרית. לאחר החווייה הקשה, ובמהלך ההחלמה, החלה ללמוד עבודה עבודה סוציאלית, והיא השתתפה בהקמה ובניהול של "דיאלוג פתוח ישראל", ששואף לשנות מהיסוד את הגישה והטיפול בפגועי נפש

משבר נפשי של אחרי-הודו הוביל את לילה מאיה חפר לאשפוז כפוי במחלקה הפסיכיאטרית. לאחר החווייה הקשה, ובמהלך ההחלמה, החלה ללמוד עבודה עבודה סוציאלית, והיא השתתפה בהקמה ובניהול של “דיאלוג פתוח ישראל”, ששואף לשנות מהיסוד את הגישה והטיפול בפגועי נפש

תגובות

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

[login_fail_messaging]