בית הספר – אחת הסביבות האלימות ביותר בעולם

הדימוי המתוק של כיתת לימוד מחוייכת ומוגנת רלוונטי לחיינו כמו ציורים של חוות פרות שמחות וחופשיות. בכל שנה בתי הספר בארץ ובעולם נהיים יותר ויותר לחממות של אלימות קשה ומצוקה נפשית קיצונית, אבל הדיון הציבורי מתרכז במשכורות המורים (הנמוכות באופן שערורייתי) ובפתרונות משמעת אקראיים, ופחות מישיר מבט לשורשי הבעייה: בית הספר בצורתו הנוכחית לא השתנה מהותית במשך אלפי שנים, הוא מוסד בעל יסודות כוחניים ודכאניים, שמעוררים, מטבע הדברים, התנגדות ואלימות. אלמנט רלוונטי נוסף הוא העובדה כי בית הספר הינו חלק מהחברה בכלל, וחברת המבוגרים רוויה באלימות מוסווית: אלימות כלכלית, קיטוב קיצוני, שיח פוליטי רווי שנאה ונטול חמלה, תקשורת שמלבה פחדים, תרבות ביטול. הילדים לא שונים מאיתנו. אצלם האלימות הזאת פשוט מגיעה בצורתה הגולמית.

מבוגר שיציץ בסדרות-נוער בנות זמננו יתקשה להאמין למראה עיניו: במקום ההרפתקאות הרומנטיות של ילדי בברלי הילס 90210, כל פרק גדוש באלימות פיזית ומינית קיצונית, התמכרות לאלכוהול, לסמים ולכדורים, סחיטה באיומים בנשק חם וקר, התעללות סדיסטית בילדים, הריונות, דיכאונות, ניסיונות התאבדות. בני נוער שצופים בסדרות הללו מזהים בהן את חייהם. הם לא זקוקים לסטטיסטיקות הרבות שמצביעות על ההתדרדרות התלולה בתחושת הביטחון של ילדים ומתבגרים. כך למשל, מחקר של הקרייה האקדמית בקרית אונו חשף זינוק של 50% במקרי האלימות בבתי הספר בישראל וברשתות החברתיות ב-2021 לעומת 2020.

מתוך הממצאים: 60% מהתלמידים דיווחו כי חלה עלייה בכמות החרמות על תלמידים אחרים. 49% מצוותי החינוך דיווחו שרמת האלימות בבתי הספר עלתה לאחר תקופת הסגרים. 57% נתקלו לאחרונה באלימות בתוך בית הספר. 40% מהתלמידים חושבים כי המורים לא קשובים למצוקות שלהם.

בדיון שהתקיים בנובמבר 2021 בוועדת החינוך של הכנסת העיד אריאל, תלמיד כיתה ח’ בן 13 בחטיבת ביניים בדרום: “אני לא הולך לבית הספר זה שלושה שבועות, אני חווה שם בריונות ברמה קשה, ילדים מתנכלים אליי וזורקים עליי שולחנות וכיסאות. במקרה האחרון אחד הילדים התנפל עליי, תפס אותי בצוואר, זרק אותי על השולחנות ורדף אחריי בבית הספר”.

הוא הוסיף: “אני מייצג אלפי ילדים ברחבי הארץ שחווים חרם ואלימות יומיומית”. לדבריו אין לו תחושה שמישהו בבית הספר מגן עליו: “המנהל אמר שצריך לבדוק מה אני עשיתי שגרם לילד להתנהג אליי כך. אני מתנדב בטיפול בבעלי חיים. למדתי שאני מפחד מבני אדם יותר מחיות. בני אדם פוגעים בך בלי סיבה וחיות רק אם פוגעים בהן. אני ילד מאוד מנומס ונחמד, ואני נגד אלימות, ולא מבין איך ילדים כל כך רעים מתנפלים עליך ועושים דברים כל כך רעים”.

באותו דיון סיפקה ד”ר נאוה כהן אביגדור מהמטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת, נתונים על הטרדה ברשתות: 62% מהפגיעות מופנות כלפי בנות ו-38% כלפי בנים. “גילאי התלמידים הפוגעים נע בין 13 ל-16, אבל יש דיווחים על ילדים פוגעים בגיל 8”, סיפרה. “טווח הגילים של הנפגעים הוא בין 11 ל-14, אך יש נפגעים בני 6 ומטה”

השנתיים החולפות שאופיינו גם בסגרים ובידודים רק החמירו את המצב. “בזמן הסגרים מלא ילדים פשוט ראו פורנו כל היום,” אמרה למערכת בראשית נ”ק, נערה בת 13 מבית-ספר במרכז הארץ. “ילדות פוחדות עכשיו ללכת לשירותים, אין מצב שאני אלך בלי חברה, והכי טוב להתאפק.” בנוסף, היא מספרת “התקופה של הסגרים העבירה הרבה מהקשרים שלנו לרשת, ושם הרבה יותר קל לקלל, לאיים ולהשפיל. ילדים התרגלו שזה נורמלי ככה, גם בחיים הרגילים. אותו דבר עם אלכוהול ועישון – ילדים פשוט חיו שנתיים בלי פיקוח ובלי שלמישהו היה באמת אכפת מהם.”

התרחבות האלימות היא כמובן לא רק תופעה מקומית. אין צורך להרחיק עד לאירועי היריות וההרג המחרידים החוזרים ונשנים בבתי ספר בארה”ב – הנה דוגמה מאנגליה המסודרת והצוננת: בשנה הקודמת, 1 מכל 5 ילדים דיווח שהיו לו מחשבות על התאבדות בעקבות בריונות בבית הספר. הסקר נערך בקרב 1,003 תלמידי בית ספר בין הגילאים 11 עד 16 ובוצע על ידי עמותה נגד בריונות בשם The Diana Award שהוקמה לזכר הנסיכה דיאנה. 57 אחוזים מהילדים אמרו שהם סבלו מבריונות בשלב כלשהו בחייהם בבית הספר, מתוכם כמעט אחד מכל חמישה ילדים (17 אחוזים) אמרו שזה גרם להם “להרגיש אובדניים”. 78 אחוזים מהילדים שסבלו מבריונות בבית הספר אמרו גם שזה גרם להם לחוש חרדה, ו-56 אחוזים אמרו שהם לא הצליחו לישון בלילה כתוצאה מהקושי החברתי הזה. 74 אחוזים מהילדים שתושאלו בסקר הודו שהיו עדים למישהו אחר שמציקים לו.

את כל הנתונים הללו ניתן לסכם בשורה אחת פשוטה: רוב בתי הספר בארץ ובעולם הם מקומות מסוכנים. והנה משהו נוסף, שלא מופיע בדרך כלל במספרים: דורות של ילדים שחונכו במשך 12 שנה בסביבה לא בטוחה, אלימה ומאיימת יהיו בקרוב המבוגרים של העולם.

לכן, השאלה לאן אנו שולחים את ילדינו בכל בוקר היא קריטית ודורשת הסתכלות אמיצה ומקיפה. סביר להניח כי החמרת המשמעת, הזמנת משטרה או שעת חינוך בנושא אלימות לא ישפיעו באמת. מה שנדרש הוא הסתכלות מחודשת על בתי החינוך: האם הם ימשיכו להיות בתי ייצור של עובדים ממושמעים וצייתנים–או שיהפכו להיות מקום שבאמת ובתמים שומר ומטפח את הדור הבא של האנושות.