אקטיביזם לשם שמים

אילמות מובילה לאלימות בראשית – פרשת חֻקַּת

אינני יודעת אם שלומי ברכה קיבל השראה מפרשת השבוע כשכתב את הלהיט של להקת משינה, אבל חוטי משמעות כפולים מחברים בין השיר הנהדר הזה לבין פרשת מִקֵּץ. המשמעות הכפולה של קץ ויקיצה משחקת בין פסוקי הפרשה כבר בראשיתה: “וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם…

רגע אחרי שבן גביר ו-1,500 יהודים עלו בכוח להר הבית, אירית ינקוביץ מסיירת בירושלים הקדומה ומדגימה כיצד שלוש הדתות הגדולות עשו שימוש פוליטי וציני באלוהים מתחלפים, כדי להצדיק את נהרות הדם שזרמו (וזורמים) בין חומותיה

למה פרעה לא נכנע למרות כל המכות שהוטחו בארצו? זו תודעת ההגמוניה השלטונית: ליבה כבד ונוקשה, מכורה לסיפור של עליונותה האלוהית ולכלכלת שפע המבוססת על שעבוד וניצול

״הרגע שֶׁאַחֲרֵי” הוא הגיבור של פרשת השבוע. היא נפתחת במלים ” וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי … ” (ויקרא ט’ א), היום השמיני הוא הרגע שאחרי שבעת ימי המילואים. תקופת החניכה של אהרון ובניו הסתיימה, בא הרגע לעבור את הסף אל העשייה עצמה, אל הכהונה. בעברית בת זמננו (לפי אתר האקדמיה ללשון העברית) למילה כהונה יש שתי הגדרות מילוניות שונות.