אני לא סטוץ של עצמי
המיניות שלנו היא קודם כל שלנו. אז כדאי שנלמד לגעת בעצמנו
התעוררתי לפנות בוקר מחלום קשוח על אובדן של מישהו יקר. כל הגוף שלי היה מכווץ. הנחתי יד אחת רכה על הבטן, יד שניה רכה על החזה, ורגע רק הרגשתי את העור שלי. כמה נעים, החמימות של הגוף שלי, המגע הרך הזה שאני כל כך אוהבת ומכירה. תוך כדי, גם הגוף שלי לאט לאט נרגע.
אבל אז הידיים רצו להמשיך לגעת, ללטף, להרגיש את הגוף, אז המשכתי. ליטפתי את הבטן, את החזה, המשכתי לצידי הגוף, עטפתי אותו וליטפתי את הבטן. ירדתי עם המגע לאט לאט לאורך הגוף, חשתי כל פיסת עור בדרך. השתהיתי, נשמתי, הרגשתי. היה לי נעים ביד הנוגעת, היה לי נעים בעור הננגע. “איזה מזל שיש לי את זה מתי שאני רק רוצה” חשבתי לעצמי “זמין לי פה כל הזמן”. המחשבה הזאת לא הגיעה במקרה באותו בוקר של מגע, זה קרה אחרי שיום קודם קמתי עם תחושת תסכול וגעגוע למגע – דווקא של מישהו אחר…
תגובות